פיליפה יורק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פיליפה יורק
Philippa York
יורק, כרוברט מילאר, טור דה פראנס 1993
יורק, כרוברט מילאר, טור דה פראנס 1993
לידה 13 בספטמבר 1958 (גיל: 62)
גלאזגו, סקוטלנד
תחום כביש
התמחות טיפוס
קבוצות עבר Peugeot–Esso–Michelin (1980–1985)
Panasonic–Merckx–Agu (1986–1987)
Fagor–MBK (1988)
Z–Peugeot (1989–1991)
TVM–Sanyo (1992–1994)
Le Groupement (1995)
הישגי שיא Jersey polkadot.svg קטגוריית ההרים בטור דה פראנס ושלושה קטעים במרוץ (1984)
Jersey green.svg קטגוריית ההרים בג'ירו ד'איטליה וקטע אחד במרוץ 1987)
דופינה ליברה (1990)
וולטה אה קטלוניה (1985)
הטור של בריטניה (1989)
link אליפות בריטניה (1995)

פיליפה יורקאנגלית: Philippa York; נולדה בשם רוברט מילאר ב-13 בספטמבר 1958) היא עיתונאית ולשעבר רוכבת אופני כביש סקוטית. יורק נולדה כזכר, בשם רוברט מילאר והתחרתה תחת שם זה ברכיבת אופני כביש ונחשבה לאחת מהרוכבים הבריטיים הטובים במאה ה-20, כשניצחה את קטגוריית ההרים בטור דה פראנס בשנת 1984 ואת קטגוריית ההרים בג'ירו ד'איטליה בשנת 1987, כשבאותו המרוץ גם סיימה שנייה. בגרנד טור השלישי, הוואלטה אספנייה, היא סיימה שנייה ב-1985 ו-1986. עוד הישגים גדולים שצברה בקריירה שלה הם: ניצחון בדופינה ליברה ב-1990, ניצחון בוולטה אה קטלוניה ב-1985 וניצחון בטור של בריטניה ב-1989.

ראשית חייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יורק נולדה בגלאזגו, בירת סקוטלנד, כרוברט מילאר. בריאיון לעיתון הגארדיאן סיפרה שכבר בגיל חמש הרגישה "שונה", אך לא שייכה את זה דווקא לעניינים מגדריים[1]. היא התחילה להתחרות במרוצי אופני כביש בתור רוברט מילאר, במהלך שנות השביעים והתחרתה בעיקר במרוצים מקומיים בסקוטלנד ובריטניה. היא הייתה רוכבת קטנה יחסית ולא שקלה הרבה, מה שנתן לה יתרון במרוצים עם גבעות והרים. ב-1976, ניצחה את אליפות סקוטלנד עד גיל 19. בשנים הבאות היא המשיכה להתחרות כחובבנית, ואף סיימה במקום הרביעי באליפות העולם לחובבנים ב-1979.

קריירה מקצוענית[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנות ה-80[עריכת קוד מקור | עריכה]

יורק הפכה למקצוענית ב-1980 כרוברט מילאר, עם הצטרפותה לקבוצת "פג'ו" הצרפתית, בה רכבה עד סוף עונת 1985. ב-1980, התוצאה הבולטת שלה בעונה זו היה המקום השני שלה במרוץ הקטעים "Tour du Vaucluse" בצרפת, אחרי מישל לורן הצרפתי, שגם הוא מקבוצת פג'ו. ב-31 בספטמבר השתתפה באליפות העולם שהתקיימה בסלנש, וסיימה במקום ה-11, 8:34 דקות אחרי ברנאר אינו המנצח. באליפות בריטניה, סיימה יורק במקום החמישי. ב-1981, סיימה יורק במקום העשירי באליפות בריטניה ובמקום ה-11 בטור דה ל'אווניר, 16:23 דקות מפסקל סימון המנצח, בן קבוצתה. בנוסף לכך סיימה במקום השישי בדופינה ליברה, 14:57 דקות מברנאר הוא המנצח. היא השתתפה באליפות העולם שהתקיימה בשנה זאת בפראג וסיימה במקום ה-14 בספרינט רב משתתפים, כשהמנצח הוא פרדי מרטנס המנצח. ב-1982, סיימה יורק במקום השביעי בטור דה רומנדי ובמקום השני בטור דה ל'אווניר, 10:18 דקות אחרי גרג למונד המנצח.

