פטימה מסקוי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
פטימה מסקוי
Fatima Massaquoi
אין תמונה חופשית
לידה 1904
גנדמה, סיירה לאון עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 26 בנובמבר 1978 (בגיל 74 בערך)
מונרוביה, ליבריה עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ליבריה עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה אוניברסיטת בוסטון
אוניברסיטת המבורג
אוניברסיטת פיסק
Lane College עריכת הנתון בוויקינתונים
מקצוע מורה עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה צלב מסדר ההצטיינות של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

פטימה מסקוי פאהנבולהאנגלית: Fatima Massaquoi;‏ 1904-1978) הייתה בת למשפחת מלוכה אפריקאית, ומחנכת חלוצה מליבריה. פעלה לשימור השפות המקומית, פיתוח ההשכלה הגבוהה ושימור התרבות המקומית בליבריה.

בהיותה מחויבת לשימור והרחבת התרבות הלאומית, שימשה מסקוי ממקימי אוניברסיטת ליבריה. היא מלאה מגוון תפקידים באקדמיה: המנהלת, ובהמשך כדיקאנית מכללת מדעי הרוח וכן הייתה מייסדת המכון ללימודי אפריקה. הייתה ממייסדות אגודת הסופרים הליבריים ועזרה לבטל את נוהג החלפת השמות האפריקניים בגרסאות מערביות. עמלה ליצירת  סטנדרטיזציה של כתב ה Vai. בשנות ה-1960 המאוחרות, ביתה ויויאן סיטון (vivian seton ) הצליחה לקבל לידיה את כתב היד של האוטוביוגרפיה של אימה ולהעבירו למיקרופילם לשימור. לאחר מותה של פטימה מסקוי, התגלו כתביה ורשימותיה מחדש, נערכו ופורסמו ב-2013, בספר שנקרא האוטוביוגרפיה של נסיכה אפריקנית.(The Autobiography of an African Princess).

 ראשית חייה ולימודים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פטימה מסקוי פאהנבולה נולדה ב-1904, בגנדמה במחוז פוג'הון בדרום סיירה לאון לאביה מומולו מסקוי, ולאימה באלו סונג'ו.[1] סבה מצד אביה היה המלך להאי מסקוי  של Gallinas,[2] וסבתה מצד אביה הייתה המלכה סנדימני ממשפחת vai אריסטוקרטית  של סיירה לאון.[1][3]. היא הייתה נינה של המלך סיאקה ששלט בגלינאס במאה ה-18.[4]

מסקוי גדלה עד גיל שבע אצל אחות אביה, ממה ג'סה, בנג'בקה  בדרום ליבריה. בזמן שהותה שם, פצעה אחת משש נשים של אביה את פטימה בידיה באופן חמור כעונש [5]. פציעה זו גרמה לה לכאבים מתמשכים בילדותה ופגעה ביכולתה לנגן בכינור. מאוחר יותר הפכה לנגנית מיומנת.[6][7] בסיום בית הספר היסודי, נשלחה לפנימייה במנזר במחוז Montserrado .[5][8]

Momolu Massaquoi (c.1905)

מומולו מסקוי, שהיה קונסול בהמבורג, ביקש להעניק לביתו היחידה את החינוך הטוב ביותר, ולקח אותה איתו, בשנת 1922, להמבורג. מסקוי למדה בבית הספר פרטי קתולי והשתלטה במהירות על השפה הגרמנית.[5] בהמלצת סוכנת הבית של הקונסוליה, גרטרוד פון בוברס, אליה נקשרה מאוד, נסעה בשנת 1932 לז'נבה, שווייץ, שם למדה צרפתית .[9] באותה שנה חזרה להמבורג, להמשך לימודי תיכון אותם סיימה בשנת 1935.[10][11] אז פנתה ללמוד רפואה באוניברסיטת המבורג[12] וסיימה בשנת 1937.[13]

הנס ג'יי מסקוי, אחיין שלה, ששהה בהמבורג באותה תקופה, סיפר כי "דודה פטימה" נהגה ללבוש בגדים אפריקאיים מרהיבים, שמרה על מנהגים אפריקאיים והמשיכה לדבר את שפת ה vai [14]. אחד מחבריה הקרובים בהמבורג היה ריצ'רד הייבורן, פסנתרן, איתו הופיעה ברסיטלים רבים. עם עליית הנאצים לשלטון, אביה החל לחשוש לביטחונה[15] ובסיוע חברים, עזר לה לעבור לארצות הברית.[7]

השנים בארצות הברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מסקוי הגיעה בשנת 1937 לארצות הברית, וחוותה את ההפרדה הגזעית שנבעו גם מחוקי ג'ים קרואו במדינות הדרום.[7] בתחילה למדה בליין קולג', מכללת חינוך בג'קסון, טנסי, לימודי תואר ראשון בסוציולוגיה.[13][12] שנתיים לאחר מכן עברה לאוניברסיטת פיסק בנאשוויל[16] וסיימה שני תוארי מוסמך בסוציולוגיה ובאנתרופולוגיה ב-1944.[17] סייעה למורה שלה, פרופסור מארק האנה ווטקינס (Mark Hanna Watkins), בלשן ואנתרופולוג בהבנת שפת ה-Vai ויחד איתו כתבה מילון לשפה [18].  ב-1938, לאחר מות אביה, הסכימה לקבל מלגה כיועצת לשונית באוניברסיטה.[19] לימדה צרפתית וגרמנית באוניברסיטת פיסק וגם השלימה הכנסה בהוראת ריקוד אפריקני וריקוד עם אירופיים ושיעורי כינור.[17]

