פילוג הכנסייה הנוצרית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ערכים בנצרות
נצרות
ChristianitySymbolWhite.svg
פורטל נצרות
מושגים בנצרות
השילוש הקדוש:
האבהבןרוח הקודש
זרמים עיקריים
נצרות קתוליתנצרות פרוטסטנטית (לותרניזםקלוויניזםאדוונטיזםבפטיזםמתודיזםאוונגליקליזם) • הכנסייה האנגליקניתנצרות אורתודוקסיתנצרות אוריינטליתהכנסייה האשורית ("נסטוריאנית")


היסטוריה של הנצרות

הוועידות האקומניות • האיקונוקלאזם
פילוג הכנסייה הנוצריתמסעי הצלב
הפילוג המערביהרפורמציה
המיסיוןהיסטוריה של המיסיון הנוצרי

חגים נוצרים

ליטורגיהחג המולדחג הפסחאהלוח הגרגוריאניהלוח היוליאניחגי קדושים נוצרייםחגים ניידיםהתענית

אישים מרכזיים

הבתולהיוחנן המטבילהשליחיםפאולוספטרוסאתנסיוסאוגוסטינוסאבות הנצרותתומאס מאקווינסלותרקלווין

תאולוגיה נוצרית

מונותאיזםהשילוש הקדושהקרדולוגוס
כריסטולוגיהאינקרנציההלידה הבתולית
צליבת, תחיית ועליית ישוהביאה השנייה
החטא הקדמוןכפרהחסדגאולהאנטיכריסט

הפולחן הנוצרי

הסקרמנטיםטבילהוידויסעודת האדון
צלבאיקוניןתפילהקדושיםסקרמנטליםמזבחהצטלבות (נצרות)

כתבים נוצריים

הברית הישנההברית החדשה
הבשורותהספרים החיצונייםספר השעותהגיוגרפיההקאנון הנוצרי

ההיררכיה הכנסייתית

אפיפיורפטריארךחשמןארכיבישוף
בישוףכומרדיאקוןנזיר

מבנים

אדריכלות כנסיותכנסייהמנזראגן טבילהבפטיסטריוםקתדרלהמאוזוליאוםקפלהבזיליקה

ראו גם

נצרות ואנטישמיות
עדי יהוהיהדות משיחיתמשפט קאנוני

פילוג הכנסייה הנוצרית או פילוג מזרח-מערב או הפילוג הגדול, מכונה בלעז "הסכיזמה הגדולה"[1], הוא תהליך הניתוק בין הכנסייה האורתודוקסית המזרחית ובין הכנסייה הרומית-קתולית המערבית שהתרחש בשנת 1054. סיבה היסטורית-פוליטית לפילוג ניתן לראות במעבר של השליט הרומי והאוטוריטות הפוליטיות מרומא לקונסטנטינופול. השליט נהג להתערב גם בנושאים דתיים, וכך נוצר מתח בנושאים אלו בינו לבין האפיפיור. עקב כך הבישופים התחלקו לשניים- אלה שהלכו בעקבות האפיפיור מרומא ואלה שהלכו בעקבות השליט שבקונסטנטינופול. בסופו של תהליך הפילוג נוצרו שתי הכנסיות הראשיות בנצרות - הכנסייה האורתודוקסית והכנסייה הקתולית.

רקע היסטורי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1052 פנה קונסטנטינוס התשיעי מונומכוס, קיסר האימפריה הביזנטית, שחשש מפני פלישה נורמנית לביזנטיון, אל האפיפיור לאו התשיעי ברומא בבקשת סיוע לטיפול בפלישת הנורמנים לקלבריה ופוליה שבדרום איטליה. הנורמנים היו נוצרים ולפיכך הייתה לאפיפיור סמכות לכפות עליהם את דברו כמנהיגם הדתי העליון. אולם הנורמנים לעגו לאפיפיור, עקב כך יצא לאחר סינוד הפסחא של 1053 בראש צבא חיילים איטלקים מלאטיום ומהערים בנוונטו, אמאלפי וגאטצה (Gaeta) ו-700 שכירי חרב שוואבים שסיפק לו היינריך השלישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה, על מנת להכניע את הנורמנים בראשותו של רובר גיסקאר. הכוחות התנגשו ב-18 ביוני ליד סיביטאטה, שמצפון לפוג'יה, לפני שכוחות של האפיפיור יכל לחבור לצבא הביזנטי. למרות הנחיתות המספרית של הנורמנים, הצליח צבא הפרשים האחיד שלהם לגבור על הכוח הבלתי-הומוגני שגיבש האפיפיור. הנורמנים לקחו את האפיפיור בשבי, אותו העביר בנוחות יחסית בארמון בבנוונטו עד אפריל 1054. לאחר שחרורו יצא לרומא שם נפטר ב-19 באפריל.

