פרובינציית מרילנד
.svg) | |
| ממשל | |
|---|---|
| משטר | מונרכיה חוקתית |
| שפה נפוצה | אנגלית |
| עיר בירה |
סנט מרי סיטי (1632–1695) אנאפוליס (1695–1776) |
| גאוגרפיה | |
| יבשת | אמריקה |
| היסטוריה | |
| הקמה | הקמת המושבה |
| תאריך | 1632 |
| פירוק | הכרזת העצמאות האמריקאית |
| פירוק | 1776 |
| ישות יורשת |
 מרילנד |
| שונות | |
 | |
  | |
פרובינציית מרילנד הייתה משלוש עשרה המושבות בצפון אמריקה אשר התנתקו מן ממלכת בריטניה הגדולה ב-1776 בית הכרזת העצמאות של ארצות הברית.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אזור מפרץ צ'סאפיק נחקר לראשונה על ידי קפטן ג'ון סמית', מייסד היישוב הראשון בארצות הברית ג'יימסטאון, כבר במאה ה-16 ונכלל בשטח שקיבל סר ג'ון קלברט, לורד בולטימור, מהמלך צ'ארלס הראשון. לורד בולטימור, שהיה קתולי, משך אליו גם פוריטנים שנרדפו גם הם באנגליה. ב-1621 הקים מושבה קתולית בניופאונדלנד, אך האקלים הקשה, האדמה הדלה והטרדות מצד הצרפתים גירשו אותו משם. הוא עבר לווירג'יניה, שנוסדה עוד במאה ה-16, אך נתקל בעוינות על רקע דתי. תחום המושבה שלו נקבע ממקורות מפרץ צ'סאפיק עד לקו רוחב 40, בו נמצאת היום העיר פילדלפיה.
מרילנד הייתה מושבת הכתר הראשונה שהזיכיון שלה הבטיח חופש דת, זכויות אזרחיות וחקיקה מקומית נפרדת. המושבה נוסדה ב-1634 על ידי 200 מהגרים, רובם קתוליים, שנכנסו לנהר הפוטומק וקנו מהאינדיאנים כפר על נהר סנט מרי, עשרה מייל במעלה מקום מפגשו עם הפוטומק. מדיניות התשלום לאינדיאנים והיחס ההוגן כלפיהם, יצרו בתחילה יחסים שלווים. החוזה שכרת לורד בלטימור עם האינדיאנים הניח את היסודות לחוזה דומה שכרת ויליאם פן שנים רבות אחר כך.
הזיכיון של מרילנד היה החוזה המדיני הראשון בעולם הנוצרי שהבטיח סובלנות דתית לבני כל הדתות (הנוצריות) וחופש פולחן. הסובלנות עוגנה בחקיקה של אספת מרילנד ב-1649 כשחקיקה דומה ברוד איילנד מקדימה אותה במעט. חופש הדת יוצא הדופן משך למרילנד פוריטנים מווירג'יניה, קווייקרים ואף לותרנים, מהמושבות ההולנדיות בקאריביים.
בשנת 1681 העניק צ'ארלס השני את האדמות שמצפון למרילנד לוויליאם פן (לימים מדינת פנסילבניה). כעבור שנה העניק צ'ארלס השני לפן גם את חציו המזרחי של חצי האי דלמרווה (מדרום-מזרח לפנסילבניה, כיום חלק ממדינות דלאוור, מרילנד ווירג'יניה). בשל כך (בגלל חפיפה בשטחים שהוענקו לשתי המשפחות) נוצר בלבול גדול בשאלת מקומו של הגבול בין שתי המושבות.
משפחות קלברט ופן העבירו את הסוגיה לפסיקתו של בית המשפט האנגלי וראש בית המשפט העליון באנגליה החליט שהגבול שבין חלקה הדרומי של פנסילבניה לחלקה הצפוני של מרילנד יהיה 24 קילומטר מדרום לפילדלפיה. לאחר כעשור הסכימו המשפחות על הפשרה והחלו במדידת הגבול, אשר הסתיימה בשנת 1767. קו הגבול נקרא קו מייסון-דיקסון, ומהווה את הגבול בין צפון-מזרח ארצות הברית לדרומה.
מרילנד הייתה אחת משלוש עשרה המושבות אשר מרדו בבריטניה ופתחו במלחמת העצמאות של ארצות הברית.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- היסטוריה של המושבה
- פרובינציית מרילנד, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
מרילנד, היסטוריה, 1600-1775, תקופת המושבות, דף שער בספרייה הלאומית
