מקס פון סידוב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מקס פון סידוב
Max von Sydow
מקס פון סידוב ב-2006
מקס פון סידוב ב-2006
לידה 10 באפריל 1929
לונד, שוודיה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 8 במרץ 2020 (בגיל 90)
Seillans, ואר (מחוז), צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Carl Adolf von Sydow עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה שוודיה, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות 1948–2018 (כ־70 שנה) עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים
  • Katedralskolan (1947)
  • Dramatens elevskola (1951) עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג Catherine Brelet (30 באפריל 19978 במרץ 2020) עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים Cedric Brelet von Sydow עריכת הנתון בוויקינתונים
מספר צאצאים 4 עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • אביר בלגיון הכבוד (17 באוקטובר 2012)
  • Sitges Grand Honorary Award (2016)
  • פרס האקדמיה האירופית לקולנוע לשחקן הטוב ביותר (1988)
  • פרס האקדמיה השוודית לתאטרון (1968)
  • ליטריס אט ארטיבוס (1978)
  • פרס דונוסטיה (2006)
  • פרס גולדבאג לבמאי הטוב ביותר (1988)
  • מסדר האמנויות והספרות עריכת הנתון בוויקינתונים
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
מקס פון סידוב בפסטיבל הקולנוע בקאן 2016

מקס פון סידובשוודית: Max Carl Adolf von Sydow;‏ 10 באפריל 19298 במרץ 2020) היה שחקן קולנוע שוודי, מועמד לשני פרסי גלובוס הזהב, לפרס אמי ולשני פרסי אוסקר על תפקידיו בסרטים "פלה הכובש" ו"קרוב להפליא ורועש להחריד".

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סידוב נולד בתור קארל אדולף פון סידוב למשפחה מהמעמד הגבוה בעיר לונד, שוודיה. אביו קארל וילהלם פון סידוב עסק באומנות האתנולוגיה והיה פרופסור לתרבות האירית והסקנדינבית באוניברסיטת לונד, אמו בארונס גרתה הייתה מורה בבית ספר מקומי. סידוב גדל בתור מאמין בזרם הנוצרי פרוטסטנטי הלותרניזם ולאחר מכן הפך לבעל השקפות אגנוסטיות.

בהיותו תלמיד בית ספר הקים סידוב ביחד עם חבריו חברת תיאטרון חובבנית בה הופיע סידוב לראשונה. סידוב נסע ב-1948 ללמוד בתיאטרון הלאומי השוודי, "תיאטרון הדרמה המלכותי" שבסטוקהולם, שם הופיע במחזות ובסרטים מקומיים שלוש שנים.

בשנת 1951 התחתן סידוב עם השחקנית קרסטין אולין, לזוג נולדו שני בנים קלאס והנריק שאף הופיעו עמו בסרט "הוואי". סידוב ואולין התגרשו בשנת 1996. בשנת 1963 ביקר סידוב בישראל, ונכח בצילומי הסרט סאלח שבתי[1]. שנה לאחר מכן נישא סידוב בפעם השנייה, למפיקת הקולנוע הצרפתייה קתרין ברלה, לשניהם נולדו גם כן שני בנים אייבן וסדריק. ב-2002 קיבל סידוב אזרחות צרפתית.

התחלת הקריירה בשוודיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

את הקריירה שלו החל סידוב תחת חסותו של המנטור שלו, גדול במאי שוודיה, אינגמר ברגמן אותו הכיר כשעבר להתגורר בעיר מאלמו, סידוב זכה לפרסום בעקבות הופעתו המרשימה בסרט "החותם השביעי", בו גילם את אנטוניוס, אביר בימי הביניים העושה את דרכו חזרה לביתו, אחרי שנים של קרבות במסעות הצלב. הסרט נחשב לאחד הסרטים השוודיים הטובים בכל הזמנים. סידוב השתתף ב-12 מסרטיו של ברגמן כשהבולטים ביניהם היו: "תותי בר", זוכי פרס האוסקר "מעיין הבתולים", "מבעד לזכוכית האפלה", פני מכשף ו"בושה". סרטים שוודיים נוספים בהם הופיע סידוב, לא תחת בימויו של ברגמן היו "מהגרים", סרט שהיה מועמד לחמישה פרסי אוסקר, סרט ההמשך "הארץ החדשה" וב"טיסתו של הנשר" שהיה גם כן מועמד לפרס האוסקר לסרט הזר.