בתגובה להתערבות פטריארך קונסטנטינופול, מיכאל קרולאריוס, בהנהגתם של תושבי דרום איטליה תחת שלטון הנורמנים, העביר לאו התשיעי עוד בכלאו מכתב לפטריארך קונסטנטינופול בידיו של הקרדינל הומברטוס איש מואיינמוטייה, בו הדגיש שהוא, בישוף רומא, הוא הסמכות הדתית העליונה על כל הנוצרים, תוך שהוא מצטט בהרחבה מתוך "מתת קונסטנטינוס", חיבור פסאודואפיגרפי שהאפיפיור האמין שהוא מקורי ואמיתי וקרא לו למשוך ידיו מהכוונתם הדתית של אנשי דרום איטליה. כיוון שהפטריארך סירב להכיר באפיפיור של רומא כנעלה עליו, נידה אותו הומברטוס מן הכנסייה בסמכות שניתנה לו מאת שולחו, בתמורה נידה הפטריארך את הומברט. כך נקרעה הסכיזמה הגדולה בין הכנסייה המערבית, הרומית-קתולית לכנסייה המזרחית.

מחלוקות[עריכת קוד מקור | עריכה]

שתי הכנסיות הופרדו בשל סיבות דוקטריניות, תאולוגיות, לשוניות, פוליטיות וגאוגרפיות. רוב המחלוקות לא נפתרו עד היום. 12 קהילות כנסייתיות, אשר במקור זוהו עם האורתודוקסיה המזרחית חזרו להיות נאמנות לאפיפיור במאות שבאו אחרי הפילוג, וכיום נקראות כנסיות קתוליות אורתודוקסיות-טקסית.

הסיבה הרשמית-תאולוגית לפילוג הייתה הוויכוח האם להוסיף בתפילת "אני מאמין" (הקרדו), למשפט "הרוח הקדושה נאצלה מן האב" את המילים "ומן הבן", כפי שרצו הלטינים. או לא להוסיף, כפי שרצו היוונים.

גם בתקופה שלפני הפילוג לא הייתה לנצרות סמכות דתית מרכזית אחת. הכנסייה הקדומה נשלטה בידי חמישה פטריארכים: הפטריארכים של רומא, קונסטנטינופול, אנטיוכיה, אלכסנדריה וירושלים, ולכל אחד מהם הייתה סמכות על הבישופים באזורו. בזמן הפילוג הפטריארך הרומי מחד, וארבעת האחרים מאידך, התפצלו זה מזה, אך אף אחד מהם לא היה מוסד חדש. כל קבוצה החשיבה (ומחשיבה עד היום) את עצמה ככנסייה הקדושה היחידה, וטוענת שהקבוצה השנייה היא שעזבה את הכנסייה הזו בזמן הפילוג.


ב־27 בנובמבר 2004, בניסיון לקדם איחוד נוצרי, החזיר האפיפיור יוחנן פאולוס השני את עצמותיהם של הפטריארך יוחנן כריסוסטומוס ושל גרגוריוס מנזיאנזוס לאיסטנבול לידי הכנסייה האורתודוקסית.

"הפילוג הגדול" במאה ה-11 (כחול ואדום) בגרף הפילוגים העיקריים של הנצרות


ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ סכיזמה היא ביטוי שבו מכנה הכנסייה הקתולית כל מקרה בו נותקו יחסים עם פטריארך ביזנטי כלשהו.