פרימן דייסון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
פרימן ג'ון דייסון
Freeman John Dyson
פרימן דייסון באוניברסיטת הרווארד
פרימן דייסון באוניברסיטת הרווארד
לידה 15 בדצמבר 1923
קרואות'ורן, הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 28 בפברואר 2020 (בגיל 96)
פרינסטון, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי פיזיקה, מתמטיקה
מקום מגורים בריטניה, ארצות הברית
עיסוק מתמטיקאי, פיזיקאי תיאורטי, מדען גרעיני, פרופסור, פיזיקאי עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים
מוסדות
פרסים והוקרה
  • פרס טמפלטון (2000)
  • פרס אנרי פואנקרה (2012)
  • מדליית ארסטד (1991)
  • פרס אנריקו פרמי (1993)
  • מדליית לורנץ (1966)
  • פרס הארווי (1977)
  • מדליית יוז (1968)
  • מדליית מקס פלאנק (1969)
  • פרס וולף בפיזיקה (1981)
  • פרס ג'וסיה וילארד גיבס (1972)
  • מדליית מאטאוצ'י (1989)
  • מדליה לזכר רוברט אופנהיימר (1970)
  • פרס דני היינמן לפיזיקה מתמטית (1965)
  • פרס פומרנצ'וק עריכת הנתון בוויקינתונים
בן/בת זוג ורנה הובר-דייסון עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים אסתר דייסון, ג'ורג' דייסון עריכת הנתון בוויקינתונים
תרומות עיקריות

סדרת דייסון באלקטרודינמיקה קוונטית
השערת דייסון בקומבינטוריקה
טרנספורמציית דייסון ומספרי דייסון (מספרים טפיליים) בתורת המספרים

כדור דייסון והאינטליגנציה התמידית של דייסון במדע ומדע פופולרי
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

פרימן ג'ון דייסוןאנגלית: Freeman John Dyson;‏ 15 בדצמבר 192328 בפברואר 2020) היה פיזיקאי ומתמטיקאי בריטי-אמריקאי, פרופסור במכון למחקר מתקדם בפרינסטון משנת 1953. התפרסם כפיזיקאי בזכות פעילותו בתורת השדות הקוונטית, פיזיקה של חומר מעובה והנדסה גרעינית, וכמתמטיקאי בזכות פעילותו בקומבינטוריקה ובתורת המספרים. זכה בפרסים יוקרתיים רבים, בהם פרס וולף לפיזיקה.[1]

בתחום הרוח דייסון נודע כדמות אנטי-ממסדית, התנגד לניסויים גרעיניים, ובמאה ה-21 כמתנגד לעמדה המדעית הקובעת את ההתחממות העולמית ואת תפקיד האדם שבה, לדבריו מחוסר ראיות מספיקות.

דרכו המקצועית[עריכת קוד מקור | עריכה]

דייסון למד בשנים 1936–1941 (כולל בתקופת מלחמת העולם השנייה) בווינצ'סטר קולג' (אנ'), פאבליק סקול באנגליה הידוע ברמתו האקדמית הגבוהה. כבר אז התבלט בכשרונו המתמטי מחד ובנטיות אנטי-ממסדיות מאידך (למשל לדבריו שיחר לקץ האימפריה הבריטית). מגיל 18 ועד לסיום המלחמה עבד בניתוח נתונים במפקדת ההפצצות של חיל האוויר המלכותי והיה בעבודתו אחד החלוצים של תחום חקר הביצועים. לאחר המלחמה למד לתואר במתמטיקה באוניברסיטת קיימברידג', ובשנים 1946–1949 עבד כחוקר (fellow) באוניברסיטה. ב-1947 עבר לארצות הברית למשרה באוניברסיטת קורנל, אליה התקבל כפרופסור לפיזיקה בשנת 1951, זאת ללא לימודי דוקטורט. בשנת 1952 התקבל כחבר בחברה המלכותית. בשנת 1953 התקבל כפרופסור במכון למחקר מתקדם בפרינסטון, שם עבד עד למותו. דייסון הפך לאזרח ארצות הברית בשנת 1957.

עבודתו המקצועית המפורסמת ביותר היא בתחום אלקטרודינמיקה קוונטית. בשנת 1949 הראה את השקילות בניסוחים השונים של התורה שהיו קיימים באותה עת - הניסוח באמצעות אינטגרלי מסלול שהוביל פיינמן והניסוחים של שווינגר וטומונגה. שלושתם זכו במשותף בפרס נובל בשנת 1965. תוצאה נוספת של עבודה זו הייתה סדרת דייסון בתורת הפיזור, שהובילה את ווארד לפיתוח זהות ווארד שהיא משפט יסודי בתורת השדות הקוונטית.