את קריירת המשחק העשירה שלו בהוליווד החל סידוב ב-1965 בדרמה הביוגרפית של ג'ורג' סטיבנס "הסיפור הגדול ביותר שסופר אי פעם", העוסקת בקורותיו של ישו, החל מלידתו ועד למותו כקדוש המכפר על חטאי האנושות כולה. סידוב גילם את ישו. הסרט היה מועמד לחמישה פרסי אוסקר. שנה לאחר מכן זכה סידוב למועמדות לפרס גלובוס הזהב על הופעתו בסרט "הוואי".

שנות ההצלחה ואילך[עריכת קוד מקור | עריכה]

סידוב העלה את מעמדו כשחקן למעמד של כוכב בהוליווד ב-1973 בעקבות הופעתו המרשימה בסרט האימה הקלאסי "מגרש השדים", בסרט גילם את האב לנקסטר מרין, מומחה לגירוש שדים אשר מוזמן לביתה של כריס מקניל כדי לגרש את השטן שנכנס אל גופה של בתה רייגן. סידוב הופיע גם בסרט ההמשך "מגרש השדים 2" שנחל כישלון חרוץ.

בשנות ה-70 שיחק כקצין נאצי בדרמה הבריטית "מסע הארורים", המבוססת על הספר הביוגרפי הטראגי אודות הספינה סנט לואיס ובה 973 יהודים שנשלחו לארצות הברית על ידי הנאצים בניסיון לשפר את יחסם הציבורי בפני העולם.

את שנות ה-80 פתח סידוב בהופעה בשחזור סרט המדע בדיוני המבוסס על הקומיקס משנת 1930 "פלאש גורדון" וגילם את דמותו של הקיסר מינג האכזר, שליט כוכב מונגו. ב-1983 נבחר סידוב לשחק לצד שון קונרי בסרט הבלתי הרשמי בסדרת "ג'יימס בונד", "לעולם אל תאמר לעולם לא". בסרט הופיע בדמותו הבדיונית של ארנסט סטאברו בלופלד.

סידוב השתתף בתפקידים קטנים בסרטים "חולית" דייוויד לינץ' בו גילם את ד"ר קיינס ו"חנה ואחיותה" של וודי אלן. סידוב הספיק לשחק גם לצידו של ארנולד שוורצנגר בסרט ההרפתקאות "קונאן הברברי" וגילם את דמותו של המלך אורסיץ', שליט ארץ אופיר השוכר את שירותיו של קונאן כדי להחזיר לחיקו את בתו שנחטפה על ידי טולסה דום (ג'יימס ארל ג'ונס).

בשנת 1987 הפך סידוב לשחקן הקולנוע השוודי הראשון בהיסטוריה שמקבל מועמדות לפרס אוסקר לשחקן הטוב ביותר עבור תפקידו כלייספר, מהגר עבודה שוודי בדנמרק בדרמה הדנית של בילה אוגוסט "פלה הכובש".

סידוב השתתף בעיבוד הקולנועי לספר האימה "דברים שצריך", סידוב אף הופיע בדרמה העתידנית "השופט דרד" בדמותו של השופט פארגו. את חותמו במהלך שנות ה-90 השאיר סידוב ב-1998 במשחקו בדרמה הספרותית "לחלום אותך" שם הופיע בתור מלאך טוב לב אשר מבשר לגיבור הסרט כריס נילסן הנחשב למת שאהובתו אנני גם היא מתה ונמצאת בגיהנום.

ב-2002 לוהק סידוב לתפקיד ראשי בסרטו של סטיבן ספילברג "דו"ח מיוחד" וגילם את למאר ברג'ס, מנהל המחלקה לקדם פשע וממציא השיטה לחיזוי פשע עתידי. ב-2007 השתתף סידוב בחלק השלישי בסדרת קומדיות הפעולה "שעת שיא", בנוסף שיחק בדרמת המופת הצרפתית "פרפר ופעמון הצלילה" שם גילם את אביו של ז‘אן־דומיניק בובי, עורך מגזין האופנה "אל" שלוקה בשבץ פתאומי. סידוב שיחק במותחן של מרטין סקורסזה "שאטר איילנד" ב-2010, בסרט גילם את דמותו של ד"ר ג'רמיין נהארינג. בשנת 2012 היה סידוב מועמד לפרס אוסקר לשחקן המשנה הטוב ביותר על הופעתו בעיבוד הקולנועי לרומן "קרוב להפליא ורועש להחריד".

נפטר ב-8 במרץ 2020.[2]

פילמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

טלוויזיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מקס פון סידוב בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקודם:
1989: סם ניל (זעקה באפלה)
פרסי מכון הקולנוע האוסטרלי – השחקן הראשי הטוב ביותר
1990: מקס פון סידוב (Father)
הבא:
1991: הוגו ויבינג (עדות עיוורת)