קו מייסון-דיקסון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

קואורדינטות: 39°43′N 75°47′E / 39.717°N 75.783°E / 39.717; 75.783

קו מייסון-דיקסון

קו מייסון-דיקסוןאנגלית: The Mason-Dixon line) הוא קו שסומן ונמדד על ידי שני המודדים והמדענים המפורסמים צ'ארלס מייסון וג'רמייה דיקסון (המדידות הסתיימו באוקטובר 1767) ומפריד בין המדינות פנסילבניה ודלאוור ובין מרילנד ווירג'יניה המערבית (ראו מפה). הקו בעצם מסמן את הגבול התרבותי בין צפון-מזרח ארצות הברית לדרומה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סכסוך אדמות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1632 העניק מלך אנגליה צ'ארלס הראשון ללורד בולטימור הראשון, ג'ורג' קלברט, את המושבה מרילנד. חמישים שנה לאחר מכן העניק צ'ארלס השני את האדמות שמצפון למרילנד לויליאם פן (לימים מדינת פנסילבניה). כעבור שנה העניק צ'ארלס השני לפן גם את חציו המזרחי של חצי האי דלמרווה (מדרום-מזרח לפנסילבניה, כיום חלק ממדינות דלאוור, מרילנד ווירג'יניה). בשל כך (בגלל חפיפה בשטחים שהוענקו לשתי המשפחות) נוצר בלבול גדול בשאלת מקומו של הגבול בין שתי המושבות.

משפחות קלברט ופן העבירו את הסוגיה לפסיקתו של בית המשפט האנגלי וראש בית המשפט העליון באנגליה החליט שהגבול שבין חלקה הדרומי של פנסילבניה לחלקה הצפוני של מרילנד יהיה 24 קילומטר מדרום לפילדלפיה. לאחר כעשור הסכימו המשפחות על הפשרה ויצאו למדוד את הגבול. מדידת הגבול הייתה משימה קשה מאוד והיה צורך לגייס מודדים מקצועיים מאנגליה.

המדידה[עריכת קוד מקור | עריכה]

צ'ארלס מייסון וג'רמייה דיקסון הגיעו לפילדלפיה בנובמבר 1763. מייסון היה אסטרונום שעבד במצפה המלכותי בגריניץ' ודיקסון היה מודד מפורסם. השניים כבר עבדו יחד לפני משימת המדידה במושבות.

משימתם הראשונה לאחר בואם לפילדלפיה הייתה לקבוע את מקומה המדויק לחלוטין של פילדלפיה. משם, החלו למדוד את הקו שנע מצפון לדרום שחילק את חצי האי דלמרווה לשטחים של פן וקלברט. רק לאחר שהשלימו את המשימה הזאת המשיכו השניים לסמן את הקו ממזרח למערב שבין פנסילבניה למרילנד.

הם קבעו במדויק את הנקודה שנמצאת 24 קיומטר מדרום לפילדלפיה, ומאחר שתחילת הקו הייתה ממערב לפילדלפיה, הם החלו את מדידותיהם במזרח. המודדים הציבו מצבת אבן במקום שממנו החלו את המדידה.

המסע והמדידה במערב היו קשים ואטיים. המודדים התמודדו עם סכנות רבות, בעיקר בשל האינדיאנים תושבי האזור. לצמד היו מדריכים אינדיאנים, אבל כשהגיעו המודדים 36 ק"מ ממזרח לנקודת הסיום שלהם אמרו להם המדריכים לא להמשיך מחשש לתושבים עוינים באזור, ובשל כך לא השלימו המודדים את משימתם. ב-9 באוקטובר 1767, כמעט ארבע שנים לאחר שהחלו במדידות, הסתיימה התווייתו של קו מייסון-דיקסון שאורכו 373 קילומטר.

השפעות[עריכת קוד מקור | עריכה]

כחמישים שנה לאחר המדידות נכנסו הגבולות שבין שתי המדינות לאור הזרקורים בעקבות פשרת מיזורי (בשנת 1820). הפשרה ביססה את הגבול בין מדינות העבדות שבדרום למדינות ה"חופשיות" שבצפון (אף על פי שדלאוור הייתה מדינת עבדות במסגרת מדינות האיחוד). אותו גבול שנקבע בפשרה קיבל גם הוא את השם "קו מייסון-דיקסון" מפני שראשיתו במזרח לאורך הקו המקורי, והוא נמשך דרומה עד לנהר אוהיו ולאורכו ועד למקום שבו הוא נשפך למיסיסיפי.

הקו היה סימבולי מאוד בדעתם של אנשי המדינות הצעירות שנאבקו למען העבדות ונגדה. שמם של שני המודדים יהיה קשור לנצח למאבק הזה ולהפרדה הרגשית, הכלכלית והערכית שבין מדינות צפון ארצות הברית למדינות הדרום.

יש מי שטוענים שכינוייה של דרום ארצות הברית: "דיקסי" (Dixie) או ארץ דיקסי (Dixie Land) נובע משמו של ג'רמייה דיקסון.

קו מייסון-דיקסון בתרבות ובאמנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסופר האמריקאי תומאס פינצ'ון כתב רומן היסטורי בשם Mason & Dixon ‏(1997) על אודות מסע המדידה של שני החוקרים.

מארק נופלר, סולן להקת הדייר סטרייטס בעבר, כתב שיר בשם "הפלגה לפילדלפיה" בו הוא מדבר על המודדים של קו מייסון - דיקסון.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא קו מייסון-דיקסון בוויקישיתוף