פריטיגרן
 |
ערך מחפש מקורות | |
| ערך מחפש מקורות | |
 |
||
| יש לשכתב ערך זה. ייתכן שהערך מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים. | |
| לידה |
המאה ה־4  | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
378? | ||||
| השקפה דתית |
אריאניות | ||||
| |||||
| פעולות ומבצעים | |||||
|
קרב אדריאנופול | |||||
  | |||||
פריטיגרן (Fritigern, בלטינית: Fritigernus, פריטיגרנוס) (נפטר בסביבות שנת 380) היה מנהיג (שופט) של שבט התרווינגים (ענף של הגותים, אשר לימים היוו את הויזיגותים). בעקבות פלישת ההונים לאזור מחייתם, הוביל פריטיגרן את בני עמו אל מעבר לדנובה אל תוך שטחי ההאימפריה הרומית. הוא מוכר בהיסטוריוגרפיה בעיקר הודות לניצחונו המכריע על צבאות האימפריה הרומית המזרחית בקרב אדריאנופול (378 לספירה), שבו נהרג הקיסר ואלנס.
המאבק נגד אתנאריק וההתנצרות
[עריכת קוד מקור | עריכה]במהלך שנות ה-70 של המאה ה-4, חל פילוג עמוק בקרב התרווינגים. פריטיגרן נקלע לעימות ישיר ומלחמת אזרחים מול אתנאריק, המנהיג השליט הבכיר של הגותים באותה עת. בעוד שאתנאריק נקט במדיניות אנטי-רומית תקיפה ורדף את בני עמו שהתנצרו, פריטיגרן ביקש לטוות ברית עם ההאימפריה הרומית המזרחית.[1]
כדי לזכות בתמיכתו של הקיסר הרומי ואלנס, הכריז פריטיגרן על התנצרותו ואימץ את האריאניות (הזרם הנוצרי שבו דגל ואלנס).[2] ואלנס שלח כוחות צבאיים לסייע לפריטיגרן, ואף שאתנאריק הצליח לשמור על מעמדו בקרב חלק מהשבטים, העימות החליש באופן משמעותי את הלכידות הגותית ערב הגעת ההונים.
חציית הדנובה והתקרית במרקיונופוליס
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 376, תחת הלחץ הכבד של הפלישה ההונית, הוביל פריטיגרן יחד עם המנהיג אלאוויוס המוני תרווינגים אל גדות נהר הדנובה, ששימש כגבול האימפריה הרומית. פריטיגרן שלח שגרירים לקיסר ואלנס בבקשת מקלט, והקיסר אישר להם לחצות את הנהר ולהתיישב בפרובינציית מואסיה, מתוך כוונה לגייסם לצבאו.
כשהגיעו הגותים לאזור חציית הנהר היו סירות מעטות ביחס למספרם של הגותים שהיה לערך כ-50,000. בעת חציית הנהר טבעו ומתו מאות גותים בגלל האמצעיים הדלים שהעמידו לרשותם הרומים בעת חציית הנהר.
פקידי הממשל הרומי באזור, ניצלו את מצוקת הגותים. הם מנעו מהם מזון ומכרו להם בשר כלבים במחירים מופקעים, מה שהוביל לרעב כבד בקרב הפליטים[3]. נקודת המפנה אירעה בעיר מרקיונופוליס (כיום בבולגריה): בכיר בממשל הרומי, לופיקינוס, הזמין את פריטיגרן ואלאוויוס למשתה מפואר, ובמהלכו ניסה להתנקש בחייהם ובחיי שומריהם. אלאוויוס נהרג, אך פריטיגרן הצליח להימלט, חזר אל בני עמו המורעבים והכריז על מרד נגד האימפריה הרומית.
המרד צלח, וגותים מתוך האימפריה הרומית החלו לכבוש חלקים ניכרים ממנה במשך שנתיים, עד שהגיעו מספר קילומטרים ספורים מהעיר אדריאנופול. שם, הצבא הרומי התארגן לקרב ומנה כ-30,000 לוחמים לעומת כ-15,000 של הגותים. ב-9 באוגוסט 378 נערך קרב אדריאנופול, שהיה קרב ההכרעה. פריטיגרן שידע שהרומים צועדים כבר כל היום לעברם מכיוון מזרח, הבעיר מדורות באזור שדה הקרב. זו הייתה אסטרטגיה שעזרה לגותים. הרומים שבאו עם הקיסר הרומי הגיעו עייפים ביום קיץ שהיה חם. והלהבות שהגותים הבעירו סייעו להם להביס את הרומים ולשרוף את קיסרם ואלנס בעודו בחיים. מלבד הקיסר עצמו, הושמד גם כשני-שלישים מצבאו.
השנים האחרונות ומותו
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר הניצחון המוחץ בקרב אדריאנופול בשנת 378, ניסה פריטיגרן ללא הצלחה לצור על העיר אדריאנופול עצמה ועל קונסטנטינופול, שכן לגותים חסר היה ציוד מצור מתאים. בשנתיים שלאחר מכן, הוביל פריטיגרן את כוחותיו למסעות שוד וביזה ברחבי הבלקן, יוון ותראקיה, תוך שהוא מתמרן מול כוחותיו של הקיסר החדש, תאודוסיוס הראשון.
התיעוד ההיסטורי לגבי פריטיגרן נעלם בסביבות שנת 380. ההערכה הרווחת במחקר היא שהוא נפטר ממחלה או נהרג במהלך הקרבות באותה תקופה. לאחר מותו, יריבו לשעבר אתנאריק חזר להוביל את מרבית השבטים הגותיים, וחתם בשנת 382 על הסכם שלום רשמי עם האימפריה הרומית, שהסדיר את התיישבותם.
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ↑ Peter Heather, Goths and Romans 332–489, Oxford University PressOxford, 1994-08-04, ISBN 0-19-820535-X
- ↑ Peter J. Heather, Empires and barbarians: the fall of Rome and the birth of Europe, New York: Oxford Univ. Press, 2010, ISBN 978-0-19-989226-6
- ↑ Rafał Niedziela, Znajomość języka angielskiego we Francji okresu Oświecenia, Res Gestae 18, 2024-06-28, עמ' 31–46 doi: 10.24917/24504475.18.3
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Heather, Peter (2005). The Fall of the Roman Empire. A New History of Rome and the Barbarians. Oxford and New York: Oxford University Press. ISBN 978-0195159547.
- Kulikowski, Michael (2006). Rome's Gothic Wars. Cambridge University Press. ISBN 978-0521608688
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- פריטיגרן, באתר אנציקלופדיית ההיסטוריה העולמית (באנגלית)