אוטו סוורדרופ

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
תצלום של אוטו סוורדרופ מ-1898.

אוטו נוימן קְנוֹף סְווֶרְדְרוּפנורווגית: Otto Neumann Knoph Sverdrup1 באוקטובר 1854 בבינדאל, הלגולנד - 26 בנובמבר 1930) היה ימאי וחוקר ארקטי נורווגי.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

סוורדרופ נולד בבינדאל, בן למשפחת איכרים. בן משפחה רחוק שלו היה האוקיינוגרף האראלד סוורדרופ. בשנת 1872, בהיותו בן 17, החל אוטו סוורדרופ את הקריירה שלו כימאי בעסק הספנות של דודו. ב-1875 עבר בהצלחה את הבחינה לדרגת חובל וכעבור שנים אחדות את הבחינה לדרגת רב חובל.

בשנת 1875 רכש א. ט. אולסן, קרוב משפחה של אמו של סוורדרופ, את אוניית הקיטור "טריו" ומינה את סוורדרופ לרב החובל שלה. בערך בתקופה זו פגש סוורדרופ את עורך הדין אלכסנדר ננסן, אחיו של פריטיוף ננסן, ובאמצעותו התוודע אל חוקר הארצות הנורווגי הנודע.

קריירה ומשלחות[עריכת קוד מקור | עריכה]

צילום של אוטו סוורדרופ במסע הראשון של הפראם.

סוורדרופ הצטרף למשלחתו של ננסן לחציית גרנלנד בשנת 1888. ב-1892 היה יועץ לפריטיוף ננסן בבניית הספינה פראם. בשנת 1893 קיבל סוורדרופ פיקוד על האונייה, וב-1895 מונה לפקח על האונייה ואנשיה כשננסן ניסה להגיע אל הקוטב הצפוני. סוורדרופ הצליח לשחרר את האונייה מן הקרח סמוך לסוולבארד באוגוסט 1896 והפליג לסקיירווי, לשם הגיע 4 ימים אחרי שננסן הגיע לנורווגיה.

בקיץ 1897 עבד סוורדרופ כרב חובל של "לופוטן", אוניית נוסעים אל סוולבארד וממנה. ב-1898 הצטרף למשלחת אחרת עם ה"פראם". סוורדרופ ניסה להקיף את גרנלנד דרך מפרץ באפין אבל נכשל בניסיון לחצות את מצר נארס. מאחר שנאלץ לחרוף באי אלסמיר, חקרו הוא ואנשיו וכינו בשם מספר רב של פיורדים וחצאי איים בחופיו המערביים של האי, שלא נחקרו עד אז.[1]

בין -1899 ל-1902, חרף סוורדרופ עוד שלוש פעמים באי אלסמיר באזור הארקטי הקנדי עם ה"פראם", שם המשיך לעסוק במסעות חקר ובמיפוי, ששיאם בגלוי האיים שממערב לאי אלסמיר, דהיינו אקסל הייברג, אמונד רינגנס ואלף רינגנס, הידועים בשמם הקיבוצי כאיי סוודרופ. הודות לשיטות האינואיטים שאימצו, הצליחו סוורדרופ ואנשיו למפות שטח כולל של 260,000 קמ"ר - יותר מכל משלחת חקר אחרת לקוטב.[2] האזור מופה בהצלחה רבה בידי הטופוגרף שלו, גונאר איזקסן, ו-35 פרסומים אקדמיים נכתבוכתוצאה מן המשלחת. עם שובו, התקבל סוורדרופ כגיבור לאומי בנורווגיה. אף על פי כן, הוא נשאר אלמוני יחסית בצפון אמריקה, ואלמוני יחסית בנורווגיה בכל הנוגע לחקר קנדה שעשה.

גילויי סוורדרופ 1898-1902

סוורדרופ טען לחזקת נורווגיה על שלושת האיים שגילה, והחל בכך מחלוקת ריבונות עם קנדה, שטענה לחזקה על כל היבשה, אם כזו שהתגלתה ואם שעוד לא התגלתה, במה שהוא עכשיו האזור הארקטי של קנדה. המחלוקת לא יושבה עד 1930, כשנורווגיה העבירה את האיים לחזקת קנדה. באותה שנה חתם סוורדרופ על הסכם עם ממשלת קנדה, לקניית הרשומות של משלחות סוורדרופ תמורת 67,000 דולר קנדי. סוורדרופ מת שבועיים לאחר חתימת ההסכם, אבל הכסף הבטיח את עתיד משפחתו. הרשומות נגנזו בארכיונים הלאומיים של קנדה, אבל לאחר זמן הוחזו לספרייה הלאומית של נורווגיה.

בשנים 1915=1914 יצא סוורדרופ במשלחת חיפוש והצלה של שתי משלחות רוסיות. משלחתו הרביעית והאחרונה במימי סיביר הארקטית הייתה בשנת 1921, כאשר פיקד, מעל גשר הפיקוד של שוברת הקרח הסובייטית "לנין" על צי של חמש אוניות משא במשט ניסוי דרך ים קארה אל שפך הנהרות אוב ויניסיי. האוניות הגיעו ליעדן ושבו בשלום. הפלגה זו נחשבה לצעד חשוב בפיתוח מגזר ים קארה של נתיב הים הצפוני.[3] סוורדרופ ניסה גם את כוחו במיזם מטעים במחוז אוריינטה בקובה, שלא עלה יפה.

שנות חייו האחרונות ומורשתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

סוורדרופ ב-1928.

בשנות חייו האחרונות חי סוורדרופ בסאנדוויקה, על גבעה הנשקפת אל העיר.[4] הוא מת בנובמבר 1930. פסל של אוטו סוורדרופ הוצב בסטיינקייר בשנת 1957, ובשנת 1999 הוצב פסל שלו בסאנדוויקה, בכיכר הקרויה על שמו, "אוטו סוורדרופ פלאס".

פרסים ואותות הוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סוורדרופ קיבל גם את אות הכתר הפרוסי, אבל במכתב פתוח לצירות הגרמנית באוסלו, ב-25 באוקטובר 1917, הצהיר שהוא מחזיר את אות המסדר במחאה על הלוחמה הלא-מוגבלת של הצוללות הגרמניות במלחמת העולם הראשונה, שגרמה למותם של מאות ימאים נורווגיים. יום לפני שסוורדרופ החזיר את אות המסדר שלו, החזיר גם עמיתו לחקר ארצות רואלד אמונדסן את אותות הכבוד שקיבל מגרמניה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אוטו סוורדרופ בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]