פינגווין רצועת-הסנטר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
קריאת טבלת מיוןפינגווין רצועת-הסנטר
פינגווין רצועת-הסנטר
פינגווין קו סנטר
מצב שימור
נכחד נכחד בטבע סכנת הכחדה חמורה סכנת הכחדה פגיע קרוב לסיכון ללא חששconservation status: least concern
ללא חשש (LC)‏[1]
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
מחלקה: עופות
סדרה: פינגווינאים
משפחה: פינגוויניים
סוג: Pygoscelis
מין: פינגווין רצועת-הסנטר
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Pygoscelis antarcticus
פורסטר, 1781

פינגווין רצועת-הסנטר (שם מדעי: Pygoscelis antarcticus) הוא מין של פינגווין שמצוי באיי ג'ורג'יה הדרומית ואיי סנדוויץ' הדרומיים, באנטארקטיקה, באיי דרום אורקני, באיי דרום שטלאנד, באי בובה, באלאני ובאי פיטר. המושבה הגדולה ביותר בעולם של פינגווינים אלו היא על האי זבודובסקי (אנ'), שם נמצאים מעל למיליון זוגות מקננים. מקור שמו של המין הוא מהרצועה השחורה הצרה הנמצאת מתחת לראשו, ומבחינה אותו בקלות ממינים אחרים.

אורכו כ-68 ס"מ ומשקלו נע בין 3 ל-6 ק"ג. הזכרים גדולים במקצת מהנקבות, אף כי המשקל עשוי להיות מושפע ממחזור הרבייה. כיום מוערכת אוכלוסייתם של הפינגווינים בכ-7,500,000 זוגות[2]. מזונם מורכב מיצורים שוליים, דגים וחסילונים.

פינגווין רצועת-הסנטר תואר לראשונה על ידי המדען הגרמני יוהאן פורסטר ב-1781.

התנהגות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפינגווינים בונים קנים עגולים מסלעים. קיניהם רחוקים מעט זה מזה על מנת למנוע מריבות. הנקבה מטילה שתי ביצים, והיא והזכר דוגרים עליהן. הגוזלים בוקעים לאחר כ-35 ימים, גבם אפור, ובטנם לבנה. הם נשארים בקן כ-20–30 יום. לאחר כ-50–60 יום מתחלפת הפלומה שלהם לפלומה של בוגרים, והם הולכים לים.

תזונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מזונו של פינגווין רצועת-הסנטר מורכב מבעלי חיים קטנים, קריל, דגים, דיונונים וסרטנים, והם עשויים לשחות למרחק של כ-80 ק"מ בחיפושיהם אחר מזון. הפינגווין מסוגל לשחות במים קרים מאוד בגלל צפיפותן הגדולה של נוצותיו, שמשמשות כמעיל חסין-מים. שכבות שומן עבות מספקות גם הן בידוד, וכלי הדם על הסנפירים והרגליים התפתחו למבנים מורכבים על מנת לשמור חום.

תמונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]