1983: הופעת בכורה בטור דה פראנס ומקום שני בדופינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1983, השתתפה יורק במרוץ ההכנה לטור דה פראנס, קריטריום דו דופינה ליברה, בו השתתפה גם ב-1981. יורק סיימה את המרוץ במקום השני, 2:53 דקות מגרג למונד המנצח, ובזכות הופעה זו נכללה בסגל פג'ו לטור דה פראנס. יורק התחילה את הטור עם מקום 73, ובקטע ה-3 איבדה לא פחות מ-17 דקות לאחר התרסקות, שחיסלה את תקוותיה למקום גבוה בדירוג הכללי ומוביל הקבוצה עבר להיות פיל אנדרסון. בקטע ה-10 שעבר דרך העליות המיתולוגיות של הטור, כמו הטורמלא ועוד, ניצחה יורק, כשהיא מקדימה את פדרו דלגדו בשש שניות. לבסוף סיימה את הטור במקום ה-14, 23:29 דקות מלורן פיניון המנצח. יורק סיימה את קטגוריית מלך ההרים במרוץ במקום השלישי, כשמקדימים אותה חוסה פטרוצ'יניו חימנס ולוסיין ואן אימפה המנצח. באליפות העולם שהתקיימה באלטנרהיין שבשווייץ, סיימה יורק במקום ה-37.

1985: ניצחון בקטגוריית ההרים בטור דה פראנס[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1985, ערכה יורק את ההכנות שלה לטור דה פראנס בפריז - ניס, כשסיימה במקום השישי, כשהמנצח במרוץ הוא שון קלי. בקטע השני בפריז - ניס שהסתיים במון ונטו, סיימה יורק במקום השני. לאחר מכן התחרתה בטור דה רומנדי וניצחה את הקטע השני, מקדימה את פסקל סימון וסטיבן רוקס. לאחר מכן ניצחה את הקטע השני ב-GP du Midi-Libre וסיימה רביעית את המרוץ. בטור דה פראנס, התחילה את המרוץ עם מקום 58 בקטע הפרולוג. בקטע ה-11, שהתחיל בפאו והסתיים ב-Guzet-Neige ניצחה את הקטע והתייצבה במקום השביעי הכללי. בקטעים הבאים לקחה יורק נקודות לתחרות קטגוריית ההרים ולבסוף ניצחה את התחרות עם 284 נקודות והפכה ל"מלך ההר" של טור דה פראנס 1984 ולבריטית הראשונה שמנצחת את הקטגוריה. את המרוץ כולו סיימה במקום הרביעי, 14:42 דקות מלורן פיניון המנצח, שגם ברנאר אינו במקום השני וגרג למונד במקום השלישי, מקדימים אותה. המקום הרביעי של יורק כרוברט מילאר היה אז המקום הטוב ביותר של רוכב בריטי בטור דה פראנס[2][3]. לאחר מכן התחרתה בספרד, כשסיימה תשיעית בקלאסיקה סן סבסטיאן ושישית באליפות העולם שנערכה בברצלונה, 1:08 מ-Claude Criquielion, זוכה מדליית הזהב. לאחר מכן סיימה במקום השביעי בוולטה אה קטלוניה.

