פרומה בילסקי (פרניה דדק)
פרומה בילסקי (פרניה דדק) (ברוסית: Франя Дедек, נולדה ב-1909 ונפטרה ב-9 בדצמבר 1987) הייתה אומנת בית אוקראינית, וחסידת אומות עולם, שפעלה למען הצלת יהודים בשואה וקשרה את גורלה עם מדינת ישראל.
פעילות בתקופת השואה להצלת יהודים[עריכת קוד מקור | עריכה]
פרניה דדק הייתה נערה צעירה בת 29 מהעיירה קולומיאה. עבדה כאומנת בבית משפחת בליצר היהודית, בעיר נאדבורנה, וטיפלה בבן המשפחה בנימין בליצר לאחר מות אימו.
ביולי 1941 כבש הצבא הגרמני את העיר נאדבורנה, ואביו של בנימין, דב-ברל בליצר, היה מבין הקורבנות הראשונים. לאחר כיבוש העיר נשלחו כל יהודי העיר לגטו, ביניהם בנימין בן ה-3. פרניה דדק נשארה לגור באחוזת משפחת בליצר, ושמרה על הבית מפני ביזה. פרניה מכרה פריטים מהבית כדי לקנות אוכל עבור המשפחה ודאגה להברחת המזון לתוך הגטו.[1]
בדצמבר 1941 החמיר המצב בגטו ולכן החליטה משפחת בליצר להבריח את בנימין החוצה מהגטו. פרניה לקחה על עצמה את המשימה לשמור עליו. מאחר שמשפחת בליצר הייתה ידועה בעיר, פרניה עזבה עם בנימין את העיר נאדבורנה.
פרניה ובנימין נדדו ביערות בסביבת נאדבורנה וסקלט. מציאת מזון באזור הייתה, על פי עדותה של פרניה, כמעט בלתי אפשרית וקשה ביותר. לאחר שבעה חודשים ביערות, הרעב גבר עליהם ופרניה החליטה להציע עצמה כעובדת לאיכרים בתמורה למעט אוכל וחלב עבור בנימין. בזמנים אלו מצאה לבנימין מקומות מסתור בכפר, בהם היה עליו להישאר בשקט ולהעמיד פני מת כדי שלא יתגלה. בפעמים שבהם גילו שהוא יהודי לרוב היו מגרשים אותם, ופעם אחת בנימין הוכה קשות. לאורך כל התקופה דאגה פרניה לבנימין במסירות רבה, כאילו היה בנה.[2]
פרניה ובנימין ניצלו רק עם תום המלחמה, כשהצבא האדום שחרר את העיר סקלט.[1]
לאחר המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר שחרור העיר סקלט על ידי הצבא האדום בסוף המלחמה מצאו פרניה ובנימין את שרידי הקהילה היהודית באזור, שם גילתה שאף אחד מקרוביו של בנימין לא שרד את השואה. בסקלט פרניה לקחה אחריות על יתום נוסף בשם אליעזר ארט. שלושתם עברו לעיר ביטום בפולין ומשם עברו ממחנה עקורים אחד למשנהו, עד אשר התאפשר להם לעלות על אוניית המעפילים "אקסודוס" בשנת 1947, אך אוניה זו נתפסה על ידי הבריטים והמעפילים גורשו בחזרה לגרמניה.[1]
בפברואר 1948 הצליחה פרניה לעלות לארץ ישראל יחד עם שני הבנים באוניה "קירֶניה". יחד התגוררו בקרית שמואל ולאחר מכן עברו לקריית חיים. פרניה גידלה את בנימין ואליעזר לפי מסורת היהדות, כיוון שהאמינה שזה היה רצון הוריהם, ולכן שלחה אותם לבית ספר דתי. פרניה הכירה את אברהם בילסקי, שורד שואה. השניים נישאו. פרניה התגיירה ושינתה את שמה לפרומה. במשך כל השנים המשיכה לטפל בשני הבנים, בנימין ואליעזר, ולא הסתירה מפניהם את מוצאם ודאגה לכבד את זכר משפחותיהם. פרומה הייתה צנועה ולא דיברה על סיפור ההצלה.[3]
בשנת 1987 הלכה פרומה בילסקי לעולמה, כשהייתה בת 76. היא נקברה בבית העלמין צור שלום בקריית ביאליק.[1]
הכרה והנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב- 6 בנובמבר 2005, הוכרה פרומה בילסקי (פרניה דדק) כחסידת אומות העולם על ידי יד ושם, ושמה נחקק בקיר הכבוד בגן חסידי אומות העולם יד ושם.[4] את תעודת ההוקרה קיבלו הבנים שהצילה, בנימין בליצר ואליעזר ארט.[1]
במסגרת מיזם "חסד אחרון" (מיזם משותף ל"יד ושם" ושב"כ שנערך במהלך 2021, ובמסגרתו אותרו קבריהם של חסידי אומות העולם שגרו ונקברו בישראל ונאסף אודותם מידע רב) נחקר גם סיפורה ואותר קברה.[5]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
פינצ'בסקי גרשון, חסד אחרון: סיפורם של חסידי אומות העולם בישראל, ירושלים: יד ושם, 2023, עמ' 30
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 3 4 5 פרניה דדק-פרומה בילסקי, באתר יד ושם
- ^ עדותה של פרומה בילסקי לעו"ד אליעזר הירשפלד, תיק מספר M.31.2/10749, ארכיון יד ושם
- ^ Yad Vashem to Honor Four Righteous Among the Nations from Ukraine, יד ושם
- ^ Bielska Fruma (Dedek), יד ושם
- ^ גרשון פינצ'בסקי, חסד אחרון: סיפורם של חסידי אומות העולם בישראל, 2021, עמ' 30