פני מכשף

פני מכשף
Ansiktet
בימוי	אינגמר ברגמן
הופק בידי	אלן אקלונד
תסריט	אינגמר ברגמן
עריכה	Oscar Rosander
שחקנים ראשיים	מקס פון סידוב; אוקה פרידל; גרטרוד פריד; Toivo Pawlo; Oscar Ljung; Sif Ruud; Ulla Sjöblom; נאימה וויפסטרנד; Lars Ekborg; אינגריד טולין; אלנד יוספסון; גונאר ביורסטראנד; ביבי אנדרסון; בנגט אקרוט; בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה
מוזיקה	אריק נורדגרן
צילום	גונר פישר
מדינה	שוודיה
חברת הפקה	SF Studios
חברה מפיצה	SF Studios, נטפליקס
שיטת הפצה	וידאו על פי דרישה
הקרנת בכורה	26 בדצמבר 1958
משך הקרנה	100 דק'
שפת הסרט	שוודית
סוגה	סרט פנטזיה, סרט דרמה
פרסים	פרס חבר השופטים של פסטיבל ונציה
	דף הסרט ב־IMDb

פני מכשף (בשוודית Ansiktet שפירושו: "הפנים", בארצות הברית: The Magician, בבריטניה: The Face (הפנים)) - סרט של הבמאי השוודי אינגמר ברגמן משנת 1958. הסרט מגולל את סיפורו של תיאטרון נודד העוסק בהצגת מעשי קסם ותופעות על טבעיות. הסרט בוחן סוגיות של רציונליות וכוחות נסתרים.

הסרט היה אחד מעשרת המועמדים לקבלת פרס אוסקר לסרט הזר הטוב ביותר לשנת 1958.

עלילה

הסרט מתחיל בנסיעה בכרכרה של "התיאטרון לריפוי מגנטי" של ד"ר ווגלר, עוזרו שאינו אלא אשתו המחופשת לגבר, סבתו ודמויות נוספות. בדרך הם פוגשים את השחקן יוהאן שמת בכרכרה כעבור זמן קצר.

הכרכרה נעצרת בגבולות העיר וחבריה נלקחים לקונסול אגרמן. בבניין נמצאים מלבד הקונסול גם מפקד המשטרה והיועץ הרפואי וורגרוס. היועץ מאמין שווגלר הוא שרלטן ומאחז עיניים. אשת הקונסול דווקא מאמינה בכוחותיו של ווגלר. יחסי קרבה שונים נוצרים בין חברי התיאטרון ליושבי הבית.

למחרת מאלצים את ווגלר לערוך בפניהם הופעה פרטית. במופע מת לכאורה ווגלר מהתקף לב. היועץ הרפואי ומפקד המשטרה עורכים בו ניתוח לאחר המוות בהתאם לחוק. זוהי ההזדמנות של ווגלר שכלל לא מת לנקום במדען.

מפקד המשטרה סטארבק רוצה לגרש את ווגלר מהעיר אבל ברגע זה מגיע מסר דחוף ממלך שוודיה, שמבקש להציג את המופע של "התיאטרון לריפוי מגנטי" בארמונו.

שחקנים

מקס פון סידוב – ד"ר ווגלר
אינגריד טולין – מנדה ווגלר (אמן)
גונאר ביורסטראנד – היועץ הרפואי
נינה וויסטראנד – הסבתא
ביבי אנדרסון – שרה

ביקורת

לסרט נכתבו ביקורות שונות. יש הרואים בו סרט "גרוטסקי" עם מסרים עמומים. יש הרואים בו מהסרטים החשובים של הבמאי וסרט שפותח עדן חדש ביצירות הבמאי. וודי אלן רואה בסרט זה את אחד מהסרטים החשובים של ברגמן, סרט בעל מסרים דתיים. הוא ממליץ למי שרוצה להכיר את יצירות ברגמן לראות סרט זה לצד ארבעה סרטים נוספים של ברגמן: החותם השביעי, תותי בר, פרסונה וזעקות ולחישות.^[1]