פרוטו-יוונית
| היסטוריה של היוונית אלפבית יווני, כתב ליניארי ב', כתב קיפרי הברתי (אנ') |
| פרוטו־יוונית (בערך 2000 לפנה"ס) |
| יוונית מיקנית (בערך 1600–1100 לפנה"ס) |
| יוונית עתיקה (בערך 800–300 לפנה"ס) ניבי היוונית העתיקה: איולית, ארקדו-קיפרית, אטית־איונית, דורית, יוונית הומרית ניב אפשרי: מקדונית |
| יוונית קוינה (החל מ־300 לפנה"ס) |
| יוונית ביזנטית (בערך 330–1453 לספירה) |
| יוונית מודרנית (מ־1453) צאקונית, יווניטיקה, קאתארבוסה, דימוטיקי, יוונית פונטית, יוונית מודרנית סטנדרטית, קפריסאית יוונית, יוונית כרתית |
פרוטו-יוונית היא שפה עתיקה משוערת ומשוחזרת. היא נחשבת לאב הקדמון של כל הניבים היווניים: מהשפה המיקנית, דרך ארבעת הניבים העתיקים (הדורי, האטי, האיולי והיוני), ולבסוף, שפת הקוינה ויוונית מודרנית. חלק מחוקרי היוונית מכלילים גם את השפה המקדונית העתיקה כ"צאצאית" של שפה פרוטו-הלנית קדומה עוד יותר, או כצאצאית של הפרוטו-יוונית.
שפה זו דוברה בסוף האלף ה-3 לפנה"ס, כנראה באזור הבלקן. הפרוטו-יווניים היו מהגרים הלנים, שדיברו את שפת-הבת, המיקנית, והגיעו לתוך יוון בין המאה ה-21 וה-17 שלפנה"ס. הם נפרדים מהיוונים הדורים, שהגיעו ליוון כאלף שנה אחר-כך (ראו הפלישה הדורית ותקופת המעבר ביוון), ודיברו ניב שהיה יותר עתיק משאר הניבים (ראו יוונית דורית).
