פינגווין זוטר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Information-silk.svgפינגווין זוטר
Fairy penguin.jpg
פינגווינים זוטרים בגן החיות של מלבורן
מצב שימור

מצב שימור: ללא חשש (LC)

נכחד נכחד בטבע סכנת הכחדה חמורה סכנת הכחדה פגיע קרוב לסיכון ללא חששconservation status: least concern
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
מחלקה: עופות
סדרה: פינגווינאים
משפחה: פינגווינים
סוג: Eudyptula
מין: פינגווין זוטר
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Eudyptula minor
‏(פורסטר, 1781)

פינגווין זוטר (שם מדעי: Eudyptula minor) הוא הקטן במיני הפינגווינים. הוא חי לאורך חופי ניו זילנד, הארכיפלג צטאם, טזמניה ודרום אוסטרליה.

תיאור[עריכת קוד מקור | עריכה]

אורכו של הפינגווין הזוטר 375-425 מ"מ, גודל כנף ממוצעת 104 מ"מ. דו צורתיות זוויגית מעטה כאשר הזכר גדול במעט מהנקבה ומקורו ארוך ורחב יותר.
קיימים מספר תתי-מינים של הפינגווין הזוטר, אך המדענים עדיין חלוקים בדעתם בנוגע לסיווג המדויק של האוכלוסיות השונות לתתי-מינים, התתי-מינים שונים במעט זה מזה בניצוי. גובהם האופייני של הפינגווינים הזוטרים בבגרותם הוא כ-40 סנטימטרים, ומשקלם נע סביב קילוגרם אחד. צבע נוצות הגב והעורף נע בין כחול לשחור, והחזה ושאר פלג הגוף הקדמי לבנים. אין שינוי עונתי בניצוי. לצעירים ניצוי דומה לבוגרים, נוצות הגב כחולות יותר (הצבע דוהה עם הזמן) ומקורם צר יותר.

תפוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מלבד חופי ניו זילנד, הארכיפלג צטאם, טזמניה ודרום אוסטרליה. פינגווינים זוטרים נצפו גם מספר פעמים בחופי צ'ילה ונראה כי קיימות אוכלוסיות יציבות קטנות בפטגוניה הצ'יליאנית, אולם לא ברור האם הם הגיעו לשם בעצמם או הובאו על ידי האדם. בשנת 2005 נצפו פינגווינים זוטרים גם לחופי נמיביה.

התנהגות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפינגווין הזוטר הוא הלילי ביותר מכל מיני הפינגווינים. ביום הוא משחר אחר מזון בים או ישן בקנו. במהלך השנה כולה הם חיים במושבות גדולות המכילות מספר רב מאוד של פרטים. הקן נבנה בתוך מאורה או מתחת לשיח, ושם גם מוטלות הביצים וגדלים הצאצאים; הקן בדרך כלל מצוי בסביבות חוף הים. הפינגווינים הזוטרים מגיעים לבגרות מינית בגיל 2 או 3 שנים.

בעונת הרבייה הזכרים עורכים תצוגות חיזור קולניות על מנת להרשים את הנקבות. בדרך כלל הזכר והנקבה לא נשארים יחד לאורך כל חייהם. לעתים הפינגווינים בונים קן חדש, ולעתים משפצים את קינם מעונת הרבייה הקודמת. הזכר והנקבה דוגרים על הביצים לסירוגין ובדרך כלל מתחלפים אחת ליום או ליומיים, והביצים בוקעות בין 33 ל-36 יום לאחר ההטלה. כ-60% מן הביצים המוטלות בוקעות לבסוף.

תזונת הפינגווינים הזוטרים משתנה בין האוכלוסיות השונות, אולם בדרך כלל היא מבוססת על דגים, דיונונים, קריל ובעלי חיים ימיים קטנים שונים. לפעמים הם אף שולים בעלי חיים דוגמת סוסוני ים או סרטנאים מקרקעית הים. המזון נבלע בשלמותו מתחת למים, ולא מבותר על ידי המקור. בגלל מבנה גופם והשימוש היעיל שהם עושים בכנפיהם כדי לנוע במים, הפינגווינים הזוטרים מסוגלים לצלול בצורה טובה מאוד. בדרך כלל, הצלילה מתבצעת לעומקים של בין 10 ל-30 מטרים, ולעתים רחוקות אף לעומקים של 60 מטרים. עיקר התזונה אם זאת, מתבצעת עד לעומק 5 מטרים. הפנגווין ניזון ביחידות, כאשר יתקל בלהקת דגים הוא יקיף אותה מספר פעמים ואז יצלול למרכזה בעודו לוכד דג.
שיחור אחר המזון מעלות השחר עד צאת הכוכבים. תנודות באספקת המזון עשויה להסביר את חילוף החומרים האיטי במין בהשוואה למינים קרובים.

לפינגווינים הזוטרים, כמו לשאר הפינגווינים בפרט ולכל העופות הימיים בכלל, תוחלת חיים ארוכה יחסית לעופות אחרים בממדיהם: כ-6.5 שנים. עם זאת, נודע שפרטים מסוימים, שהתגלו משום שנלכדו וסומנו, הגיעו לגיל מופלג של מעל 20 שנים [1].

הפינגוונים הזוטרים חוזרים למושבות הקינון כדי להאכיל את צאצאיהם בשעות בין הערביים. הם שוחים עד למרחק של 100 קילומטרים מהחוף בחיפוש אחר מזון, ובדרך כלל העלייה לחוף מתבצעת בקבוצות קטנות - התנועה בקבוצות מספקת הגנה מסוימת מפני טורפים הנוטים לתקוף פרטים בודדים. המין אינו נתון בסכנת הכחדה ומצב השימור שלו הוא "ללא חשש להכחדה", אולם ישנן אוכלוסיות מסוימות הנתונות בסכנה. נראה שהאוכלוסייה העולמית של הפינגווינים הזוטרים כוללת כ-500,000 זוגות מתרבים. ביבשה, הפינגווינים הזוטרים מאוימים מצד כלבים, שועלים, חתולים, חמוסים וחרפנים.

תמונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Dann, P. et al (2005): Longevity in Little Penguins. Marine Ornithology 33: 71–72.