צ'ארלס הראשון, מלך אנגליה

צ'ארלס הראשון

19 בנובמבר 1600; דאנפרמלין, סקוטלנד - 30 בינואר 1649; ארמון וייטהול, אנגליה (בגיל 48)
שם בשפת המקור	Charles I of England
שם מלא	צ'ארלס סטיוארט
מדינה	אנגליה, סקוטלנד ואירלנד
מקום קבורה	וינדזור, אנגליה
בת-זוג	הנרייטה מריה
שושלת בית סטיוארט
תואר	מלך אנגליה, סקוטלנד ואירלנד
אב	ג'יימס הראשון
אם	אן
צאצאים	צ'ארלס השני מרי ג'יימס השני אליזבת אן הנרי סטיוארט, דוכס גלוסטר הנרייטה אן
מלך אנגליה, סקוטלנד ואירלנד
תקופת כהונה	27 במרץ 1625 – 30 בינואר 1649 (23 שנים)
הקודם בתפקיד	ג'יימס הראשון
הבא בתפקיד	צ'ארלס השני

צ'ארלס הראשון (Charles I of England, ‏19 בנובמבר 1600 – 30 בינואר 1649) היה מלך אנגליה, סקוטלנד ואירלנד החל מ-27 במרץ 1625 ועד שהוצא להורג על ידי הפרלמנט.

ראשית דרכו

צ'ארלס נולד בארמון דנפרמליין כבנו השני של ג'יימס השישי, מלך סקוטלנד וככזה לא יועד לרשת את אביו. צ'ארלס היה ילד חלש וחולני וסבל ככל הנראה מרככת, כאשר אליזבת הראשונה, מלכת אנגליה נפטרה שלוש שנים לאחר לידתו אביו ירש את הכתר האנגלי והאירי כג'יימס הראשון ומשפחת המלוכה עברה ללונדון, צ'ארלס נשאר בסקוטלנד מכיוון שנחשב לחלש מכדי לשרוד את המסע לבירת אנגליה ואחד מאנשי החצר של אביו מונה כאפוטרופוסו.

ב-1604 צ'ארלס נחשב חזק כדי לשרוד את המסע לאנגליה והוא הצטרף אל משפחתו בלונדון. אביו העניק לו את התואר דוכס יורק שבאופן מסורתי ניתן לבנו השני של המונרך האנגלי. בראשית דרכו צ'ארלס שהה בצילו של אחיו הבוגר הנרי פרדריק, נסיך ויילס, שהיה אחד מיורשי העצר האהובים ביותר בהיסטוריה האנגלית ובניגוד לצ'ארלס היה גבר אתלטי ויפה תואר, כאשר הנרי נפטר ב-1612 צ'ארלס בן השתים עשרה הפך ליורש העצר של שלוש הממלכות והוענקו לו התארים נסיך ויילס, דוכס רות'סיי ודוכס קורנוול.

אולם צ'ארלס מעולם לא הצליח להתחבב על העם האנגלי באופן דומה לאחיו הנרי שבו נתלו תקוות גדולות לחידוש ימיה של אנגליה כקדם. יש היסטוריונים שסבורים שהפגמים באישיותו של צ'ארלס, שבסופו של דבר הביאו אותו למצב מלחמה עם הפרלמנט האנגלי ולהוצאתו להורג, נובעים משנותיו הראשונות שבהם חי בצילו של אחיו הפופולרי.

מדיניות צ'ארלס הראשון

צ'ארלס הראשון המשיך את הקו האבסולוטיסטי שהנהיג אביו, ג'יימס הראשון, ונקלע למחלוקות עם הפרלמנט בנוגע להטלת מיסים. מעורבותה של אנגליה במלחמת שלושים השנים חייבה מקורות מימון. צ'ארלס פנה אל הפרלמנט, אך לא זכה לאישורו להטלת מיסים נוספים. הפרלמנט פרסם ב-1628 את הצהרת הזכויות כדי להגביל את כוחו של צ'ארלס. צ'ארלס קיבל באופן רשמי את ההצהרה, אך התעלם ממנה בפועל. הפרלמנט מנע מצ'ארלס הטלת מיסים וביקר את המדיניות הדתית שלו, שהייתה קרובה באופן יחסי לקתוליות. בתגובה, צ'ארלס פיזר את הפרלמנט בשנת 1629, והחל בשלטון יחיד בן אחת-עשרה שנים, המכונה רודנות אחת-עשרה השנים.

