פורטל:ערכים מומלצים/ערכים/תזונת ימי הביניים
תזונת ימי הביניים הוא מונח המתאר את נוהגי האכילה, את המאכלים, את מוצרי המזון הבסיסיים ואת אופני הכנת המזון באירופה ובמזרח התיכון בתקופת ימי הביניים – מנפילתה של האימפריה הרומית (במאה ה-5) ועד תחילת תקופת הרנסאנס (במאה ה-16).
על אף הגוונים הרבים ועל אף הפנים הרבות של מטבחי האזורים השונים באירופה של ימי הביניים, ניתן לאפיין את הדגנים בכלל ואת הלחם בפרט, כמאכל העיקרי של תושבי אירופה בתקופה זו. ירקות גודלו בסמוך לבתי הצמיתים על מנת לגוון את הארוחה, שהייתה מורכבת כמעט תמיד מדייסת דגנים ומירקות. הבשר נחשב מאכל מותרות במרבית ימי הביניים, כמו גם הממתיקים (כדבש או כסוכר) והתבלינים, שהיו בדרך כלל נחלתם של העשירים בלבד.
החל מן המאה ה-9 ועד למאה ה-11 השתלטו הערבים על נתיבי המסחר בים התיכון ועל מרבית נמליו. הסחר בים התיכון פסק כמעט לחלוטין בשל שוד ימי, ומיעוט הסחר הביא לשימוש בשיטות רבות של שימור מזון. רק עשירים מופלגים יכלו לייבא תבלינים לגיוון המזון, ולכן בדרך כלל רק מטבחי בתי האצולה הגבוהה, מטבחי ראשי הכנסייה ומטבחי בתי המלוכה באירופה היו נתונים להשפעות חוץ-אירופיות.