קלאסיקה סן סבסטיאן

קלאסיקה סן סבסטיאן
Clásica de San Sebastián, בספרדית Donostia-Donostia Klasikoa, בבסקית
	המנצח קונסטנטינו סבאייה (מימין) ובן קבוצתו, ז'ואקים רודריגז, חוגגים את ניצחונם במרוץ ב-2005
	המנצח קונסטנטינו סבאייה (מימין) ובן קבוצתו, ז'ואקים רודריגז, חוגגים את ניצחונם במרוץ ב-2005
מדינות	ספרד, בעיקר בחבל הבסקים
סוג	מרוץ חד-יומי
חודש	אוגוסט
משך	יום אחד
היסטוריה
התקיים לראשונה	1981
מרוצים עד כה	42
מנצח ראשון	מרינו לחרטה
מוביל במספר הניצחונות	מרינו לחרטה ; רמקו אוונפול 3 פעמים
מנצח אחרון	רמקו אוונפול
שנת מרוץ אחרונה	2023

מרוץ קלאסיקה סן סבסטיאן (בבסקית: Donostia-Donostia Klasikoa) הוא מרוץ אופניים חד-יומי המתקיים מדי שנה בחודש אוגוסט בחלק הצפוני של ספרד. המרוץ הוא צעיר יחסית למרוצים הקלאסיים והחל רק בשנת 1981. מרוץ זה הוא המרוץ החד יומי החשוב ביותר בספרד שהיא אחת מהמדינות המובילות במרוצי האופניים, אם כי, רוב המרוצים בספרד הם מרוצי קטעים וגם הרוכבים הספרדים מצטיינים, בדרך כלל, במרוצי קטעים. מנצח המרוץ מוכתר על ידי חבישת כומתה בסקית מסורתית על ראשו.

ההיסטוריה של המרוץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין השנים 1989 ו-2004 נכלל המרוץ בסבב הגביע העולמי שהיה סבב של המרוצים החד יומיים החשובים ביותר. מ-2005 נכלל המרוץ בסבב הפרו טור.

ב-1992 השתתף במרוץ לאנס ארמסטרונג. הייתה זו הפעם הראשונה בה השתתף במרוץ ברמה גבוהה באירופה והוא סיים את המרוץ במקום האחרון, הרבה אחרי המנצח ראול אלקלה. ב-1995 ניצח ארמסטרונג במרוץ והיה לרוכב האמריקאי הראשון שניצח במרוץ קלאסי השייך לסבב הגביע העולמי.

מסלול המרוץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

אורכו של המסלול כיום הוא כ-234 ק"מ. המסלול יוצא מהעיר סן סבסטיאן שנמצאת לחופו של מפרץ ביסקיה וממשיך מערבה בכבישים המשקיפים על חוף הים. לאחר כ-40 ק"מ פונה המסלול דרומה ונכנס אל תוך ארץ הבסקים ועובר במסלול גבעי המשובץ בפסגות אשר אינן גבוהות במיוחד, אך בכל זאת יוצרות לרוב פיצול בדבוקת הרוכבים. המסלול ממשיך מזרחה ופונה לצפון מזרח, עד אשר, לאחר כ-185 ק"מ הוא מגיע שוב אל חוף האוקיינוס האטלנטי, אלא שהפעם ממזרח לסן סבסטיאן. ב-50 הק"מ האחרונים המסלול פונה מערבה ומסתיים במרכז סן סבסטיאן.

העליות הבולטות במרוץ הן:

אלטו יאיזקיבל (Alto Jaizkibel) - אורכה 8 ק"מ ושיפועה הממוצע הוא 5.13%. העלייה נחשבה כזו אשר בה מוכרע המרוץ לעיתים מזומנות. בדרך כלל מתגבשת בסופה קבוצה של מספר רוכבים אשר בורחת לדבוקה ומתוכה יוצא המנצח. עד 2009 טיפסו הרוכבים על היאיזקיבל פעם אחת, בערך 38 ק"מ מקו הסיום. ב-2010 הוסיפו מארגני המרוץ עליה נוספת של היאיזקיבל כך שעל הרוכבים לטפס במעלה פעמיים, בפעם הראשונה, 77 ק"מ לפני הסיום ובפעם השנייה, 38 ק"מ מקו הסיום.
אלטו ארקלה (Alto Arkale) - אורכה 3 ק"מ והיא הוכנסה למרוץ ב-2009 במקום אלטו גורוצה (Alto Gurutze) - עליה שהייתה נהוגה בשנים 2001-2008 ונמצאה כ-16 ק"מ לפני סיום המרוץ. ב-2010 החליטו המארגנים שעל הרוכבים יהיה לטפס את הארקלה פעמיים (כמו גם היאיזקיבל). בפעם הראשונה כ-55 ק"מ מהסיום ובפעם השנייה, כ-15 ק"מ מהסיום. על ידי הכפלתן של העליות המרכזיות במרוץ ביקשו המארגנים ליצור עוד מכשולים שיקשו על קבוצה גדולה של רוכבים להגיע לסיום יחדיו.^[1]
משנת 2014 הוסיפו המארגנים עלייה נוספת, בורדקו טונטורה (Bordako Tontorra), שהיא קצרה ותלולה ושיאה נמצא כ-7 ק"מ מקו הסיום.