פיוטר קונצ'אלובסקי
 | |
| לידה |
9 בפברואר 1876 (יוליאני) סלוביאנסק, האימפריה הרוסית  |
|---|---|
| פטירה |
2 בפברואר 1956 (בגיל 79) מוסקבה, ברה"מ |
| מקום קבורה |
בית הקברות נובודוויצ'יה |
| מקום לימודים |
|
| תקופת הפעילות |
1896–1956 (כ־60 שנה) |
| זרם באמנות |
קבוצת נסיך יהלום |
| הושפע על ידי |
פול סזאן |
| פרסים והוקרה |
פרס סטלין מדליה לגבורת העמל במלחמת המולדת הגדולה 1941–1945 עיטור הדגל האדום של העמל צייר העם של רוסיה הסובייטית |
| בן או בת זוג |
Olga Surikova |
| צאצאים |
נטליה קונצ'לובסקייה |
  | |
פיוטר קונצ'אלובסקי ( ברוסית: Пётр Кончаловский; 21 בפברואר 1876 - 2 בפברואר 1956) היה צייר רוסי וסובייטי.[1]
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
פיוטר קונצ'אלובסקי נולד בכפר סלביאנקה, איזיומסקי אויזד, מחוז חרקוב (באוקראינה) ב-21 בפברואר 1876. אביו היה מתרגם ומוציא לאור של ספרי אמנות, עם קשרים לרבים מהאמנים שפעלו ברוסיה בסוף המאה ה-19.[2] בשנת 1889 עברו בני הזוג קונצ'יובסקי למוסקבה וביתם הפך לחלק מקהילת האמנות של מוסקבה של שנות ה-90. בביתם ביקרו לעיתים קרובות ולנטין סרוב, מיכאיל ורובל, וסילי סוריקוב.
במהלך שנות הגימנסיה שלו השתתף קונצ'אלובסקי בשיעורים של בית הספר לציור, פיסול ואדריכלות במוסקבה. בשנים 1896–1898 נסע לפריז ולמד באקדמיה ז'וליאן. ב-1899 חזר לרוסיה ונכנס לאקדמיה האימפריאלית לאמנויות בסנט פטרבורג, וסיים את לימודיו ב-1907. באקדמיה למד אצל סבינסקי, זלמן וקובלבסקי.
קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]
.jpg)
הופעת הבכורה שלו בציבור הייתה בתערוכת הסלון בפריז, 1908, אך קונצ'אלובסקי חזר עד מהרה למוסקבה, והביא עמו רעיונות חדשים (אלמנטים מעבודתו מתקופה זו זוהו כ"פאוביסט").
עד 1909, הוא הציג לעיתים קרובות, השתתף באגודות גיזת הזהב, אחווה, מיר איסקוסטבה, וחבר האמנים החדש. הוא היה חבר מייסד ״קבוצת נסיך יהלום״ בשנת 1909, קבוצה מרדנית ואוונגארדית שביקשה לסנתז את פריצת הדרך האמנותית המודרנית של סגנונות צרפתיים וגרמניים עם פרימיטיביות רוסית. היכן שמערב אירופה הסתכלה על פסלים אפריקאים פרימיטיביים לרענון אמנותי והשראה, הציירים הרוסים הללו דמיינו שהם יכולים לפנות ליצירות רוסיות "ילידיות". קונצ'יובסקי נבחר ליושב ראש הקבוצה ב-1911[2]
לאחר שירות בצבא הרוסי 1914–1916, חזר קונצ'אלובסקי לאמנותו בכוונות מתונות. החל משנת 1918 לימד אמנות. ב-1922 הציג את תערוכת היחיד הראשונה שלו בגלריה טרטיאקוב.
באותה תקופה הוא צייר בעיקר טבע דומם ונופים. ציוריו - כמו של כל שאר חברי הקבוצה - נותרו מושפעים מאוד מפול סזאן. אבל הוא התחיל לצייר דיוקנאות (לעיתים קרובות דיוקנאות טקסיים) הנחשבים לדוגמאות לסגנון הריאליזם הסוציאליסטי.
חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
פיוטר התחתן עם בתו של הצייר ואסילי סוריקוב, שתמיד שיבח את אמנות חתנו.
יצירה[עריכת קוד מקור | עריכה]
קקונצ'אלובסקי היה צייר פורה מאוד, וידוע כי יצר יותר מחמשת אלפים יצירות במהלך חייו הארוכים. עבודתו מדגימה "אבולוציה מורכבת" של סגנונות. [3]
השפעתו של פול סזאן נראית בבירור בציוריו של קונצ'אלובסקי בתקופה שלפני מלחמת העולם הראשונה. [4] הוכרז כחבר במשמר האוונטה של רוסיה, לאחר המלחמה הפך לחבר באקדמיה לאמנויות יפות של U.S.S.R. ואמן עממי של R.S.F.S.R. ציוריו נחשבים כמי שתרמו תרומה משמעותית ל"פיתוח האמנות הריאליסטית הסובייטית". [5]
מורשת[עריכת קוד מקור | עריכה]
רבים מצאצאיו נותרו פעילים בעולם האמנות. בנו מיכאיל קונצ'אלובסקי (נולד ב-1906) היה צייר בולט. בתו נטליה קונצ'אלובסקי (1903–1988) הייתה סופרת ילדים בולטת ובעלה סרגיי מיכאלקוב משורר בולט, מחבר שירת ילדים ושתי גרסאות של המנון המדינה של ברית המועצות ושל ההמנון הלאומי הנוכחי של רוסיה. יש להם שני בנים: אנדריי קונצ'אלובסקי, כותב תסריטים לקולנוע, במאי וצייר (שבנו אגור הוא גם במאי קולנוע בולט) וניקיטה מיכלקוב, גם הוא במאי קולנוע שב-1994 זכה באוסקר הסרט הזר הטוב ביותר על סרטו נשרף על ידי השמש. [6]
בשנת 2006, יורשיו הקימו את קרן פטר קונצ'יובסקי, ארגון לא מסחרי שנוצר כדי לגבש את מורשתו של קונצ'אלובסקי. בנוסף לארגון תערוכות ומצגות של יצירות האמנות שלו, הקרן מוקדשת לשימור ואימות יצירתו של האמן. [7]
רחוב במוסקבה נקרא על שם האמן.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- פיוטר קונצ'אלובסקי, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- פיוטר קונצ'אלובסקי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Петр Кончаловский, web.archive.org, 2007-05-12
- ^ 1 2 Sokolov, Kirill (1978). "P. P. Konchalovsky (1876-1956): On His Methods as a Painter of Pictures". Leonardo. 11 (4): 321–325.
- ^ Volodarskiĭ, Vsevolod Matveevich (1977). Tretyakov Art Gallery: A Guide. Progress Publishers. p. 162.
- ^ Elliott, David; Dudakov, V. A. (1989). 100 Years of Russian Art, 1889-1989: From Private Collections in the USSR. Lund Humphries. p. 29.
- ^ VOKS Bulletin. U.S.S.R. Society for Cultural Relations with Foreign Countries. 1956.
- ^ "'Burnt By the Sun' Wins Foreign Film Oscar"
- ^ "Petr Konchalovsky Foundation". pkonchalovsky.com.