בשנים 1957–1961 עבד בפרויקט אוריון, ששאף לייצר חללית המונעת בהנעת פולס גרעיני, שהיא מנוע הפועל באמצעות פיצוץ סדרתי של פצצות גרעיניות. הפרויקט אולי היה מגיע למימוש אלמלא הופסק, בעקבות האמנה למניעת הפצת נשק גרעיני, בה דייסון עצמו תמך. בשנת 1958 הוביל את התכנון של TRIGA, כור גרעיני קטן ובטוח במיוחד המשמש למחקר באוניברסיטאות ובבתי חולים.

ב-1966, יחד עם אנדרו לנרד (Andrew Lenard), הוכיח שעיקרון האיסור של פאולי הוא האחראי ליציבות החומר בתורת הקוונטים, כלומר לעובדה שכוחות המשיכה החשמליים בין אלקטרונים לפרוטונים לא גורמים לאטום להתכווץ, ולכוח נורמלי בין חומרים.[2] ההסבר בקצרה: עקרון האיסור קובע שחלקיקים מסוג פרמיונים (למשל אלקטרונים ופרוטונים) לא יכולים להיות באותו מצב קוונטי (מיקום למשל). דייסון ולנרד הוכיחו שעיקרון זה גורם לאנרגיה מינימלית של המערכת הגורמת לכוח דחייה בין החלקיקים, ולכן הם אינם יכולים לקרוס, ותופסים נפח במרחב.

השקפות[עריכת קוד מקור | עריכה]

עתידנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

דייסון כתב מספר מאמרי מדע פופולרי, שבהם הציג רעיונות שנקשרו בשמו. הוא הציע את כדור דייסון, שהוא מעטפת לכוכב שלם הקולטת את כל האנרגיה שמפיק הכוכב, כך שמגיעים לניצול אנרגיה מקסימלי. הוא טען שיש לחפש בחלל כוכבים כאלו, שלא יאירו באור נראה (כי הם עטופים) אבל יאירו באור תת-אדום שהוא קרינת החום העודף הנפלטת.

עבור חיים בחלל דייסון הציע לרוקן כוכבי שביט לקליפות המכילות אוויר ולחיות בתוכם, ולתכנן עץ מיוחד (עץ דייסון) שיוכל לגדול שם. בשנת 1978 חישב שאם מסע לחלל יעלה פחות מ-40 אלף דולר התיישבות מאסיבית בחלל תהיה אפשרית.

דייסון האמין שהטכנולוגיה יכולה להביא לשגשוג עולמי, ולדה-אורבניזציה בעקבות ההתקדמויות בתקשורת ובאנרגיה ירוקה.

דייסון הציע את רעיון האינטליגנציה התמידית, שעל פיו ביקום פתוח, כלומר מתפשט ומתקרר באופן תמידי, תרבות של יצורים אינטליגנטיים עדיין תוכל להתקיים לנצח. הזמן הסובייקטיבי שלהם יואט כל הזמן, עקב ריכוז האנרגיה הנמוך יותר שעומד לרשותם, אך גם במצב כזה היצורים יוכלו לבצע מספר אינסופי של פעולות בהינתן זמן אינסופי.

התחממות עולמית[עריכת קוד מקור | עריכה]

דייסון גרס שקיימת התחממות עולמית וקיימת השפעה של האדם ופליטת פחמן דו-חמצני על ההתחממות. למרות זאת גרס כי הידע והמודלים המודרניים חסרים ואינם מתארים נכון את ההתחממות, וכי התחום סובל מחוסר ביקורת מספקת ורדיפת מבקרים. בנוסף טען שהמשאבים המופנים לטיפול בבעיה יכולים להיות מנוצלים לבעיות גלובליות דוחקות יותר.

מלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופת מלחמת העולם השנייה שירת בצבא הבריטי, ותמך בהפצצות הגרעין על יפן. בתקופות מאוחרות יותר היה נגד מלחמת וייטנאם ומלחמת המפרץ, והוגדר על ידי הניו-יורק טיימס כליברל.[3]

דת[עריכת קוד מקור | עריכה]

דייסון היה נוצרי מאמין, אם כי לא נצמד לכנסייה אחת. הוא טען שהדת משלימה את המדע ולהפך, כשני חלונות נפרדים דרכם אנו מתבוננים בעולם.

נפטר ב-28 בפברואר 2020 בפרינסטון, ניו ג'רזי.[4]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא פרימן דייסון בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ פרימן ג' דייסון, באתר פרס וולף
  2. ^ FJ Dyson, A Lenard - Journal of Mathematical Physics, 1967,1968 [1], [2]
  3. ^ ראיון: The Civil Heretic
  4. ^ Johnson, George (28 בפברואר 2020). "Freeman Dyson, Math Genius Turned Visionary Technologist, Dies at 96". The New York Times (באנגלית). ISSN 0362-4331. בדיקה אחרונה ב-2 במרץ 2020.