החותם השביעי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
החותם השביעי
כרזת פרסומת לסרט ב"מעריב", לרגל הקרנת הבכורה בישראל.
שם מקורי Det sjunde inseglet
במאי אינגמר ברגמן
מפיק אינגמר ברגמן
תסריטאי אינגמר ברגמן
שחקנים ראשיים מקס פון סידוב
בנגט אקרוט
גונאר ביירסטרנד
מוזיקה אריק נורדגרן
מדינה שוודיה
הקרנת בכורה 17 בפברואר 1957 שוודיהשוודיה
30 בדצמבר 1961 ישראלישראל
משך הקרנה 96 דקות
שפת הסרט שוודית
תקציב 150,000 דולר.
דף הסרט ב-IMDb

החותם השביעישוודית: Det sjunde inseglet) הוא סרט מאת הבמאי השוודי אינגמר ברגמן, שיצא ב-1957. הסרט נחשב לאחד משיאי יצירתו של ברגמן והנו בין הסרטים החשובים והמשפיעים ביותר שנעשו אי-פעם.

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

האביר אנטוניוס בלוק ונושא כליו ינס חוזרים לביתם בשוודיה מארץ הקודש, עשר שנים אחרי שעזבו כדי להשתתף במסע צלב. תושבי הארץ אחוזים אימה בשל המגפה השחורה, הקוטלת רבבות; רבים משוכנעים כי יום הדין קרב. המוות בא לקחת את אנטוניוס, אך הלה משכנע אותו לשחק נגדו שחמט ולהותירו בחיים כל עוד לא ניצח. בהפסקות בהתמודדות, רוכב אנטוניוס אל עבר טירתו. ינס מציל נערה שתקנית מידיו של שודד, אותו הוא מזהה ככומר ששכנע את אדונו לצאת למסעות הצלב. הם פוגשים להקת שחקנים נודדים: יוף, מיה וסקאט. ינס מחלץ את סקאט מידיו של פלוג, נפח הכפר הזועם על כך שהשחקן נמלט עם אשתו. במהלך המסע, מהרהר האביר בשאלת משמעות החיים וודאות המוות, ומבקש לשווא לשוב ולהאמין באלוהים. ינס מנסה לשכנעו כי לחייו אין תכלית ממילא ועליו לקבל זאת. במהלך מסעם, רואה יוף את האביר משחק עם המוות ונמלט עם מיה ובנם. המוות מרמה במשחק ומנצח, ואומר לאנטוניוס כי יבוא לקחתו עם שחר. הנוסעים מגיעים לטירתו של האביר, שם הוא מתאחד עם אשתו. המוות מופיע בשעת הזריחה, בעוד אנטוניוס מתפלל בעיניים עצומות, ינס אדיש וציני והיתר משלימים עם גורלים באימה והנערה השתקנית אף שמחה לקראתו.

יוף ומיה, שניצלו עם בנם הקטן, מתעוררים לבוקר שטוף שמש. יוף החולמני רואה ממרחק רב את אנטוניוס, ינס וכל האחרים רוקדים עם המוות.

שחקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מקס פון סידוב - האביר אנטוניוס בלוק
  • בנגט אקרוט - המוות
  • גונאר ביירנסטרנד - ינס, נושא הכלים
  • נילס פופה - יוף, שחקן
  • ביבי אנדרסון - מיה, אשתו
  • אוקה פרידל - פלוג הנפח
  • אינגה גיל - ליסה, אשת הנפח
  • אריק סטרנדמרק - סקאט, השחקן השלישי
  • ברטיל אנדרברג - רבאל, גנב וכומר לשעבר
  • גונל לינדבלום - הנערה השתקנית
  • אינגה לנדגרה - קארין, אשת אנטוניוס
  • מוד הנסון - מכשפה

שם הסרט[עריכת קוד מקור | עריכה]

