פוקסי בראון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
פוקסי בראון
Foxy Brown
בימוי ג'ק היל עריכת הנתון בוויקינתונים
הפקה באז פייטסהאנס עריכת הנתון בוויקינתונים
תסריט ג'ק היל עריכת הנתון בוויקינתונים
שחקנים ראשיים פאם גריר (פוקסי בראון)
אנטוניו פארגאס
Peter Brown
Terry Carter
סיד הייג
Boyd Morgan
Don Stansauk
Harry Holcombe
Peter Brown עריכת הנתון בוויקינתונים
מוזיקה Willie Hutch עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
הקרנת בכורה 1974 עריכת הנתון בוויקינתונים
משך הקרנה 87 דק' עריכת הנתון בוויקינתונים
שפת הסרט אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה Blaxploitation, girls with guns, סרט ויגילנטה, סרט פעולה עריכת הנתון בוויקינתונים
דף הסרט ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

פוקסי בראון (באנגלית: Foxy Brown) הוא סרט בלקספלויטיישן אמריקאי משנת 1974. הסרט נכתב ובוים על ידי ג'ק היל. מככבת בו פאם גריר בתור דמות הכותרת, אשר מפגינה את הסקסיות שלה בזמן שהיא נלחמת ברשעים.[1] הסרט משתמש ברפרנסים תרבותיים אפרו-צנטריים בביגוד ובשיער. גריר כיכבה בשישה סרטי בלקספלויטיישן של חברת American International Pictures, אשר הוציאה סרט זה כמופע כפול עם סרט הבלקספלויטיישן Truck Turner.

על אף שהסרט לא הועמד לדין תחת חוקי התועבה האנגליים, הוא בכל זאת הוחרם על ידי הרשויות בממלכה המאוחדת, על פי סעיף 3 של חוקי התועבה, של 1959 במהלך התקופה המכונה "פאניקת הווידאו המרושע" (video nasty panic).

העלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פוקסי בראון (פאם גריר) מבקשת נקמה לאחר שבן זוגה, סוכן ממשלה. נורה על ידי חברי ארגון סמים בפתח ביתה. היא מגלה שקיים קשר בין הרוצחים לבין "סוכנות דוגמנות" המנוהל על ידי סטיב אליאס (פיטר בראון) ומיס קתרין (קתרין לודר), ומשרת אישים מקומיים בולטים, ביניהם שופטים, חברי קונגרס, וקציני משטרה. פוקסי מחליטה להתחזות לזונה כדי לחדור לארגון, והיא מסייעת בהצלה של אישה שחורה אחרת מחיי ניצול מיני וסמים, ומאחדת אותה עם בעלה ובנה.

זמן לא רב אחרי שהיא נטמעת בארגון הפשע, נחשפת מערכת היחסים שלה עם בן זוגה הנרצח, ועם אחיה לינק בראון, שמסגלה כמי שהלשין עליו. היא נתפסת לפני שהיא מצליחה לברוח. לאחר חילופי מילים ואיומים, מיס קתרין מחליטה להשאיר אותה בחיים, בתקווה שהיא תהיה שווה כסף בסחר לעבדות מין. הם מזריקים לה הרואין ושולחים אותה לחווה, שהוא בעצם מפעל לייצור סמים, עם שניים מחייליה של מיס קתרין. כשהיא מתעוררת, היא מנסה להימלט משוביה, אבל אחד השומרים תופס אותה בעזרת שוט, גורר אותה חזרה לחדר השינה, וקושר אותה למיטה. אחרי שהשומר השני מסמם אותה שנית, זה שקשר אותה קורע ממנה את בגדיה, אונס אותה, ועוזב.

פוקסי משתמשת בסכין גילוח כדי להשתחרר, ובורחת משוביה אחרי שהיא מציתה את החווה באש. מיס קתרין מורה לחבר שלה, סטיב, להרוג את פוקסי. הוא מנסה להפחיד את אחיה, לינק, להוציא ממנו מידע, אך ללא הועיל, וסטיב הורג לינק ואת חברתו. פוקסי פונה לחבריה בפנתרים השחורים לעזרה. הם תופסים את סטיב וחותכים את איבר מינו. פוקסי מגיעה לביתה של מיס קתרין, ומראה לה את הצנצנת המכילה את איברי מינו של סטיב. היא הורגת את שני השומרים, ויורה בזרועה של קתרין. פוקסי אומרת לה שמוות זה פתרון קל מדי, ושהיא רוצה שמיס קתרין תסבול כפי שהיא עצמה סבלה בידיה.

