פרידייש היידו
 | |
| לידה |
6 באוגוסט 1873 בלקאן, הונגריה  |
|---|---|
| פטירה |
29 ביוני 1944 (בגיל 70) דיולה, הונגריה |
| שם לידה |
Weiszhaus Ferenc Frigyes |
| מדינה |
הונגריה, רומניה |
| מקום קבורה |
דיולה |
| שפות היצירה |
הונגרית, רומנית, גרמנית, לטינית |
  | |
פרידייש היידו (במקור וייסהאוז,[1] בהונגרית: Hajdu Frigyes; בלקאן, 6 באוגוסט 1873[2] – גיולה, 29 ביוני 1944)[3] היה סופר, חבר האספה הלאומית של הונגריה (חבר פרלמנט) יהודי-הונגרי, מתרגם ספרותי, מבקר ספרות, אחד המנהיגים האינטלקטואלים של היהודים בעלי התרבות ההונגרית בטרנסילבניה.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
פרידייש וייסהאוז נולד במשפחה יהודית בעלת אדמות. הוריו היו דיולה וייסהאוז ופאני וייס. הוא השלים את לימודיו בבית הספר התיכון בנירג'האזה ולאחר מכן קיבל תואר במשפטים בבאוניברסיטת בודפשט (כיום שמה אוניברסיטת אטווש לוראנד). כעורך דין מתמחה השתתף בתנועות נוער הפרוגרסיביות. בשנת 1894, הוא עבר לטמשוואר, שם פתח משרד עורכי דין. הוא הקים ב-1903 את השופר המקומי של "מפלגת העצמאות של 1848", ה"טמשוואר היראלפ" (Temesvári Hírlap) יחד עם גאשפאר מוּט וסילארד סטורה, שבו פרסם את מאמריו, מחקריו, זיכרונותיו ותרגומי השירה שלו בנושאים כלכליים, פוליטיים ותרבותיים עד שהעיתון פסק להופיע (1939). הוא היה מיודד עם דיולה יוסט ולאיוש הולו, חסידי הרפורמות הרדיקליות הבורגניות. כפסגת הקריירה הפוליטית שלו, הוא זכה במושב פרלמנטרי מטעם נפת פאצ'ט בבחירות לפרלמנט ההונגרי בשנת 1906.
לאחר מלחמת העולם הראשונה לקח חלק פעיל בעבודתו של הארגון האזרחי שהוקם בטמשוואר ב-1920, אשר ראה בתפקידו "להבטיח חירויות, לתקן חיסרונות משפטיים, הפרה או קיצור של זכות משפטית ולהגיב על עוולות". הוא תמך בהקמת הסניף המקומי של המפלגה ההונגרית הלאומית וקיבל תפקידים בהנהגתה מ-1922. היידו נשא נאום בטקס הפתיחה של "הבית ההונגרי" (Magyar Ház - 1930), ארגן סדרה של הרצאות סוציולוגיות בחסות ה-Institutul Social Banat–Crişana, שנוסד ב-1932, והציג במועדון את "אנדרה אדי והנשים". תרגומיו לשירת הורטיוס, יובנאליס, ניקולאוס לנאו, אוטו אריך הארטלבן וריכרד דהמל פורסמו כבר בשנים שלפני מלחמת העולם הראשונה ואחרי 1919 על ידי ה"טמשוואר הירלאפ" ו"עיתון התיאטרון" (Szinházi Újság), ואחר כך ב"ארד סזון" (1920). רבים מהמחקרים ההיסטוריים והספרותיים שלו פורסמו גם בעיתונים יומיים. הוא שרד בחלק משואת יהודי הונגריה, אך ב-29 ביוני 1944 שם קץ לחייו בבית החולים בדיולה. קברו נמצא בבית הקברות היהודי בדיולה.[4]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Romániai magyar irodalmi lexikon: Szépirodalom, közírás, tudományos irodalom, művelődés II. (G–Ke). Főszerk. Balogh Edgár. Bukarest: Kriterion. 1991. ISBN 973-26-0212-0
- לקסיקון יהודי הונגרי. 1929. עורך פטר אויווארי. גישה מקוונת
- Életrajza az 1906-1910-es országgyűlés almanachjában (ביוגרפיה שלו באלמנך של הפרלמנט ההונגרי)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Az engedélyt tartalmazó BM rendelet száma/évszáma: 11970/1895. Forrás: MNL-OL 30794. mikrofilm 1025. kép 1. karton. Névváltoztatási kimutatások 1895. év 15. oldal 40. sor
- ^ "Születési bejegyzése a balkányi izraelita hitközség születési akv. 18/1873. folyószáma alatt".
- ^ "Halotti bejegyzése a gyulai polgári halotti akv. 338/1944. folyószáma alatt".
- ^ "Gyulai zsidó temető adatbázis (Magyar Nemzeti Levéltár Békés Megyei Levéltára)".