פטאליט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
פטאליט
Petalite.jpg
גוש פטאליט בגודל 3 על 4 ס"מ ממדינת מינאס ז'ראיס בברזיל
תכונות המינרל
הרכב כימי

LiAlSi4O10

מערך קריסטלוגרפי מונוקליני
צורת הגביש הגבישים אינם נפוצים - לווחיים עד פריזמתיים באורך עד 2 מטר, מקבצים עמודיים או חסרי צורה.
צבע חסר-צבע, ורוד, אפור, צהוב, צהוב אפור עד לבן
ברק זגוגי, פנינתי על משטחי הפצילות
שקיפות שקוף עד שקוף למחצה
פצילות מושלמת בכיוון אחד ({001})
שבירה דמוית קונכייה
קשיות 6.5-6 בסולם מוס
משקל סגולי 2.4
שרטוט חסר צבע עד לבן
מידע נוסף קיימת תופעת גבישים תאומים; הפטאליט הוא תרמולוסנט.
מינרלים נלווים ספודומן, לפידוליט, טורמלין, טופז, אלביט מיקרוקליןקוורץ.

פטאליט הוא מינרל טקטוסיליקטי (סיליקט במבנה מרחבי) המכיל ליתיום ואלומיניום.

תכונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרכב כימי וקריסטלוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נוסחת המבנה הכימי של הפטאליט היא LiAlSi4O10.

הפטאליט מתגבש במערכת המונוקלינית, חבורת סימטריות נקודתית "מונוקלינית רגילה" , וחבורת סימטריות מרחבית P 2/a. הפרמטרים של תא היחידה הם: Å‏a=11.737‏, b=5.171Å‏ ו-c=7.630Å, וגודלה של זווית β הוא 112.54°.[1]

תכונות פיזיקליות[עריכת קוד מקור | עריכה]

המינרל מופיע במקבצים עמודיים או חסרי צורה. הגבישים אינם נפוצים – וצורתם לווחיים עד פריזמתיים באורך עד 2 מטרים. פאות הגביש לעיתים מקווקוות. לפטאליט יש פצילות מושלמת בכיוון אחד ({001}). הקשיות של המינרל בינונית גבוהה יחסית, 6.5-6 בסולם מוס, ומשקלו הסגולי הממוצע 2.4 גרם לסמ"ק. קיימת בו תופעת גבישים תאומים.

תכונות אופטיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אופטית המינרל הוא דו-צירי חיובי. מקדמי השבירה של הפטאליט הם: nα=1.504‏, nβ=1.51‏ ו-nγ=1.516.[2] גבישי הפטאליט הם שקופים עד שקופים למחצה. הם חסרי צבע או שצבעם ורוד, אפור, צהוב, צהוב אפור עד לבן. בשקף מנוסר הפטאליט הוא חסר צבע. הברק של הפטאליט הוא זגוגי או פנינתי על משטחי הפצילות, והנפיצה שלו חלשה. המינרל תרמולוסנט (פולט אור בחימום).

גילוי ומקור השם[עריכת קוד מקור | עריכה]

המינרל נתגלה לראשונה ב-1800 באי אוטו (Utö) שבמועצה המקומית הנינגה (Haninge) שבמחוז סטוקהולם שבשוודיה. שמו נגזר מיוונית "פטלון" – עלה, מתייחס לפצילות המושלמת שלו במקביל לבסיס.

הסוג השקוף המצוי באי אלבה מכונה קסוטריט.

הכימאי השוודי יוהאן אוגוסט ארפוודסון (Johan August Arfwedson ‏ 1841-1792) גילה ב-1817 את היסוד ליתיום באנליזה של פטאליט.

שימושים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדומה לספודומן ולפידוליט משמש הפטאליט מקור לליתיום. כמו כן נוהגים להוסיף פטאליט לתערובת ממנה יוצרים כלים קרמיים ובכך מקטינים את תופעת ההתרחבות בחום ומגדילים את חוזק הכלי. מלבד זאת, המינרל ידוע בעיקר לאספני מינרלים, אם כי הקשיות הגבוהה יחסית שלו מאפשרת גם שימוש בסוג חסר הצבע של הפטאליט כאבן חן.

מקור ותפוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפטאליט מצוי בפגמטיטים של גרניט עשירים בליתיום.

בין המקומות בהם ניתן למצוא את הפטאליט: האי אוטו (Utö) שבמועצה המקומית הנינגה (Haninge) שבמחוז שבסטוקהולם שבשוודיה (המקום בו נמצא המינרל לראשונה); סמוך לסן פיירו (San Piero) באי אלבה שבאיטליה; מפגמטיט רוביקון (Rubicon), דרומית לקרביב (Karibib) שבנמיביה; גבישים גדולים במיוחד מצויים בביקיטה (Bikita) שבזימבבווה; בפרו (Peru) במחוז אוקספורד (Oxford) שבמדינת מיין, ובעורק קלארק (Clark vein) ברינקון (Rincon) מחוז סן דייגו (San Diego) בקליפורניה שבארצות הברית; באגם ברניק (Bernic Lake) בפרובינציית מניטובה שבקנדה; ובמדינת מינאס ז'ראיס שבברזיל.[3]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Deer, W.A., R.A. Howie, and J. Zussman Rock Forming Minerals 4: framework silicates , 1963, Pages 271-275.
  • Hurlbut, Cornelius S.; Klein, Cornelis, 1985, Manual of Mineralogy, 20th ed., ISBN 0-471-80580-7

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ פרויקט rruff
  2. ^ אתר Webmineral
  3. ^ לרשימה המלאה ניתן להיעזר בקישור לאתר Mindat.