פואד השני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אחמד פואד השני
أحمد فؤاد الثاني
Fuad II of Egypt 1952.jpg
לידה 16 בינואר 1952 (בן 66)
מצרים
מדינה מצרים וסודאן
השכלה אוניברסיטת ז'נבה, לה רוזי עריכת הנתון בוויקינתונים
דת אסלאם סוני, אסלאם עריכת הנתון בוויקינתונים
בת-זוג המלכה פאדילה
שושלת מוחמד עלי
אב פארוק הראשון עריכת הנתון בוויקינתונים
אם נארימן סאדק עריכת הנתון בוויקינתונים
מלך מצרים וסודאן ה-3
תקופת כהונה 26 ביולי 195218 ביוני 1953 (46 שבועות ו-6 ימים)
הקודם המלך פארוק הראשון
הבא מוחמד נגיב (כנשיא)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

{{בעבודה}}

פואד השני (אחמד פואד; בערבית: أحمد فؤاد الثاني) (נולד ב-16 בינואר 1952), הוא מלך מצרים וסודאן המודח. השמיני והאחרון בשושלת מוחמד עלי ששלטה במצרים ובהמשך בסודן מ-1805.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחמד פואד נולד בשנת 1952, למלך פארוק הראשון ולאשתו השנייה נארימן סאדק (31 באוקטובר 1933 - 16 בפברואר 2005), בתו של חוסיין פהמי סאדק, סגן שר התחבורה. הוריו נישאו ב-6 במאי 1951, לאחר שהמלך היה ללא בנים (מאשתו הראשונה פארידה, היו לו שלוש בנות), ולצורך נישואין אלו ביטלה אמו את אירוסיה לד"ר מוחמד זכי האשם (אביה שחשש מנישואין אלו מת מהתקף לב).

אחמד פואד, שנקרא על שם אבי אביו המלך, פואד הראשון, היה בנו הראשון של המלך פארוק, ובלידתו הפך לנסיך הכתר - יורש העצר. הוא נולד חודש לפני הזמן המיועד, במשקל 7.25 פאונד, ועם לידתו ב-6:20 בבוקר, נורו 101 יריות תותחים בקהיר. אביו המלך העניק תואר "פאשה" לרופא המיילד.

כשהיה תינוק בן כחצי שנה, ב-26 ביולי 1952, הוא הוכרז כמלך פואד השני תחת אביו, שאולץ להתפטר במהפכת הקצינים החופשיים. בוויכוח שהתגלע בין הקצינים, גברה דעתם של נאצר ומוחמד נגיב ועדתם, שתמכו בהגליית המלך פארוק ולא בהעמדתו למשפט, וב-26 ביולי שלח נגיב איגרת למלך, בה האשים אותו בשחיתות, זלזול בעם ועוד, וציווה עליו לוותר על כיסאו לטובת בנו התינוק פואד, עד ל-12:00 בצהרים, ולעזוב את מצרים באותו היום עד השעה 18:00.

פארוק ויתר על כיסאו לטובת בנו, והתפטר בתקווה שזה יפייס את הכוחות האנטי-מלוכניים שבארצו, ובנו יאחד את העם תחתיו. באותו היום גלה לאיטליה עם אשתו השנייה, בנם המלך ושלוש בנותיו מאשתו הראשונה. אך באופן מעשי בוטלה המלוכה כליל והקצינים שלטו. לאחר פחות משנה, ב-18 ביוני 1953, הופסקה רשמית "מלוכה" זו, כשבוטלו המונרכיה והאריסטוקרטיה, ומצרים הפכה לרפובליקה.

בעת גלותו של המלך פואד השני עד לביטול המלוכה, ייצגה אותו מועצת כהונת העוצר, בראשות הנסיך מוחמד עבד אל-מונעם (1899 - 1979), שהיה יורש העצר מלידתו בשנת 1899, עד להדחת אביו החדיו עבאס חלמי השני ב-1914, שהוחלף בידי דודו, אחי אביו חוסיין כאמל, אחיו של המלך פואד הראשון, שמלך אחריו.

מחוץ למצרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

התיישבו בקאפרי, ובהמשך בארמון גדול מחוץ לרומא, היחסים בין הוריו התערערו ותוך חודשים ספורים הם התגרשו ב-1954. האם חזרה למצרים והמלך המודח סירב לאפשר לה לחזור עם בנם, והיא לא ראתה אותו עד 1955. במצרים היא נתמכה

לאחר שהודח, הובא פואד השני לצרפת שם הוא מתגורר עד היום.

המהפכה בירכה על המצב הזה ונתנה לה דרכון מצרי. יתר על כן, היא איפשרה לה להיכנס לארמונות המלוכה שהוחרמו כדי לקבל חלק מפעולותיה האישיות. נרימן הגיש תביעה לפני בית המשפט המחוזי של הליופוליס. בכתב האישום נאמר כי המלך אינו הוגן בחיי הנישואין שלו, וכי הוא כה אכזרי לה עד שהמשך החיים המשותפים הפך לבלתי נסבל. היא חתמה על מסמך הגירושים והקצתה לה תחזוקה חודשית.

נרימן קיבל את פסק הדין של גירושין מן המלך פארוק בפברואר 1954 לאחר נישואים מלכותיים שנמשכה רק תחת 4 שנים. בשנת 1953, בדיוק ב -18 ביוני, הורישה מועצת המהפכה את המלך הצעיר, אחמד פואד, רשמית משלטון מצרים. גילו באותה תקופה היה 18 חודשים. בתאריך זה סיימה המהפכה את שלטונו של מוחמד עלי ששלט במצרים במשך 148 שנה.

ב-1976 התחתן פואד עם דומיניק-פראנס לואב-פיקאר, בת למשפחה יהודית. היא המירה את דתה לאסלאם, ושינתה את שמה לפאדילה מלכת מצרים. לזוג נולדו שלושה ילדים - מוחמד עלי, נסיך סעיד (נולד ב-5 בפברואר 1979), הנסיכה פאוזיה-לטיפה ממצרים (נולדה ב-12 בפברואר 1982), הנסיך פאחרודין ממצרים (נולד ב-25 באוגוסט 1987). בני הזוג התגרשו ב-1996. אשתו המשיכה לשאת את תואר הכבוד "הוד מעלתה, הנסיכה פאדילה ממצרים" עד לשנת 2008, אז בוטלו הנישואין והתואר לאחר מאבק משפטי.

בשלב זה התגלע ויכוח בין ראשי התנועה לגבי גורלו של המלך: חלקם (ביניהם נאצר ונגיב, ראשי התנועה) סברו כי יש להגלותו, בעוד אחרים טענו כי יש להעמידו למשפט על פשעיו נגד העם המצרי. דעתם של אלה שצידדו בהגליה התקבלה,

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]


הקודם:
פארוק הראשון
מלך מצרים

1952-1953

הבא: