פולידין
| נתונים כימיים | |
|---|---|
| מסה מולרית |
364.87736 יחידת מסה אטומית מאוחדת  |
| מזהים | |
| קוד ACT |
D11AC06, D08AG02, R02AA15, S01AX18, D09AA09, G01AX11 |
| מספר CAS | 25655-41-8 |
| PubChem | 410087 |
| ChemSpider | 362943 |
  | |
פולידין (פובידון-יוד PVP-I), הוא חומר חיטוי המשמש לחיטוי העור לפני ואחרי טיפול כירורגי. הוא משמש הן לחיטוי ידי המטפל והן לעור המטופל. החומר משמש גם עבור טיפול בפצעים קלים. ניתן למרוח אותו על העור כנוזל או כאבקה.
תופעות הלוואי כוללות גירוי בעור ולעיתים נפיחות. בשימוש על פצעים גדולים, עלולות להתרחש בעיות בכליות, נתרן גבוה בדם וחמצת מטבולית. זה לא מומלץ לנשים שנמצאות פחות משבוע 32 להריון. שימוש תכוף אינו מומלץ לאנשים עם בעיות בבלוטת התריס או הנוטלים ליתיום.
פולידין הוא קומפלקס כימי של פובידון (אנ'), מימן יודי ויוד. הוא מכיל 10% פובידון, כאשר סך מיני היוד שווה ל-10,000 ppm או 1% סך יוד שניתן לטיטרציה. החומר פועל על ידי שחרור יוד שגורם למותם של מגוון מיקרואורגניזמים.
פולידין נכנס לשימוש מסחרי בשנת 1955. הוא נמצא ברשימת התרופות החיוניות של ארגון הבריאות העולמי. פולידין זמין ללא מרשם רופא. הוא נמכר תחת מספר מותגים כולל Betadine.
שימושים רפואיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
פולידין הוא חומר חיטוי לטיפול מקומי ומניעה של זיהום. הוא משמש כעזרה ראשונה לחתכים קלים, כוויות, שפשופים (אנ') ושלפוחיות. פולידין משפיע לטווח ארוך יותר מאשר תמיסת יוד (אנ') בשל הספיגה האיטית שלו דרך רקמות רכות, ולכן משמש לניתוחים ארוכים יותר. כלורהקסידין (אנ') יעיל כמעט פי שניים במניעת זיהום לאחר ניתוח עם סיכון דומה, והשילוב של נתרן תת-כלורי וחומצה תת-כלורית בריכוז נמוך מאוד עדיפה משמעותית לריפוי פצעים.
כתוצאה מכך, פולידין משמש שימוש רחב ברפואה. לניקוי העור לפני ואחרי ניתוח כירוגי. לטיפול ומניעה של זיהומים בפצעים, כיבים (אנ'), חתכים וכוויות. לטיפול בזיהומים בפצע לחץ ופצע כרוני (אנ'). בגינקולוגיה עבור דלקת הנרתיק הקשורה לזיהומים קנדידאליים וטריכומונליים. למטרות אלה הפולידין מכיל ריכוזים של 7.5-10.0% בצורות תמיסה, תרסיס או משחה. עם זאת, שימוש ב-10% פולידין, המינון המומלץ, נעשה לעיתים רחוקות, מכיוון שהוא לא נוח לשימוש ומתייבש בצורה איטית.
עיניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ניתן להשתמש בתמיסת פולידין בופר בריכוז של 2.5% למניעת דלקת הלחמית ביילודים (אנ'). לא ברור אם פולידין יעיל יותר בהפחתת מספר המקרים של דלקת הלחמית בילודים בהשוואה לשיטות אחרות. נראה כי פולידין מתאים מאוד למטרה זו מכיוון שבניגוד לחומרים אחרים, הוא יעיל גם נגד פטריות ווירוסים (כולל HIV והרפס).
Pleurodesis[עריכת קוד מקור | עריכה]
פולידין משמש ל-pleurodesis (אנ') (איחוי של האדר בגלל תפליטים פלאורליים בלתי פוסקים). למטרה זו, פולידין יעיל ובטוח באותה מידה כמו טלק, ועדיף בגלל זמינות קלה ועלות נמוכה.[1]
אלטרנטיבות[עריכת קוד מקור | עריכה]
ישנן עדויות חזקות לכך שכלורהקסידין (אנ') ואלכוהול דנטורטי (אנ') המשמשים לניקוי עור לפני הניתוח טובים יותר מפולידין.[2]
התוויות נגד[עריכת קוד מקור | עריכה]
פולידין אסור לשימוש באנשים עם יתר פעילות של בלוטת התריס ומחלות אחרות של בלוטת התריס, לאחר טיפול ברדיואיד (אנ'), ובאנשים עם דרמטיטיס הרפטיפורמיס (אנ').