1985: מקום שני בוואלטה אספנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1985 יורק החליטה לעשות את הופעת הבכורה שלה בוואלטה אספנייה, שהתקיימה אז לקראת סוף אפריל. יורק נראתה טוב לאורך כל המרוץ כמעט, כשסיימה שנייה בקטע ה-6 וה-7 והובילה את המרוץ מהקטע ה-10 עד הקטע ה-18. המרוץ כלל 19 קטעים, כשהקטע ה-19 נחשב לטקסי ובלי מאבקים על הדירוג הכללי. אך הקטע ה-18 של אותה הוואלטה נחשב לאחד הקטעים הידועים לשמצה בתולדות המרוץ. יורק התחילה את היום עם 10 שניות יתרון על פרנצ'סקו רודריגז, ו-65 שניות יתרון על פלו רואיז קאבסטני. בתחילת הקטע רודריגז וקאבסטני לא הצליחו לנער מעליהם את יורק, שנשאר צמוד לגלגלים שלהם ולא נתן להם לברוח. אך בטיפוס השני של הקטע, סבלה יורק מפאנצ'ר והצליחה לחזור לקבוצה של רואיז ורודריגז ולא רק זה, אלא גם קיבלה מהם את ברכותיהם על הניצחון במרוץ, אך לא היה לה מושג ואף אחד מהרוכבים שהיו איתה באותה קבוצה על המסלול הודיע לה שפדרו דלגאדו (שדורג במקום השישי בתחילת הקטע במקום השישי עם פער של 6 דקות מיורק) התקיף, לדלגאדו היה רוכב אחד איתו, חוסה רקיו, ששיתפו פעולה אף על פי שלא היו מאותה קבוצה. לבסוף רקיו ניצח את השלב, כשדלגדו מסיים שני ויורק מסיימת את הקטע במקום ה-14, 6:50 דקות מדלגדו. בעקבות כך עבר דלגדו להוביל את המרוץ ושמר על ההובלה גם בקטע ה-19 וניצח את הוואלטה, כשיורק שנייה. אירועי הקטע זיכו את המרוץ בכינוי "הוואלטה הגנובה", כשיורק אמרה אחר כך שלעולם לא תחזור עוד לספרד. הדירקטור ספורטיב של קבוצת פג'ו, רולאן ברלאן, אמר שמה שקרה במרוץ היה רקוב, ושכל הפלוטון היה נגד קבוצתו ושזה היה נראה כאילו רוכב ספרדי חייב לנצח.

לאחר מכן חזרה יורק להתמקד בטור דה פראנס וסיימה את המרוץ במקום ה-11, 15:10 דקות מברנאר אינו המנצח וסיימה שלישית בקטגוריית ההרים. היא סיימה עשירית בקלאסיקה סאן סבסטיאן ובאליפות העולם, שלישית בגראן פיימונטה, רביעית בגראנד פרי דה וואלני וניצחה לראשונה את הוולטה אה קטלוניה.

1986: מקום שני בוואלטה אספנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1986, היא עברה לקבוצת פאנאסוניק. למרות הצהרתה על כך שלא תחזור לספרד, היא חזרה והשתתפה שוב בוואלטה אספנייה. יורק ניצחה את הקטע השישי ותפסה את ההובלה במרוץ. היא איבדה את ההובלה במרוץ במרוץ ה-11 שהיה נגד שעון, לאלבארו פינו המקומי. בקטעים הבאים לא הצליחה יורק להחזיר לעצמה את ההובלה ופינו ניצח את המרוץ, 1:06 דקות מיורק שסיימה שוב במקום השני. לאחר מכן סיימה שנייה גם בטור דה רומנדי. בטור דה פראנס, לא הצליחה יורק להיות חלק ממאבקי הדירוג הכללי ופרשה מהמרוץ בקטע ה-21, לאחר שבקטע ה-20 שהיה נגד השעון סיימה במקום ה-112.

