ולנטין סרוב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ולנטין סרוב
Валентин Серов
Serov Self.jpg
דיוקן עצמי, שנות ה-80 של המאה ה-19
לידה 7 בינואר 1865 (יוליאני) עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 5 בדצמבר 1911 (בגיל 46)
מוסקבה, האימפריה הרוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית העלמין נובודוויצ'יה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים האקדמיה הקיסרית לאמנויות עריכת הנתון בוויקינתונים
תחום יצירה דיוקן עריכת הנתון בוויקינתונים
זרם באמנות אימפרסיוניזם עריכת הנתון בוויקינתונים
יצירות ידועות אונס אירופה, מאדאם לוף, הנערה עם האפרסקים עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ולנטין אלכסנדרוביץ' סרוברוסית: Валентин Александрович Серов; ‏19 בינואר 1865 - 5 בדצמבר 1911) היה צייר אימפרסיוניסטי יהודי רוסי. נחשב לאחד הציירים הרוסים המובילים של תקופתו.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נעוריו והשכלתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

סרוב נולד בסנקט פטרבורג, בנו של המלחין אלכסנדר סרוב(אנ') ורעייתו, המלחינה היהודייה ולנטינה סרובה(אנ').

בנעוריו למד בפריז ובמוסקבה תחת איליה רפין, ובין השנים 18801885 למד באקדמיה לאמנויות של סנקט פטרבורג אצל פאבל צ'יסטיאקוב.

יצירותיו המוקדמות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין עבודותיו הראשונות זכו לפרסום הדיוקנאות "נערה עם אפרסקים" (1887) ו"נערה בשמש" (1888) - בשתי עבודות מוקדמות אלה התמקד סרוב בציור ריאליסטי - ציור המראה שנגלה לעיניו תוך שימוש בצבעים ובאור, ויצירת דיוקן תמונתי, אולם ניתן לראות בהם מאפיינים של ראשית האימפרסיוניזם הרוסי. שתי יצירות מפורסמות אלה מוצגות כיום בגלריית טרטייקוב שבמוסקבה.

ציור דיוקנאות והצלחתו של סרוב[עריכת קוד מקור | עריכה]

החל משנת 1890 הפך ציור הדיוקנות לסגנון העיקרי בו התמחה סרוב. במסגרת עבודותיו ניסה להאיר ביצירות את עולמם הפנימי של מושאי ציוריו. הוא צייר שחקנים, אמנים, סופרים, ובהם את הדיוקנאות קונסטנטין קורובין (1891), יצחק לויתן (1893), ניקולאי לסקוב (1894) וניקולי רימסקי-קורסקוב (1898) - דיוקנאות אלה מוצגים בגלריית טרטייקוב שבמוסקבה.

בראשית התקופה צייר סרוב בצבעים כהים, בגווני שחור-אפור או חום, תוך שהוא נמנע מסגנונו של שנות ה-80 בו השתמש בצבעים בהירים רבים.

עבודותיו זכו לפופולריות רבה, ובשנת 1894 הצטרף לקבוצת פרדביז'ניקי. הוא המשיך וצייר דיוקנאות ובהן דיוקנו של הדוכס הגדול פאבל אלכסנדרוביץ' (1897), דיוקן המוצג כיום בגלריית טרטייקוב, וכן דיוקנותיהם של בוטקין (1899), ושל יוסופובה (1903) - שני האחרונים מוצגים כיום במוזיאון הרוסי בסנקט פטרבורג.

"הנערה עם האפרסקים" משנת 1887, נחשב לציור שהחל למעשה את הסגנון האימפרסיוניסטי הרוסי.

במקביל לציור הדיוקנאות החל סרוב לצייר תמונות של פנים חדר, בהם מתוארים בעיקר נשים וילדים. בציורים אלה ניסה להתמקד בפוזה ובתנוחה של מושאי הציור, ולהדגיש את הרגע הספונטני שנתפס בעיניו, ואת התום שבחיי הבית הפשוטים ובחיי הילדים. בין ציורים אלה ניתן למנות את "ילדים" (1899) המוצג כיום במוזיאון הרוסי, ואת "מיקה מורוזוב" (1901) המוצג בגלריית טרטייקוב.