שמו של הסרט "החותם השביעי" (בשוודית Det sjunde inseglet ובאנגלית "The seventh seal") לקוח מתוך הברית החדשה, מתוך ספר חזון יוחנן שההוא האחרון בספרי הברית החדשה ומוכר גם בתור "ספר האפוקליפסה". בספר זה חוזה יוחנן בעל ההתגלות בחזיון בדבר אחרית הימים הכולל בין היתר פתיחה של שבעה חותמות בשמיים אשר כל פתיחה שכזו מביאה עמה אסונות על העולם. החותם השביעי שהוא האחרון להיפתח מביא עמו שורה של אסונות הבאים על העולם וגוררים סבל רב של האנושות כולה טרם בוא הגאולה. הסרט עצמו עוסק בימי הביניים בתקופה שלאחר מסעי הצלב ועם בוא הדבר השחור על אירופה. נראה כי ברגמן יצר קישור בין הטקסט האפוקליפטי העוסק בגזרות משמיים לבין המציאות הקשה של ימי הביניים באירופה שהייתה אפופה באווירה דתית של אחרית הימים. כמו כן ייתכן והעיסוק הנרחב במוות של הגיבור הראשי בסרט, האביר אנטוניוס, והדיאלוג שלו עם המוות לאורך כל מסעו מקבילים לאחד הפסוקים המופיעים בחזון יוחנן בעקבות פתיחת החותם השביעי "ובימים ההם יבקשו בני האדם את המוות ולא ימצאהו וישאלו את נפשם למות והמוות יברח מהם"[1]

הפקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט מבוסס במקור על הצגה שכתב ברגמן ב-1953 בשם "ציורי עץ", עבור תלמידים מהתיאטרון הראשי של מאלמה. ברגמן ביים אותו במאלמה, ולאחר מכן ביים אותו גם בנט אקרוט, השחקן שמשחק את מוות בסרט זה, בסטוקהולם. שם הסרט לקוח מחזון יוחנן ח' א', מפסקה המתארת את יום הדין שמופיעה בפתיחת הסרט ולקראת סופו: "וּכְפִתְחוֹ הַחוֹתָם הַשְּׁבִיעִי וַתְּהִי דְמָמָה בַּשָּׁמַיִם כַּחֲצִי שָׁעָה". הסרט צולם בשלושים יום ובתקציב של 150,000 דולר.

ברגמן הדגיש כי סרטו לא נועד להציג תמונה מדויקת של שוודיה של ימי הביניים או של ההיסטוריה. כך, לדוגמה, הגיבורים מתוארים כצלבנים למרות שמסע הצלב האחרון לארץ ישראל נערך קרוב למאה שנה לפני התפרצות המוות השחור. כמו כן, כת המלקים (פלגלנטים) מעולם לא הגיעה לשוודיה כמוצג בסרט, וציד מכשפות והעלאתן על המוקד לא רווח עד לתקופה מאוחרת בהרבה.

קבלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט זכה בפרס איגוד השופטים בפסטיבל קאן ב-1957, ובפרסים נוספים בתחרויות באירופה. הוא זכה לביקורות משבחות, ותרם רבות למעמדו של ברגמן כאחד מבכירי הבמאים בעולם. סצינות רבות ממנו זכו למחוות - חלקן פארודיות, למשל בסרטים "מונטי פייתון והגביע הקדוש", "מסע הכזבים של ביל וטד" ו"אהבה ומוות" של וודי אלן.

עזריה רפפורט, מבקר "מעריב", כתב כי הסרט הוא "סדרת צילומים שכל אחד מהם מושלם כיצירה בפני עצמו, מחרוזת מעמדים ותמונות שכל אחד מהם מהווה שלמות אמנותית."[2] שמואל מור, מבקר "חרות", הצהיר: "לי, מכל מקום, גרם 'החותם השביעי' את החוויה המרגשת ביותר שחוויתי אגב צפייה במכלול סרטיו של ברגמן... אין ספק כי נדרש עוד זמן ומקום נוסף רב יותר כדי להתחיל רק את ניסיון תיאורו וסיכומו של סרט מרגש ומעורר מחשבה זה."[3] ר. גבריאלית מ"דבר" התרשמה כי 'החותם השביעי' הוא "סרט מאזוכיסטי המעביר בך צמרמורת ומדכא את רוחך. מבחינה אמנותית זוהי חוויה גדולה, אם כי קשה להמליץ בלב שלם על ראיית סרט כזה."[4]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ חזון יוחנן, פרק ט', פסוק 6.
  2. ^ עזריה רפפורטחידוש בארץ: קולנוע "אמנותי", מעריב, 28 בדצמבר 1961
  3. ^ שמואל מור, דו-קרב עם המוות, חרות, 5 בינואר 1962
  4. ^ ר. גבריאלית, המירוץ עם המוות, דבר, 5 בינואר 1962