תמות[עריכת קוד מקור | עריכה]

סטריאוטיפים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לדברי איבון די. סימס בספרה Women of Blaxploitation, הסרט "פוקסי בראון" ספג ביקורת קשה, לא רק בשל הייצוג "המטריד" של נשיות שחורה, אלא גם בשל השימוש בסטראוטיפים של אלימות ושימוש בסמים בתרבות השחורה. בתקופה שבה ארגונים אפריקאים-אמריקאים הרגישו שהם מתקדמים מבחינה פוליטית, חברתית, ותרבותית, הגיבורה של "פוקסי בראון" סתרה את התמונה שהם ניסו ליצור עבור עצמם בחברה. על אף שפוקסי נחשבת לגיבורה בסרט, תפקידה בתור אישה שחורה נוקמת המוכנה להתחזות לזונה ולחשוף את גופה לכל אורך הסרט יוצא כנגד מה שהמיינסטרים מצפה מגיבורה. הביקורת גם התייחסה להחפצה של נשים שחורות. מצד שני, פאם גריר אומצה על ידי פמיניסטיות רבות דווקא בשל האופן שבו שילבה בתפקידיה גם את המיניות שלה, גם אומץ לב, וגם יכולתה להתנקם בגברים שפגעו בה.[2]

בלקספלויטיישן[עריכת קוד מקור | עריכה]

בלקספלויטיישן הוא ז'אנר של סרטי ניצול שבדרך מופנים לקהלים שחורים, בקהילות אורבניות. בלקספלויטיישן היה מאוד פופולרי בתקופה שבו נעשה הסרט הזה, בשנות ה-1970, לאחר שבתעשיית הסרטים הבינו את הפוטנציאל המסחרי הלא מנוצל מסחרי בקהל השחור. המוניטין של סרטי הבלקספלויטיישן עבר מסיווג של סרטים שחורים נמוכי תקציב, למעמד של קלאסיקות אמרקאיות, אשר נלמדים, נחקרים וממשיכים להשפיע. למרות הביקורת על היות הז'אנר ערוץ נוסף של ניצול התרבות האפריקאית-אמריקאית, בו בזמן, הוא היה אחד ממעט מאוד דרכים עבור שחורים להיכנס לתעשיית הקולנוע. גריר דיברה על היבט זה בראיון עם מגזין Essence ב-1979:

"למה שאנשים יחשבו שאני אי פעם אבזה את האישה השחורה? אני נשפטת ומורשעת מבלי להתבקש להעיד להגנתי. בטח, הרבה מהסרטים האלה היו זבל. אבל הם היו כל מה שהיה בנמצא. הם סיפקו עבודה עבורי ועבור מאות שחורים. כולנו היינו צריכים לעבוד. כולנו היינו צריכים לאכול."

תנועת כוח לנשים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט מדבר ישירות לתנועת הנשים, ולמאבקה בשנות ה-1970. למרות הביקורת, פוקסי הייתה המודל של סוג חדש של גיבורה, אשר אומצה בהתלהבות על ידי ז'אנר הבלקספלויטיישן. היא הגדירה מחדש יופי, מיניות, ונשיות אפריקאית-אמריקאית, ותרמה לגיוון בקרב השחקניות השחורות על המסך. על זה אמרה גריר:

"שנות ה-1970 היו תקופה של חופש ושל נשים אומרות שהן צריכות העצמה. הייתה יותר העצמה וגילוי-עצמי מאשר כל עשור שאני זוכרת. בכל רחבי המדינה, הרבה נשים היו פוקסי בראון ו-Coffy. הן היו עצמאיות, נלחמו כדי להציל את משפחותיהן ולא הסכינו עם אונס או הפיכתן לקורבנות.... זה קרה בכל רחבי הארץ. אני במקרה עשיתי את זה בסרטים. אני לא חושבת שזה דרש גאונות גדולה או דמיון עצום. אני רק המחשתי את זה, שיקפתי את זה לחברה."

בנוסף, הסרטים "פוקסי בראון" ו-"Coffy" הראו שנשים יכולות לעמוד על שלהן ולמען הדברים שהן מאמינות בהם. הדמות של פוקסי בשמלת ערב, מצויד היטב עם אקדח, הוא ייצוג חזותי של הרעיון שלא צריך להיות גברי כדי להחזיק בכוח.

השחקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • פאם גריר: פוקסי בראון
  • אנטוניו פרגאס: לינקולן "לינק" בראון
  • פיטר בראון : סטיב אליאס
  • קתרין לודר: מיס קתרין וול
  • טרי קרטר: מייקל אנדרסון
  • הארי הולקומב: שופט פנטון
  • סיד הייג: הייז
  • חואניטה בראון: קלאודיה
  • בוב מיינור: אוסקר
  • טוני ג'ורג'יו: אדי
  • פרד לרנר: בניין
  • ה. ב. הגרטי: ברנדי
  • בויד 'רד' מורגן: סלוסון

הפקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לדברי הבמאי ג'ק היל, בשל המתח בינו לבין American International Pictures ‏(AIP), הוא לא הוזמן לביים את סרט ההמשך של Coffy עד לרגע האחרון. המתיחות עלתה בהקרנה של סרט אחר של AIP, אשר הם היו להוטים להראות להיל. היל יצא משם לא מתרשם, ומנהלי AIP נדרו לא לשכור אותו שוב. מייסד AIP סמואל זי. ארקוף יישב עם היל את ההדורים, עם זאת, לאחר ההצלחה של Coffy.[3]

"פוקסי בראון" היה אמור במקור להיות סרט המשך של Coffy, גם בכיכובה של פאם גריר, ובמקור השתמש בשם ""Burn, Coffy, Burn!" עם זאת, AIP החליטה ברגע האחרון לא לעשות סרט המשך. לכן, זה אף פעם לא אומרים בסרט בדיוק איזה סוג של עבודה עושה פוקסי בראון. "Coffy" הייתה אחות, ומכיוון שלא רצו את הקשר הזה בין שני הסרטים, אך לא היה מספיק זמן לשכתב לגמרי את התסריט, נתון זה נותר עלום.

בראיון האודיו ב-DVD של הסרט, היל אומר שהוא היה בתחילה נגד התלבושות שנבחרו עבור פוקסי בראון על ידי מחלקת התלבושות. מכיוון שפאם גריר הפכה לכוכבת בעקבות Coffy, היה לחץ להלביש אותה באופן יותר מסוגנן. את 14 התלבושות שלבשה בסרט עיצבה האופנאית רותי וסט, מעצב שהלבישה בין היתר גם את ג 'קסון 5, תלמה יוסטון, בובי ג'נטרי, האחים קרטיס, האחיות לאב, ואחרים.[4] היל סבר שהתלבושות היו אופנתיות באופן מאוד ספציפי לתקופה, ושתוך כמה שנים יגרמו לסרט להיראות ישן, ובלתי רלוונטי. אך בשנים שחלפו מאז צאת של הסרט, היל שינה את דעתו לגבי בגדיה של פוקסי, במיוחד לאור העובדה ש"פוקסי בראון" עלה למעמד של אייקון בתרבות הפופ, וגם בשל תנועת הנוסטלגיה לשנות ה-1970 שהתחילה באמצע שנות ה-1990.

היל גם ציין שהדמות של פוקסי בראון הפכה לסמל של העצמת נשים אשר מתעלה על הזמן והמקום של הסרט. ככזה, לדעתו של היל, בגדיה ותסרוקותיה של פוקסי בסגנון שנות ה-1970 רק מוסיפים לקסם של הדמות.

ביקורת [עריכת קוד מקור | עריכה]

"פוקסי בראון" היה הצלחה מסחרית. הסרט הופק בתקציב של 500,000 דולר, והכניס $2,460,000.

הסרט זכה לביקורות מעורבות מהמבקרים. מגזין מגוון נתן לסרט ביקורת שלילית.[5] על פי הביקורת, הסרט היה "מבולגן", והסצנות המזוויעות של אלימות והסקס המפורש הפכו את הסרט לקשה לעיכול, ולנמוך יותר מ"רמת הרחוב של כל הז'אנר". הביקורת התייחסה גם לקהל האוהדים של גריר, וסברה שהיא יכולה לעשות יותר מאשר סוג התפקידים שהיא מגלמת בסרטי הבלקספלויטיישן.[6]

בביקורות החיוביות, גריר מתוארת ככוכבת הוליוודית נוצצת וחדשה, ושיבחו את היכולת שלה להיות סקסית וגם עוצמתית, אינטליגנטית וגם מצחיקה, וכל זאת בפאות ותלבושות מתחלפות.[7] לסרט יש דירוג של 60% "fresh" באתר Rotten Tomatoes.[8]

ב-2003, הדמות פוקסי בראון הייתה אחד מתוך 400 דמויות שנכללו ברשימת מאה שנים... מאה גיבורים ונבלים.[9]

פסקול[עריכת קוד מקור | עריכה]

השירים בסרט נכתבו ובוצעו על ידי וילי האץ'. אלבום הפסקול יצא מאת מוטאון רקורדס ב-1975.

השפעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

"פוקסי בראון" הוא אחד מסרטי הבלקספלויטיישן המשפיעים ביותר;[10][11] הדמות של פאם גריר נחשבת רבות כאב-טיפוס של גיבורת הז'אנר. הסרט השפיע ישירות על, או הוזכר בהרבה סרטים אחרים, כולל:

הסרט לעיתים קרובות מוזכר על ידי היסטוריונים של הקולנוע בתור סרט הבלקספלויטיישן הראשון אשר הציג דמות של אישה חזקה ועצמאית; עד להופעתה של גריר, נשים לעיתים קרובות התקיימו בסרטים אך ורק כדי לתמוך בגברים שלהן בתפקידים מינוריים, או כזונות ודמויות רקע אחרות.

גם בתקופתה, פמיניסטיות מ"תנועת גלוריה סטיינם" הזדהו עם דמותה של פוקסי בראון, על פי פאם גריר;[14] אך גם בפמיניזם העכשווי, בניתוח ההיסטוריה של הקולנוע, יש אהדה גדולה לגריר ודמותה, וטענות שהיא לא רק הייתה הראשונה לגלם אישה חזקה, אינטליגנטית ועצמאית, אלא שהיא בעצם עשתה מהפכה בתחום, וחתרה תחת הסטנדרטים המקובלים והצפויים לדמות של אישה בכל מצב אפשרי. למשל, אם דמות אישה בסרטים הייתה מצופה להיות סקסית, היא הייתה גם חלשה או דמות תומכת, וכאן פוקסי הייתה גם סקסית וגם חזקה. אם אישה תוארה כקורבן פשע, היא הייתה בוכיה, והקורבנות הגדירה אותה, ואילו בסרט, פוקסי לא מתקפלת אפילו לאחר אונס, והיא נותרת חקה ומתנקמת. בסרטים מאוחרים יותר עם דמות נשית חזקה, כגון "אליין", דמותה של ריפלי היא עוצמתית ועצמאית, אך היא אינה סקסית במובן ה"קלאסי" של המילה, ולבטח לא קורבן.[15]

בנוסף, "פוקסי בראון" ו-Coffy הם ייחודיים בכך שהם מציבים את סוחרי הסמים והסרסורים כנבלים. לפני הסרטים האלה, ז'אנר הבלקספלויטיישן לעיתים קרובות הציג אמפתיה למעמד החברתי של אנשים אלה.

פאם גריר קראה לספר זיכרונותיה Foxy: My Life in Three Acts (2010).[16]

סדרת טלוויזיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדצמבר 2016, דווח שסדרת טלוויזיה המבוססת על הסרט בפיתוח על ידי שירות הסטרימינג Hulu, עם מייגן גוד בתפקיד פוקסי בראון.[17]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "Pam Grier looks back on blaxploitation: ‘At the time some people were horrified’". The Los Angeles Times. 
  2. ^ Sims, Yvonne (2006). Women of Blaxploitation: How the Black Action Film Heroine Changed American Popular Culture. North Carolina: McFarland. עמ' 76. 
  3. ^ Walker, David; Rausch, Andrew; Watson, Chris (2009). Reflections on Blaxploitation: Actors and Directors Speak. Plymouth, UK: Scarecrow Press, Inc.. עמ' 237. ISBN 978-0-8108-6706-2. 
  4. ^ Peters, Ida (6 באוקטובר 1973). "Designer for "Foxy Brown"". The Baltimore Afro-American. 
  5. ^ "Foxy Brown". Variety. 31 בדצמבר 1973. 
  6. ^ Beau (17 באפריל 1974). "Foxy Brown (Color)". Variety. 
  7. ^ "Pam Grier, New Star". Atlanta Daily World. 7 באפריל 1974. 
  8. ^ Foxy Brown (באנגלית) 
  9. ^ "AFI's 100 Years...100 Heroes & Villains Nominees" (PDF). 
  10. ^ "The 50 Best Blaxploitation Movies". Complex (באנגלית). 
  11. ^ http://hiphopdx.com, HipHopDX -. "Action Bronson Discusses Foxy Brown’s Influence On Hip Hop". HipHopDX (באנגלית). 
  12. ^ "12 Fascinating Facts About Jackie Brown" (באנגלית). 28 בינואר 2016. 
  13. ^ "Austin Powers In Goldmember". Chicago Sun Times. 
  14. ^ The Original Foxy Brown! '70s Star Pam Grier on Black Films, Strong Women and the Single Life, JANINE RUBENSTEIN, People, November 18, 2016
  15. ^ The Revolutionary Power of Pam Grier's 'Foxy Brown', Kristen Yoonsoo Kim, Broadly, Jan 18 2018
  16. ^ Lee, Felicia R. (4 במאי 2010). "Pam Grier's Collection of Lessons Learned". The New York Times. 
  17. ^ Andreeva, Nellie (13 בדצמבר 2016). "‘Foxy Brown’ TV Series Reboot Starring Meagan Good In the Works At Hulu From DeVon Franklin, Tony Krantz & MGM TV". Deadline.