סרוב השתמש בטכניקות ציור שונות ובהן צבעי מים, צבעי פסטל וליתוגרפיות.

בין השנים 18901900 צייר גם סצנות נוף רבות, בעיקר נופי כפר בסגנון רומנטי.

עבודות מאוחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שנת 1900 הצטרף סרוב לתנועת "עולם האמנות". בתקופה זו נעלמו האלמנטים האימפרסיוניסטיים מסגנונו של סרוב, והוא החל לפתח את הסגנון המודרני ברוסיה; אולם על אף שינוי הסגנון, מושאי ציוריו נותרו עדיין דיוקנאות, והוא המשיך לצייר אמנים, שחקנים ומוזיקאים, ובהם מקסים גורקי (1904) - דיוקן המוצג במוזיאון גורקי במוסקבה; מריה ירמולובה (1905) ופאודור חאליאפין (1905) - שני דיוקנאות המוצגים כיום בגלריית טרטייקוב.

עמדותיו הדמוקרטיות באו לידי ביטוי במהלך המהפכה שאירעה בין השנים 19051907. בשנת 1905 התפטר סרוב מהאקדמיה לאמנות של סנקט פטרבורג (אליה התמנה ב-1903) לאות הזדהות עם הפועלים השובתים ועם משפחותיהם. באותה תקופה צייר את הציור ההיסטורי "פיוטר השני עוזב והקיסרית אליזבטה פטרובנה בעת ציד" (1900), המוצג במוזיאון הרוסי, וכן את "פיוטר הראשון" (1907), המוצג בגלריית טרטייקוב.

בשנות חייו האחרונות יצר ציורים המבוססים על נושאים מהמיתולוגיה היוונית והרומית, תוך מתן פרשנות אישית לתמות אלה.

סרוב נפטר במוסקבה ב-5 בדצמבר 1911, ונקבר בבית הקברות נובודוויצ'יה.

השפעתו של סרוב[עריכת קוד מקור | עריכה]

סרוב נחשב לאחד האמנים המובילים בתחום האמנות הרוסית הריאליסטית. בין השנים 18971909 הוא לימוד בבית הספר לציור, פיסול ואדריכלות של מוסקבה ובין תלמידיו היו פאבל קוזנצוב, נ.נ. סאפונוב, מרטירוס סאריאן, קוזמה פטרוב-וודקין, נ.פ. אוליאנוב וקונסטנטין יואון.

האסטרואיד סרוב[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1978 נקרא על שמו האסטרואיד סרוב, שהתגלה על ידי האסטרונומית הסובייטית לודמילה ז'וראבליובה.

"המונה ליזה של רמת גן"[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1959 נתרם לעיריית רמת גן אוסף אמנות של שכלל במקור 95 יצירות והורכב בעיקר מעבודות של אמנים רוסים בולטים שפעלו בסוף המאה ה-19 ותחילת ה-20, ביניהם סרוב[1]. באוקטובר 2014 חשפה העיתונאית אלה גברילוב באתר הישראלי בשפה הרוסית newsru.co.il כי עיריית רמת גן העמידה את אחת היצירות המרכזיות של האוסף למכירה בבית המכירות הפומביות כריסטי'ס, בלונדון. הציור היה דיוקנה של בעלת האוסף, מריה צטלין. עיריית רמת גן טענה שמטרתה של המכירה היה מימון שדרוג חלל התצוגה של המוזיאון לאמנות רוסית והנגשתו לציבור הרחב[1][2]. הציור הופיע כפריט ראשי על שער הקטלוג של המכירה שהתבצע ב-24 בנובמבר 2014, תחת הקטגוריה "אמנות רוסית חשובה". ביום המכירה אולם בית המכירות היה מלא בחובבי אמנות ואנשי עסקים, חלקם הגדול ממוצא רוסי[3]. הציור נמכר תוך דקות ספורות לאחר שמספר אנשים ביקשו לקנות את הציור, והמחיר זינק ל-14.5 מיליון דולר, לאחר שהוערך תחילה ב-2.5 מיליון דולר[4].

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ולנטין סרוב בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]