פראם (אונייה)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הספינה פראם

פראם ("קדימה") (בנורווגית: Fram) הוא שמה של אוניית משלחות חקר נורווגיות בחוג הארקטי ובאנטארקטיקה, שבראשן עמדו חוקרי הארצות פריטיוף ננסן, אוטו סוורדרופ, אוסקר ויסטינג ורואלד אמונדסן, בשנים 1893 עד 1912. תיכנן ובנה אותה בונה הספינות קולין ארצ'ר למשלחת הארקטית של פריטיוף ננסן ב-1893, שתוכניתו הייתה לתת ל"פראם" להילכד בקרח ארקטי ולהיסחף עמו לכיוון הקוטב הצפוני.

"פראם" הרחיקה צפונה ('57 85° צפון) ודרומה ('41 78°) יותר מכל ספינת עץ אחרת. "פראם" שמורה במוזיאון פראם באוסלו, נורווגיה.

מבנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שאיפתו של ננסן הייתה להרחיק צפונה יותר מכל קודמיו בחקר האזור הארקטי. לשם כך היה עליו להתמודד עם בעיה, שרבים מן המפליגים באוקיינוס הקוטב נתקלו בה לפניו: הקרח הקפוא עלול למחוץ את הספינה. הרעיון של ננסן היה לבנות ספינה, שתוכל לעמוד בלחץ, לא הודות לחוזקה בלבד, אלא משום שצורתה תעוצב כך שתאפשר לקרח לדחוף אותה למעלה, כך שתוכל "לצוף" על פניו. ננסן שכר את בונה הספינות קולין ארצ'ר מלרוויק לבנות אונייה בעלת מאפיינים אלה.

שרטוטים הנדסיים

"פראם" היא ספינה תלת-תורנית, באורך כולל של 39 מטר ורוחב של 11 מטרים. הספינה רחבה ונמוכת-שוקע שלא כרגיל, כדי לשפר את יכולתה לעמוד בלחץ הקרח העצום. "פראם" נבנתה עם ליווח חיצוני מעץ גרינהארט, כדי שתעמוד בלחץ הקרח, ועם תחתית כמעט שטוחה, על מנת לאפשר לה לשוט במים הרדודים שננסן ציפה לפגוש בדרכו. ההגה והמדחף נבנו כך שניתן לפרקם. תשומת לב רבה ניתנה לבידוד תאי הספינה, על מנת לאפשר לצוות לחיות בה עד חמש שנים. הספינה צוידה גם בגנרטור חשמלי שהופעל בכוח הרוח וסיפק חשמל לתאורה באמצעות נורות קשת.

"פראם" צוידה תחילה במנוע קיטור. לקראת יציאת משלחת אמונדסן לקוטב הדרומי ב-1910 הוחלף מנוע הקיטור במנוע דיזל, הראשון מסוגו שהותקן בספינה לחקר הקטבים.

משלחות[עריכת קוד מקור | עריכה]

"פראם" הייתה בשימוש במשלחות אחדות:

חרטומה של "פראם" כפי שהוא נראה היום במוזיאון פראם.

משלחת ננסן לחוג הארקטי, 1896-1893[עריכת קוד מקור | עריכה]

שברי אונייה שנמצאו בגרנלנד, מאוניית הקיטור האמריקאית "ז'אנט" (1878), שאבדה סמוך לחופי סיביר, וסחופת עצים שנמצאה במחוזות סוולבארד וגרנלנד, רמזו על הימצאות זרם אוקיינוס הנובע מתחת לכסות הקרח הארקטי ממזרח למערב ונושא עמו סחופת עצים ממחוזות סיביריים אל סוולבארד ומערבה משם. ננסן הורה לבנות את "פראם" כדי לחקור את התאוריה הזאת.

פראם בנמל, בסביבות 1900

ננסן התייצב בראש משלחת, שנמשכה שלוש שנים. כשהתחוור לו, ש"פראם" לא תגיע אל הקוטב הצפוני ישירות בכוח הזרם, יצאו הוא והיאלמר יוהנסן בכיוון הקוטב על מגלשי סקי. אחרי שהגיעו אל '14 86° צפון, נאלצו לשוב על עקבותיהם ולעשות את החורף בארץ פרנץ יוזף. ננסן ויוהנסן התקיימו על בשר ניבתן ודוב קוטב ועל שומן. לבסוף פגשו חוקרי ארצות בריטים, משלחת ג'קסון-הרמסוורת', וחזרו לנורווגיה ימים ספורים לפני ש"פראם" חזרה לשם גם היא. הספינה הייתה לכודה קרוב לשלוש שנים בקרח, והגיעה ל-'57 85° צפון.[1]

המשלחת של סוורדרופ לאיים הארקטיים הקנדיים 1902-1898[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1898 הנהיג אוטו סוורדרופ, שהחזיר את "פראם" ממסעה הארקטי הראשון, משלחת מדעית אל הארכיפלג הארקטי הקנדי. "פראם" עברה שינויים קלים לקראת המסע הזה, שהתבטאו בהרחבת הגוף החופשי (freeboard) (החלק שבין קו המים לסיפון). "פראם" הפליגה מן הנמל ב-24 ביוני 1898, עם 17 איש על סיפונה. מטרתם הייתה למפות את שטחי האיים הארקטיים ולאסוף דגימות מן הקרקע, מן הצומח ומן החי. המשלחת נמשכה עד 1902 והצליחה למפות שטח של 260,000 ק"מ, יותר מכל משלחת ארקטית אחרת.

משלחת הקוטב הדרומי של אמונדסן[עריכת קוד מקור | עריכה]

מנוע הדיזל שהורכב ב"פראם" לקראת משלחת הקוטב הדרומי של אמונדסן
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – משלחת הקוטב הדרומי

"פראם" שימשה את רואלד אמונדסן במשלחת הקוטב הדרומי שלו, בשנים 1912-1910, המשלחת הראשונה שהגיעה אל הקוטב הדרומי. במסעה זה הגיעה "פראם": ל-'41 78° דרום.

הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

על שמה של הספינה נקראת הרמה פראם מסה; מישור נילסן נקרא על שם קפטן תורוואלד נילסן, מפקד הספינה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא פראם בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Apsley Cherry-Garrard]], The Worst Journey in the World, Carroll & Graf Publishers, 1922, p. xxii>