פדרו הראשון, מלך קסטיליה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פדרו I מקסטיליה
Pedro I de Castilla
Retrato de Pedro I.jpg
לידה 30 באוגוסט 1334
בורגוס, ממלכת קסטיליה
נרצח 23 במרץ 1369 (בגיל 34)
מונטיאל, ממלכת טולדו
מדינה כתר קסטיליה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה Capilla Real de la catedral de Sevilla עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק מלחין, שליט עריכת הנתון בוויקינתונים
דת נצרות קתולית
בן או בת זוג מריה דה פדילה (1352)
בלאנש מבורבון (1353)
Joan of Castro
Teresa de Ayala
Isabel de Sandoval עריכת הנתון בוויקינתונים
שושלת Leonesse House of Burgundy
אב אלפונסו האחד עשר, מלך קסטיליה עריכת הנתון בוויקינתונים
אם Maria of Portugal עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים Constance of Castile, Duchess of Lancaster
אינפנטה איזבלה מקסטיליה
Jean de Castille
Sancho de Castilla
Diego de Castilla
Juan de Castilla y Castro
Sancho de Castilla y Sandoval
Edward de Castilla
María de Ayala עריכת הנתון בוויקינתונים
מלך ממלכת קסטיליה ולאון
26 במרץ 135013 במרץ 1366
(16 שנים)
3 באפריל 136723 במרץ 1369
(שנתיים)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

פֶּדְרוֹ הראשון, מלך קסטיליהספרדית: Pedro I de Castilla;‏ 30 באוגוסט 133423 במרץ 1369) אשר נודע בכינויו "האכזר" (el Cruel) ו"הצודק" (el Justo) היה מלך ממלכת קסטיליה וממלכת לאון בין השנים 1350–1369. אחרון שליטי בית איבריה. נודע בתמיכתו ביהודי ספרד.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פדרו ירש את אביו, אלפונסו האחד עשר, מלך קסטיליה, בגיל 15, וז'אן השני, מלך צרפת ראה סיכוי להכניס את ממלכת קסטיליה לברית צבאית נגד ממלכת אנגליה במסגרת מלחמת מאה השנים.

הברית הוסדרה בתוך כשנתיים בשנת 1352, ופדרו נאלץ להתחתן בשנת 1353 עם בלאנש, בתו של פייר, דוכס בית בורבון בכדי להסדיר את הברית, אף שכבר היה מאוהב בלהט במריה דה פדילה - בת אצולה שהייתה אמורה להישאר פילגשו, ואולי אשתו החוקית, עד מותה בשנת 1361. הוא נטש את בלאנש מיד לאחר הנישואין. מעשה זה שבר את הברית הפרנקו-קסטיליאנית עוד בצעירותה.

בבית התמודד פדרו מיד עם שורה של אחים למחצה לא לגיטימיים אשר טענו לכתר, בראשות אנריקו מטרסטמרה (לימים אנריקו השני, מלך קסטיליה), שכדי לזכות בתמיכה בשאיפותיו הלא מוגדרות, הכריז על עצמו כמגן על פריבילגיות האצולה. לאחר שהוביל כמה מרידות שפדרו ריסק במהרה, אנריקו, שלא הצליח לזכות באהדה פופולרית כלשהי, נמלט לצרפת בשנת 1356 והציע לשרת את הכתר הצרפתי כנגד אחיו. פדרו היה תומך נלהב של יהודי ספרד, דבר אשר אנריקו השתמש בו בשביל להרים את חמתם של הקתולים הרדיקלים בחצי האי האיברי.

משנת 1356 ועד 1366 פדרו השתתף במלחמה מרה עם ממלכת אראגון, שמלכו, פדרו הרביעי, תמך בחזקתו של אנריקו לכס קסטיליה. במהלך המלחמה צלח פדרו במערכות רבות נגד אראגון, בעוד שתעמולה נגדו לא הצליחה לערער את הנאמנות הקסטילית כלפיו. עם הזמן החלו להתערב בנושא המעצמות ושארל החמישי, מלך צרפת, האפיפיור אורבנוס החמישי ופדרו הרביעי איחדו כוחות - כדי להציל את אראגון מלהספח לידי קסטיליה - שכירי חרב צרפתים ותיקים, ובראשם ברטרנד דו גיסקלין, נעו לספרד להפיל את פדרו, ולהסדיר במקומו את אנריקו.

פדרו ברח לגסקוניה וביקש עזרה אנגלית אשר הושלמה תחת הברית האנגלו-קסטיליאנית ב-22 ביוני 1362. תומכי אנריקו ובעלי בריתם הצרפתים הותקפו במהלך 1367 בידי כוח משלחת אנגלית תחת אדוארד, הנסיך השחור אשר הסדיר מחדש את פדרו לכס. שארל החמישי שלח את אנריקו חזרה לספרד עם עוד חיילים צרפתים, והתפתחה מלחמת אזרחים ארוכה. בסופו של דבר פדרו הובס והוצא להורג.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]