1987: מקום שני בג'ירו ד'איטליה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1987, סיימה יורק במקום החמישי במונומנט לייז'–בסטון–לייז', לאחר שהפסידה בספרינט מתוך קבוצה של חמישה משתתפים למורנו ארנטין המנצח ולארבעה רוכבים נוספים. לאחר מכן סיימה רביעית בטור דה רומנדי וערכה את הופעת הבכורה שלה בג'ירו ד'איטליה, בעוד המאבק המרכזי היה בין ניקולס רוש לרוברטו ויסנטיני. גם אריק ברוקינק ההולנדי, שגם רכב בקבוצה של יורק, היה חלק מהמאבק על הדירוג הכללי. באחד מהקטעים האחרונים, התרסק ויסנטיני, שבר את מפרק היד והפסיד שש דקות ובעקבות כך יצא מתמונת הפודיום. בקטע ה-21, ניצחה יורק את הקטע ועלתה למקום השני הכללי על חשבונו של בן קבוצתו ברוקנינק. בקטע ה-22 והאחרון רוש הגדיל את הפער כשניצח את הקטע, שהיה נגד השעון, אך תמונת הפודיום לא השתנתה. כשרוש ניצח את הג'ירו, יורק שנייה בפער של 3:40 דקות ושלישי אריק ברוקנינק, בן קבוצתו. יורק גם ניצחה את קטגוריית ההרים במרוץ, לאחר שהקדימה את ז'אן קלוד באגו ואת יוהאן ואן דר ולדה[4]. בטור דה פראנס, סיימה יורק במקום ה-19, בפער של יותר מ-50 דקות מסטפן רוש המנצח. התוצאה הטובה ביותר שלה הייתה מקום שביעי בקטע ה-14.

1988: שלישית בלייז'–בסטון–לייז' ושישית בוואלטה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1988 עברה יורק לקבוצת Fagor. היא סיימה תחילה יורק במקום השלישי בקריטריום אינטרנשיונל והתשיעי בפריז - ניס. היא חזרה לוואלטה אספנייה לאחר שנת היעדרות וסיימה שישית, 3:22 דקות משון קלי המנצח[5]. יורק גם סיימה שנייה בקטע ה-14 שהסתיים באנדורה, לאחר אינקאי גאסטון בספרינט רב משתתפים. לאחר מכן סיימה יורק שלישית ברוט דו סוד ושנייה ב-Euskal Bizikleta. לאחר מכן זינקה יורק בפעם השישית לטור דה פראנס, היא התקשתה לעמוד בקצב של רוכבי הדירוג הכללי בהרים ובקטע ה-15 הייתה בקבוצה בריחה, הקבוצה שרדה עד הסיום אך יורק ופיליפה בווטייר לקחו פנייה לא נכונה וכתוצאה מזה, מסימו ג'ירוטו ניצח את השלב. היא פרשה מהטור במהלך הקטע ה-19.

1989: ניצחון שלישי בקטע בטור דה פראנס[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1989 חזרה יורק לקבוצת פג'ו, שעכשיו שמה הרשמי היה Z-Peugeot. היא סיימה שני לתומאס ווגמולר בגרנד פרי דה וואלני. לאחר מכן ניצחה קטע וסיימה שלישי בטור דה רומנדי, וסיימה שני בקריטריום אינטרנשיונל, שגם שם ניצחה קטע. בטור דה פראנס, ניצחה יורק את הקטע ה-10 לאחר שגברה על פדרו דלגדו בספרינט הסיום. בעקבות כך עלתה יורק היישר מהמקום ה-26 למקום השמיני, בסופו של דבר הדרדרה עד המקום ה-10, 18:46 דקות משון קלי המנצח. היא ניצחה את הטור של בריטניה, כשהקדימה את מאורו ג'יאנטי בשמונה שניות ואת רמיג סטומפף ב-4:22 דקות. בקטע הרביעי והאחרון שהסתיים בקארדיף, ג'יאנטי ניצח את הקטע אך יורק סיימה שנייה, ובעקבות כך ניצחה את המרוץ.

