יוונית איונית
 |
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. יש לפרט על מאפייני הניב.
| |
| יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. יש לפרט על מאפייני הניב. | |
 |
ערך מחפש מקורות
| |
| ערך מחפש מקורות | |
| היסטוריה של היוונית אלפבית יווני, כתב ליניארי ב', כתב קיפרי הברתי (אנ') |
| פרוטו־יוונית (בערך 2000 לפנה"ס) |
| יוונית מיקנית (בערך 1600–1100 לפנה"ס) |
| יוונית עתיקה (בערך 800–300 לפנה"ס) ניבי היוונית העתיקה: איולית, ארקדו-קיפרית, אטית־איונית, דורית, יוונית הומרית ניב אפשרי: מקדונית |
| יוונית קוינה (החל מ־300 לפנה"ס) |
| יוונית ביזנטית (בערך 330–1453 לספירה) |
| יוונית מודרנית (מ־1453) צאקונית, יווניטיקה, קאתארבוסה, דימוטיקי, יוונית פונטית, יוונית מודרנית סטנדרטית, קפריסאית יוונית, יוונית כרתית |
_he.svg)
יוונית אִיוֹנִית (או יוֹנִית) היא ניב יווני עתיק (ראו ניבים יווניים), על שם השבט היווני העתיק, האיונים.
הניב האיוני התפשט מיוון היבשתית אל האיים שבים האגאי, בזמן הפלישה הדורית, בערך במאה ה-11 לפני הספירה.
בסוף תקופת המעבר היוונית במאה השמינית לפנה"ס, מרכז החוף המערבי של אסיה הקטנה, כולל האיים כיוס וסאמוס, כונו איוניה. הניב האיוני דובר גם באיים שבמרכז הים האגאי ובאי אֶוּבּוֹיָה, שמצפון לאתונה. בעקבות התיישבות האיונים בשטחים נוספים, התפשט הניב במהרה לצפון הים האגאי, לאזור הים השחור, ולמערב הים התיכון.
הניב האיוני מחולק לשתי תקופות: איונית עתיקה ואיונית חדשה. המעבר המדויק בין שתי התקופות אינו ידוע, אך משוער כי הוא התרחש בסביבות שנת 600 לפנה"ס.
יצירות הומרוס (האיליאדה, האודיסאה, וההמנונים ההומריים) והסיודוס נכתבו בניב ספרותי מלאכותי (שלא שימש ניב מדובר בשום תקופה) שמכונה במחקר יוונית אפית או הומרית, אשר ברובו מבוסס על איונית עתיקה, עם השפעה איולית. המשורר ארכילוכוס כתב באיונית עתיקה.
המחברים הבולטים ביותר שכתבו באיונית חדשה הם הרודוטוס והיפוקרטס.
לאות Ξ ולשלוש האותיות שלא הגיעו מהאלפבית הפיניקי ומופיעות לפני Ω – Φ, Χ ו־Ψ – היו ערכים שונים במקומות שונים. האלפביתים היווניים האטיים והאיוניים התשמשו כולם ב־Φ לייצוג ph וב־Χ לייצוג kh, אך באטיקה ובחלק מהאיים האגאיים האיוניים לא התקיימו Ξ ו־Ψ (הצירופים ks ו־ps יוצגו על ידי ΚΣ ו־ΦΣ בהתאמה), בעוד באלפביתים של הדודקפוליס היוני (אנ'), חלק מהאיים האגאיים האיוניים, קורינתיה וארגוס שימשה Ξ ל־ks ו־Ψ ל־ps, מה שהפך בסוף לאלפבית האטי הקלאסי.[1] בעוד שבחלק מהניבים הקדומים שימשה האות Ο לתנועות ŏ/ō, באלפבית של איוניה, קנידוס (אנ'), פארוס ומלוס האות Ω נוצרה לייצוג התנועה ō (להבדיל מ־ŏ), והופעתה בסוף סדר האלפבית מצביעה על היותה המצאה מאוחרת, כנראה וריאציה נוספת של האות הפיניקית ע, מהמאה ה־7 לפנה"ס.[2]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- יוונית איונית, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Madadh Richey, "The Alphabet and its Legacy", in: Brian R. Doak, Carolina López-Ruiz (eds.), The Oxford Handbook of the Phoenician and Punic Mediterranean, Oxford University Press, 2019, p. 246, doi:10.1093/oxfordhb/9780190499341.013.17
- ^ Madadh Richey, "The Alphabet and its Legacy", in: Brian R. Doak, Carolina López-Ruiz (eds.), The Oxford Handbook of the Phoenician and Punic Mediterranean, Oxford University Press, 2019, p. 245, doi:10.1093/oxfordhb/9780190499341.013.17