רודנות אחת-עשרה השנים

בתקופת שלטון היחיד שלו, ניסה צ'ארלס לבצע רפורמה דתית של האחדת הפולחן בכנסייה האנגליקנית. הטקסיות שהנהיג לא נראתה בעין יפה על ידי הפוריטנים, שראו בה התקרבות לכנסייה הקתולית. העובדה שצ'ארלס היה נשוי החל מ-1625 לנסיכה צרפתייה וקתולית בוודאי לא הקלה על המצב.

בשנת 1630 חתם צ'ארלס על הסכם עם ספרד, וחילץ את ממלכת אנגליה ממלחמת שלושים השנים. צ'ארלס חיזק גם את הצי האנגלי, והפך אותו לכוח משמעותי בהגנתה של אנגליה. פעולות אלו ואחרות דרשו הטלת מיסים שונים, כגון מס האוניות, שלא אושרו על ידי הפרלמנט שפוזר, ולכן נתפסו כלא לגיטימיים.

התסיסה האנטי מלוכנית

בשנת 1640 גברה ההתנגדות העממית למדיניותו של צ'ארלס, ולכן הוא נאלץ לכנס את הפרלמנט כדי לייצר לגיטימציה להטלת מיסים. הפרלמנט הקצר שהתכנס בתחילה, ואחריו הפרלמנט הארוך התנגדו בחריפות למדיניותו של צ'ארלס, אך ביטאו זאת רק בתקיפת הארכיבישוף מקנטרברי וראש השרים, נציגיו של צ'ארלס.

בסוף שנת 1641 פרץ באירלנד מרד. המחלוקת בסוגיה האם המלך או הפרלמנט צריכים לשלוט בצבא, הביאה להחמרת המצב המתוח ממילא ביניהם. ניסיונו של צ'ארלס לאסור את ראשי המתנגדים לו בפרלמנט, ולזכות בשליטה בכוחות הצבא הביא להתפרצות אלימה. ב-1642 הכריז צ'ארלס על מלחמת אזרחים גלויה. הפרלמנטרים השתלטו על לונדון, וכוחות הצבא נטו לטובת הפרלמנט.

מלחמת האזרחים האנגלית

ערך מורחב – מלחמת האזרחים האנגלית

צ'ארלס לחם בנחישות ובתבונה כנגד כוחות הפרלמנט, אך התעמולה שהפעיל נגדו הפרלמנט, כאילו מוקד הלחימה דתי, וצ'ארלס מנסה להחזיר את אנגליה לדת הקתולית הביאה לתמיכת אירלנד במלך, ותמיכת הסקוטים בפרלמנט. בסופו של דבר, במהלך 1645 ו-1646 הובסו הכוחות המלוכנים. צ'ארלס נשבה באוקספורד וב-1647 הוא הוסגר על ידי הסקוטים לפרלמנט.

צ'ארלס סירב להגיע להסכם עם הפרלמנט והצבא, והעדיף במקום זאת להציע הסכם לסקוטים שהתבקשו להחליף את נאמנותם לפרלמנט בנאמנות לצ'ארלס. הסקוטים פלשו לאנגליה במטרה ללחום בכוחות הפרלמנט, ובמקביל התעוררה התקוממות מלוכנית. במלחמת אזרחים שנייה זו, הביס אוליבר קרומוול את הכוחות המלוכנים ב-1648.

צ'ארלס נשבה בשנית והועמד למשפט מול בית דין של הפרלמנט, אך סירב להכיר בסמכותו של הפרלמנט לשפוט את המלך. הוא הורשע, נידון למוות והוצא להורג ב-30 בינואר 1649. הוצאתו להורג של המלך התקבלה בזעזוע חריף ברחבי אירופה. באנגליה עלה לשלטון אוליבר קרומוול כלורד פרוטקטור בחסות הפרלמנט.

לאחר עלייתו לשלוטון של בנו צ'ארלס השני, מלך אנגליה עלה לשלטון ב-1660 הוא הכריז על אביו כקדוש, בכך היה צ'ארלס לאדם היחיד שזכה לקאנוניזציה בכנסייה האנגליקנית לאחר הרפורמציה הפרוטסטנטית.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא צ'ארלס הראשון, מלך אנגליה בוויקישיתוף