שנות ה-90[עריכת קוד מקור | עריכה]

1990: ניצחון בדופינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1990, יורק ניצחה את הקטע החמישי בטור דה רומנדי וסיימה שנייה את המרוץ, 2 דקות אחרי שארלי מוטה המנצח. היא סיימה שביעית בלה פלש ואלון וניצחה בפעם הראשונה את דופינה ליברה, מקדימה את Thierry Claveyrolat ואת אלבארו מייה. לאחר מכן סיימה שנייה בטור דה סוויס, 41 שניות משון קלי המנצח. בטור דה פראנס השתתפה בפעם העשירית אך לא התבלטה ופרשה במהלך הקטע ה-15. באוגוסט סיימה רביעית בג'יפי קווסט פראנס ובספטמבר סיימה שנייה בטור של בריטניה. באוקטובר השיגה את התוצאה הגבוהה ביותר שלה בג'ירו די לומברדיה, כאשר סיימה רביעית.

1991–1995[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1991, סיימה בפעם השנייה ברציפות במקום השני בטור דה רומנדי. היא סיימה במקום השני גם במרוץ החד יומי Classique des Alpes ולא הצליחה לשחזר את הישגה בדופינה ליברה, כשסיימה רביעית. היא ניצחה את קטע נגד השעון בטור דה סוויס וסיימה חמישית כללית. היא התחרתה בטור דה פראנס בפעם התשיעית ולא התבלטה, כשסיימה במקום ה-72, ועזרה לגרג למונד לסיים שביעי.

ב-1992, עברה יורק לקבוצת TVM–Sanyo. היא סיימה תחילה במקום התשיעי במונומנט לייז'–בסטון–לייז'. במהלך הוואלטה אספנייה, יצאה יורק חיובית לטסטוסטרון וספגה קנס כספי של 1,100 אלף יורו, קנס זמן של 10 דקות ופסילה של המקום השלישי שלה בקטע ה-18[6]. היא סיימה במקום ה-18 בטור דה פראנס ובמקום השביעי בגראן פימונטה.

ב-1993, סיימה במקום ה-15 בוואלטה אספנייה ובמקום ה-24 בטור דה פראנס, המרוצים האלו הפכו לגרנד טורים האחרונים בהן התחרתה. ב-1995, עברה לקבוצת Le Groupement וניצחה במדיה את אליפות בריטניה. בתום העונה פרשה מרכיבה מקצוענית.

חיים אישיים ולאחר הפרישה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יורק, עדיין כגבר ובשם רוברט מילאר, נישאה לסילבי טרנסלר, אישה צרפתייה, בדצמבר 1985. בחתונה בה אף אחד מבני משפחתה של יורק או בני קבוצתה השונים נכחו ולא ידעו אפילו על הזוגיות ביניהן. בן קבוצתו לשעבר, פיל אנדרסון, אמר שלא היו לו כישורים רומנטיים עם גברים או נשים.

היא הפכה למאמנת של נבחרת בריטניה במהלך 1997 ושימשה כמאמנת של נבחרת סקוטלנד בטור של בריטניה 1998. ב-2000, דווח בצהובון בבריטניה על כך שיורק עכשיו חיה כאישה. הידיעה פגעה ביורק והיא החלה למעט עם הופעותיה בפומבי, וניתקה בהגדרה את קשריה עם עולם האופניים. אך הופיעה למשחקי חבר העמים הבריטי ב-2002 בתור מילאר.

בתור מילאר כרוכב אופניים, הייתה ידועה יורק כאחת שלא משתפת פעולה עם התקשורת. ואף קיללה את ג'ף קונור, כתב של עיתון, לאחר שביקש ממנה ראיון במהלך טור דה פראנס 1987.

בשנת 2007 כתב העיתונאי הסקוטי ריצ'רד מור ביוגרפיה תחת הכותרת "In search of Robert Millar". יורק ענתה על כמה שאלות בודדות של מור דרך דואר אלקטרוני. ומור אמר לאחר יציאת הביוגרפיה שמקום הימצאה הוא תעלומה, ושהתאריך בה נעלמה לא ברור. במהלך השנים רצו הרבה שמועות על שינוי המגדר שיורק עשתה, והיא אישרה את השמועות ב-6 ביולי 2017 לאתר cyclingnews[7].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא פיליפה יורק בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]