פורטל:חינוך/מאמר נבחר/5
דוד כהן (1894–1976) פעיל ציוני ומאבות הנוער העובד. כהן נולד בעיירה סלובודקה שבליטא (אז באימפריה הרוסית). הוא הושפע מאביו שהיה רב נודד והשתייך לתנועת החסידות ומאחיו הגדולים יצחק-אייזיק ורייכל, שהתחברו לקבוצה מהפכנית מקבוצת נרודניה ווליה ("נארודניקים"), שלחמה במשטר הצארי ברוסיה, במטרה לשנות את סדרי החברה.
כנער הרבה כהן לנדוד בין העיירות בחבל וולין, בין היתר בעיירות שוּר, פולסיה, סלובודקה, נובוגרוּדֳק, קאמיי, באבז'יץ, רפאלובקה, פרוסקורוב, וולוז'ין, סלונים, מינסק, וילנה וקובנה. למד במספר ישיבות אירופאיות, נחשף לתנועת החסידות, לחיי הפועלים היהודים ופשוטי העם, ולרעיונות הציוניים. הצתרף לתנועת "החלוץ" בליטא, ויצא ככתב עיתון התנועה למסע בארץ ישראל ב-1924, שם פגש את מצוקות הנוער העובד הארצישראלי. עלה לארץ כחצי שנה לאחר מכן, ולבקשת ברל כצנלסון, החל מתמסר לתנועת הנוער העובד, כאיגוד עובדים וכתנועה חינוכית. כהן באופן פורמלי היה אחראי על הקשר שבין הסתדרות הנוער העובד להסתדרות הכללית, אולם הוא תיפקד כמדריך, ומסייע לתנועה הצעירה ואף זכה לכינוי "האבא של הנוער העובד". הוא עצמו דגל בגישה המדגישה את האוטונומיה של החניכים וכינה עצמו ""שָמש" של הנוער העובד. עודד וטיפח את כשרונותיהם של חניכיו, ורבים וחניכיו נשאו מאוחר יותר תפקידים מרכזיים בתנועה, בפלמ"ח, בתרבות ובפוליטיקה כשמעון פרס, אברהם ברוידס, ישראל גלילי וכו'. השתמש הרבה באגדות וסיפורים חסידיים ככלי חינוכי בעבודה עם נוער קשה-יום.
משפרש דוד כהן לגמלאות מתפקידו הרשמי, עבר לגור באלונים עם בני משפחתו שם נפטר בשנת 1976. עד מותו המשיך לשמור על קשר עם מפעלי התנועה, והוזמן לחגי התנועה במקומות השונים כאורח כבוד.