פיתומות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Disambig RTL.svgהמונח "פיתום" מפנה לכאן. לערך העוסק באחת מערי המסכנות במצרים, ראו פיתום ורעמסס.
הפיתום אדגר ברגן ושותפו צ'ארלי מקארתי בסרט המוזיקלי משנת 1943, Stage Door Canteen

פִּיתוֹם הוא אמן במה בעל שליטה מיוחדת בקולו, ש"מדבר מן הבטן" ואינו מזיז את שפתיו. את אשליית הדיבור מבצעת בובה אותה הוא מפעיל בעזרת הנעת שפתיה תוך שימוש בידו.

אשליה זו נוצרת בעקבות אפקט הלכידה החזותית של מערכת הקשב, שבה הנטייה לאתר באופן חזותי את המקור של צליל מסוים יכולה ליצור נטאי שיוביל לתפיסה בלתי מדויקת של המציאות. במקרה זה מקור הקול מיוחס על ידי הקהל לבובה במקום לאמן‏[1].

מקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

היוונים קוראים לזאת גסטרומנציהיוונית: εγγαστριμυθία, בעברית: ניבוי מהבטן), צורת דיבור המתקשרת גם לנקרומנציה, היינו העלאה באוב של רוחות המתים לצורך השגת מידע לאחר מותם. בימי הביניים התופעה נחשבה למעשה כשפים. כשם שספיריטואליזם הוביל למופעי קוסמות, כך הפיתומות נהפכה למופע בימתי החל מהמאה ה-16.

דיבור מהבטן כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]

מופע הפיתום החל מאז ימי הוודביל בסוף המאה ה-19, כאשר הוא ישוב על כיסא ולברכיו מונחת בובת עץ. המופע היה קומי, שבו הפיתום היה משתמש בכשרונו כדי לתעתע בצופיו ומחקה מספר דמויות, תוך החלפת הבובות. מבין האמריקאים שהתפרסמו בעזרת הדיבור מהבטן היו ג'ולס ורנון, פרד ראסל והארי לסטר, שהיה ידוע בשם 'לסטר הגדול'.

הפיתומות נעשתה פופולרית באמצע המאה ה-20 בזכות תלמידו של 'לסטר הגדול', אדגר ברגן. ברגן הופיע עם הבובה המועדפת עליו צ'ארלי מקארתי בתסכיתי רדיו ששודרו משנת 1937 ועד לשנת 1956. ברגן המשיך להופיע עד למותו בשנת 1979, והפופולריות של מופעיו היוו השראה לאמנים אחרים שהופיעו לאחריו כדוגמת פול וינצ'ל, ג'ימי נלסון וסניור וונצס. אולם, הפופולריות של המדברים מהבטן דעכה במקצת, ויש לשער כי הייתה זו אשמת אמצעי התקשורת המודרניים ביכולת לספק את אשליית הדיבור - אפקט שהיה לב לבם של הפיתומים.

לואיס אלברט רוסו היה אחד הפיתומים שהחלו להופיע בתוכניות טלוויזיה מאז 1949. רוסו, שלפני הגעתו למדיום הטלוויזיוני הופיע בבורלסק, בקרקסים, וכן במופע וודביל באולם המוזיקה רדיו סיטי אשר בניו יורק, רשם לזכותו 30 הופעות בתוכניות אירוח שונות יחד עם הבובה 'ברוקלין בירץ'. בנוסף, הוא הופיע בלאס וגאס וכן במסגרת ארגון השירות המאוחד (United Service Organization), שנועד לספק שירותי בידור לחיילים שנמצאים מחוץ לגבולות ארצות הברית. האמן היה בין הראשונים שזכה להופיע מול הנשיא דאז ג'ימי קרטר.

מאז שנות השמונים ועד היום, ממשיכים להופיע פיתומים כג'יי ג'ונסון (שהופיע כפיתום בסדרה בועות), רמדאס פדהיי, פיתום ויצרן בובות מהודו, החקיין טרי פאתור, שמתמחה בחיקוי זמרים שונים דרך השימוש בבובותיו, וג'ף דנהאם, שפרץ לאחרונה בזכות מופעיו הכשרוניים בקומדי סנטרל. מופעים אלו זיכו אותו פעמיים בפרס "קומיקאי הסטנד-אפ המצחיק ביותר", פרס כבוד שהוענק עד כה לקומיקאים כג'רי סיינפלד ורובין ויליאמס.

בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנות ה-60 וה-70 פעלה בישראל ג'ודי אבן-חן, שעלתה מארצות הברית עם בובת הפיתום שלה, וודי. בישראל בובת העץ קיבלה את השם העברי אודי, והשניים הופיעו בהצלחה רבה, באירועים ובטלוויזיה תחת השם ג'ודי ואודי[2]. בנה, שחר אבן-חן, המשיך את דרכה‏[3].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Coren, S., Ward, L. M., & Enns, J. T. (1999). Sensation and Perception. 5th. New York: Harcourt Brace College Publishers.
  2. ^ חיי עם ג'ודי הפיתום, באתר הארץ, 17 בספטמבר 2003
  3. ^ בילי בסרגליק, קהילה מה פיתום, באתר Local רמת השרון, 2 באפריל 2009