ב-1940, מסקוי סיימה לכתוב אוטוביוגרפיה [19] שתיארה את ראשית חייה בליבריה, חוויות ממערכות החינוך בגרמניה ושווייץ, וכן את התרשמויותיה מאמריקה.[16] ווטקינס אמר לה כי הספר כתוב באנגלית דלה ואינו ראוי לפרסום,[19] אך ב-1994 טען במכתב כי כתבה את הספר רק הודות  לו[16] . בעודה ממתינה לעריכת הספר, המשיכה לסייע  בכתיבת מילון לשפת ה- Vai באוניברסיטה ולעבוד, אך לא הייתה מרוצה מהתשלום המועט שקבלה על עבודתה. כאשר ניסתה להחזיר לעצמה את כתב היד, ווטקינס סירב והיא תבעה את האוניברסיטה כדי להחזירו לידיה ולמנוע מהם לפרסם את עבודתה.[19] ב-1945 זכתה בצו מניעה קבוע נגד ווטקינס ונגד ד "ר תומאס א. ג'ונס, נשיא אוניברסיטת פיסק[19] האוסר עליהם  פרסום או קבלת כל תגמול כספי מתוצרי עבודתה.[20] מסקוי חשה שקשרו נגדה משום שהייתה זרה והניחו כי לא יהיה לה הכוח להילחם על זכויותיה .[19]

בשנת 1946, בזמן שהותה באוניברסיטת בוסטון, השלימה מסקוי את עריכת האוטוביוגרפיה (The Autobiography of a Vai Noblewoman)).[21] הודות לנסיעותיה הרבות וחינוכה המקיף, היא דיברה אז לפחות שמונה שפות וארבעה ניבים שבטיים.[19][13] [10][22]

החזרה לליבריה.[עריכת קוד מקור | עריכה]

האוניברסיטה של ליבריה (2009)

על פי הזמנתו של הנשיא ויליאם טאבמן, מסקוי  חזרה לליבריה ב-13 באוקטובר 1946 לעזור לו להקים אוניברסיטה במונרוביה. היא לימדה צרפתית  ומדע בליבריה קולג', אחר כך באוניברסיטה של ליבריה (UL). ב-1956, הפכה להיות מנהלת, ואז דיקנית (1960), של מכללת מדעי הרוח והייתה שותפה להקמתה של אגודת הסופרים הליברית .[10] ב-1962 ייסדה וניהלה תוכנית ללימודי אפריקה, אשר התפתחה להיות המכון של לימודי אפריקה[23] ב-UL.[24]

במהלך כהונתה באוניברסיטה, הצליחה מסקוי לבטל את  הדרישה כי  התלמידים יאמצו שמות זרים במקום לשמור על שמות המשפחה השבטיים שלהם. בהקשר זה, כאשר נישאה לארנסט פרימן ב-26 ביולי 1948, אימצה את שמו השבטי Fahnbulleh, וקראה לעצמה פטימה מסקוי פהנבולה. בעלה גם הוא שינה את שמו בחזרה לשם פהנבולה.[25] כתרומה נוספת להתפתחות התרבותית-חברתית של ליבריה, ארגנה סמינר, דרך התוכנית ללימודי אפריקה, לקידום סטנדרטיזציה של כתב שפת ה- Vai .[10][26]

במטרה לקדם את החינוך האקדמי בליבריה, שהתה מסקוי במשך שישה חודשים, בארצות הברית. במימון מלגת חינוך ערכה סיור לימודי במכללות לאמנות, מחלקות אוניברסיטאיות לאנתרופולוגיה וסוציולוגיה.[1]

ב-1968 לקתה בשבץ. אירוע זה דחק את ביתה לבקש סיוע מעמיתים באוניברסיטת ליבריה בהמרת כתב היד של האוטוביוגרפיה, שלא יצאה לאור, למיקרופילם.[27]. מסקוי פרשה מהאוניברסיטה בקיץ  1972, וקבלה תואר של דוקטור של כבוד במדעי הרוח ועיטור כבוד מנשיא ליבריה.[1]

פטימה מסקוי פהנבולה נפטרה במונרוביה ב-26 בנובמבר 1978.[10] ביתה ויויאן סיטון והיסטוריונים (קונרד Tuchscherer, וארתור אברהם) ערכו את רשימותיה מהחוויות שלה בגרמניה ובארצות הברית.[27] הספר, האוטוביוגרפיה של נסיכה אפריקנית, פורסם ב-2013[28] .

עיטורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1962מסדר הכבוד של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה  הנשיא היינריך לובקה.[29]

ב-1972 הוענק לה תואר של דוקטור של כבוד למדעי הרוח מאוניברסיטת ליבריה ועיטור כבוד מטעם נשיא ליבריה ויליאם ר. טולברט ג'וניור[30]

עבודות נבחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]