תופעות לוואי[עריכת קוד מקור | עריכה]
שיעור הרגישות למוצר הוא 0.7%.
אינטראקציות[עריכת קוד מקור | עריכה]
פולידין מגיב גרוע למימן על-חמצני, כסף, טאורולידין (אנ') וחלבונים כמו אנזימים, מה שהופך אותם ללא יעילים. הוא גם מגיב רע לתרכובות כספית רבות, מה שהופך אותו לא מתאים לחיטוי פירסינג מתכת.
מבנה[עריכת קוד מקור | עריכה]
פולידין הוא קומפלקס כימי של הפולימר פובידון (אנ') וטרייודיד (אנ').[3]
הוא מסיס במים קרים וחמים עדין, אתנול, איזופרופנול, פוליאתילן גליקול (אנ') וגליצרול. היציבות שלו בתמיסה גדולה בהרבה מזו של תמיסת יוד או לוגול.
יוד חופשי, המשתחרר באיטיות מתסביך פולידין (PVP-I) בתמיסה, הורג תאים באמצעות יוד של שומנים וחמצון של תרכובות ציטופלזמה וממברנה. חומר זה פועל נגד חיידקים, פטריות, פרוטוזואה ווירוסים. שחרור איטי של יוד מקומפלקס PVP-I בתמיסה ממזער רעילות של היוד כלפי תאי יונקים.
ניתן לטעון PVP-I לתוך הידרוג'לים (אנ'), שיכולים להיות מבוססים על תאית קרבוקסימטיל (אנ'), אלכוהול פוליוויניל (אנ'), וג'לטין, או על פוליאקרילאמיד (אנ'). הידרוג'לים אלה יכולים לשמש לחבישת פצעים.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר גילוי היוד על ידי ברנרד קורטואה ב-1811, נעשה בו שימוש נרחב למניעה וטיפול בדלקות עור ובפצעים. יוד הוכר כקוטל חיידקים רחב טווח ויעיל גם נגד שמרים, עובשים, פטריות, וירוסים ופרוטוזואים. החסרונות לשימוש בו בצורה של תמיסות מימיות כוללים גירוי, רעילות וצביעה של רקמות מסביב. חוסרים אלו התגברו על ידי גילוי ושימוש ב-PVP-I, שבו היוד נישא בצורה מורכבת וריכוז היוד החופשי נמוך מאוד. לכן המוצר משמש כיודופור (אנ').
הפולידין התגלה בשנת 1955, במעבדות הטוקסיקולוגיה התעשייתית בפילדלפיה.[4] הם ביצעו בדיקות במבחנה כדי להדגים פעילות אנטי-בקטריאלית, ומצאו שהקומפלקס היה פחות רעיל בעכברים מאשר תמיסת יוד (אנ'). ניסויים קליניים בבני אדם הראו שהמוצר עדיף על תערובות אחרות של יוד.
מחקר[עריכת קוד מקור | עריכה]
פולידין משמש בתחום הננו-חומרים. פותחה אפליקציה לריפוי פצעים שמשתמשת בננו-צינורית פחמן המצופה בשכבה של פולידין.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- "Povidone-iodine". Drug Information Portal. U.S. National Library of Medicine.
- פולידין, באתר שירותי בריאות כללית
- פובידון יודין (פולידין)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Agarwal R, Khan A, Aggarwal AN, Gupta D (במרץ 2012). "Efficacy & safety of iodopovidone pleurodesis: a systematic review & meta-analysis". The Indian Journal of Medical Research. 135 (3): 297–304. PMC 3361864. PMID 22561614.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ Wade RG, Burr NE, McCauley G, Bourke G, Efthimiou O (בספטמבר 2020). "The Comparative Efficacy of Chlorhexidine Gluconate and Povidone-iodine Antiseptics for the Prevention of Infection in Clean Surgery: A Systematic Review and Network Meta-analysis". Annals of Surgery. 274 (6): e481–e488. doi:10.1097/SLA.0000000000004076. PMID 32773627.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ Kutscher, Bernhard (2020). "Dermatologicals (D), 4. Antiseptics and Disinfectants (D08), Anti‐Acne Preparations (D10), and Other Dermatological Preparations (D11)". Ullmann's Encyclopedia of Industrial Chemistry. pp. 1–22. doi:10.1002/14356007.w08_w03. ISBN 9783527303854. ארכיון מ-2022-02-22. נבדק ב-2022-02-22.
- ^ U.S. Patent 2,739,922
- ^ Simmons TJ, Lee SH, Park TJ, Hashim DP, Ajayan PM, Linhardt RJ (2009). "Antiseptic Single Wall Carbon Nanotube Bandages" (PDF). Carbon. 47 (6): 1561–1564. doi:10.1016/j.carbon.2009.02.005. אורכב מ-המקור (PDF) ב-2010-06-21.