פריחא בת רבי אברהם בן אדיבה
| לידה |
שנות ה־30 של המאה ה־18 מרוקו  |
|---|---|
| שפות היצירה |
עברית |
  | |
פריחא בת רבי אברהם בן אדיבה (או בשמה הספרותי: פריחא בת יוסף) הייתה משוררת יהודייה בת המאה ה-18 מצפון אפריקה.
קורות חייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
פריחא בת יוסף נולדה במרוקו בשנות ה-30 של המאה ה-18. פריחא בת יוסף הוא שמה הספרותי, אך היא למעשה בתו של הרב אברהם בן אדיבה. הרב עצמו היה משורר וכתב לפחות שני פיוטים שהיו נפוצים מאוד בקרב יהודי מרוקו.[1] בת יוסף חיברה חלק משיריה עוד במרוקו, אך מאוחר יותר עזבה את הממלכה והתיישבה בתוניס, כנראה בעקבות מהומות שמהן סבלו היהודים עם מותו של מולאי אסמאעיל.[2] פריחא הייתה בקיאה בתורה וכתבה את שיריה בשפה העברית.
בשנת 1756 תוניס נכבשה על ידי כוחות עות'מאנים שבאו מאלג'יריה והרס רב נגרם לעיר. הקונסול הצרפתי דיווח שאלפים נהרגו במהלך כיבוש העיר. בעקבות המנוסה מהעיר ניתק הקשר בין פריחא בת יוסף למשפחתה, והמשוררת כנראה נהרגה במהלך כיבוש העיר על ידי העות'מאנים.
פריחא בת יוסף הונצחה בדרכים שונות, ואביה הקים בית כנסת בעיר תוניס וקרא אותו על שמה. מקום משכנה של ספרייתה הגדולה הפך למקום משכנו של ספר התורה של בית הכנסת. מאמר בעיתון יהודי-תוניסאי מראשית המאה ה-20 מציין שנשות הקהילה היהודית המשיכו להתייחס אליה כאל רבנית גדולה וכאל צדיקה, ופנו אליה בליבן בעתות מצוקה. הרב הראשי לתוניסיה דוד קוטורזה כתב עליה בשנת 1936, במכתב המבקש מרשויות תוניסיה לשמר את בית הכנסת[3]:
צעירה זו הייתה יפת תואר ובעיקר בעלת ידע רב; היא רכבה על סוסים, עסקה במוזיקה והייתה משוררת...פריחא הייתה בין היתר סמל לגבורה, לצניעות ולחכמה. בית הכנסת של פריחא מסמל כיום דרך שמו את המידות הטובות של האישה היהודייה בתוניסיה ובכל צפון אפריקה, ומן הראוי שזכרו יונצח.
יצירתה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אחדים משיריה של בת יוסף השתמרו עד היום והיא ראויה לציון כאחת המשוררות היהודיות והעבריות היחידות טרם העת המודרנית. חיבוריה נעו בין נושאים אישיים והקשר שבין הפרט לאלוהים, לבין נושאים כלל-יהודיים כגון גאולת עם ישראל וישועה מידי השלטון הזר. שיריה משובצים בפסוקים רבים מהתנ"ך בצורה שמלמדת על בקיאותה בכתבי הקודש. שירה "פנה אלינו ברחמים" הוא תחינה לקיבוץ גלויות:
רַחֵם עַל עַם סְגֻלָּתֶךָ,
כִּי הֵם עַמְּךָ וְנַחֲלָתֶךָ:
מַהֵר קַבֵּץ קְהִלָּתֶךָ
אֶל הַר גְּלִילִי.— פריחא בת יוסף, "פנה אלינו ברחמים"; בית שני[4]
בבית אחר של השיר היא מייחלת לסיום השלטון הזר על ארץ ישראל:
בַּת-יוֹסֵף מְיַחֶלֶת,
הַטּוֹב מִמֵּךְ שׁוֹאֶלֶת,
מַהֵר אַרְצָהּ תְּהִי נוֹחֶלֶת
מִיָּד הַיִּשְׁמְעֵאלִי.— פריחא בת יוסף, "בת יוסף מיחלת"; בית שני[5]
בשיריה פריחא בת יוסף ערכה שימוש נרחב ושנון באקרוסטיכונים, וחלק מהמידע הביוגרפי שידוע עליה נלמד דרכם.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- יעל לוין, "נשים יהודיות שחיברו תפילות לכלל ישראל – עיון היסטורי", כנישתא ב (תשס"ג), עמ' פט-צז.
- עליזה לביא, תפילת נשים, הוצאת ידיעות אחרונות, 2005.
- יוסף שטרית, פיוטי פריחא בת יוסף ותעודה חדשה על חייה ומותה, בתוך: "דחק, כתב עת לספרות טובה", כרך א' (יוני תשע"א), עמ' 36-42.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- צלאת פריחא, סיפורה של המשוררת, באתר (תוניסיה-מורשת)
- יוסף שטרית, בעקבות הפייטנית הנעלמת (אורכב 16.06.2020 בארכיון Wayback Machine), סגולה, גיליון 115, ינואר 2020
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ יוסף שיטרית, "פריחא בת רבי אברהם: נוספות על משוררת עברייה ממארוקו במאה הי"ח", פעמים 55, עמ' 126.
- ^ שם, עמ' 125.
- ^ יוסף שטרית, פיוטי פריחא בת יוסף ותעודה חדשה על חייה ומותה, בתוך: "דחק, כתב עת לספרות טובה", כרך א' (יוני תשע"א), עמ' 36-42.
- ^ יוסף שיטרית, "פריחא בת יוסף: משוררת עברייה במארוקו במאה הי"ח", פעמים 4, עמ' 92.
- ^ שם, עמ' 93.