פורטל:בוטניקה/הידעת?/49

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
"אדם וחוה", ציורו של ויליאם בלייק (1808)
"אדם וחוה", ציורו של ויליאם בלייק (1808)

הנחש מופיע לראשונה בתנ"ך בספר בראשית, פרק ג', בסיפור על גירוש אדם וחוה מגן עדן: ”וְהַנָּחָשׁ הָיָה עָרוּם מִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה אֲשׁר עָשָׂה ה' אֱלֹהִים...” (ספר בראשית, פרק ג', פסוק א'). הנחש מתואר כיצור ערמומי, המפתה את חוה לעבור על הציווי האלוהי, ולאכול מעץ הדעת. חווה אכן מתפתה, ומפתה גם את בן זוגה. בעקבות המעשה הנחש מאבד את רגליו, טועם בלשונו את הקרקע כל חייו, והופך להיות אויב האנושות: ”ויאמר ה' אלוהים אל הנחש: כי עשית זאת, ארור תהיה אתה מכל הבהמה ומכל חית השדה. על גחונך תלך ועפר תאכל כל ימי חייך.” (שם, פסוק י"ד) ”ואיבה אשית בינך ובין האישה ובין זרעך ובין זרעה, הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב.” (שם, פסוק ט"ו).

ציור המתאר את חטא עץ הדעת
ציור המתאר את חטא עץ הדעת

עוד בימי קדם עמדו בני האדם על כך שתהליך הלידה של האדם הוא אחד מהכואבים והממושכים בטבע. במקורות היהודיים והנוצריים ההסבר לכך הוא העונש שהושת על האנושות בעקבות החטא הקדמון, המוכר ביהדות כחטא עץ הדעת, כמסופר בספר בראשית: ”בְּעֶצֶב תֵּלְדִי בָנִים” (ג', טז). גם המדע נדרש לשאלה זו, ותשובתו קשורה ביכולותיו השכליות של האדם, כולל פיתוח התפיסה המוסרית, שעל פי הדת הקנה פרי עץ הדעת. הפליאואנתרופולוגים טוענים כי מוח האדם אשר הכפיל את נפחו במהלך האבולוצית האדם והכפלת נפח קופסת הגולגולת של הולד ללא הרחבה מספקת בקוטר תעלת הלידה ובאגן דורשים צירי לידה חזקים ומכאיבים. את הכאב ניתן לשכך באמצעות משככי כאבים (כגון בהרדמה אפידורלית) אך בעבר נתפס שיכוך הכאבים על ידי זרמים בנצרות כניסיון להיפטר מעונש על החטא הקדמון. מיילדות ותומכות לידה שניסו להקל על הכאבים נשפטו מספר פעמים כמכשפות ולעיתים אף הוצאו להורג.