לדלג לתוכן

פרס וולף לפיזיקה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

פרס וולף לפיזיקה הוא פרס ישראלי שמוענק כמעט מדי שנה (מאז 1978) במסגרת חלוקת פרסי וולף על שם ריקרדו וולף.[1] הפרס בסך 100,000 דולר, מוענק על ידי נשיא מדינת ישראל, בטקס הנערך במשכן הכנסת. זהו אחד מששת פרסי וולף שהוקמה על ידי הקרן ומוענקים מאז 1978; האחרים הם בחקלאות, מתמטיקה, רפואה, כימיה ואמנויות (אנ').

פרסי וולף בפיזיקה ובכימיה נחשבים לרוב לפרסים השניים היוקרתיים בתחומם לאחר פרס נובל.[2][3][4] פרס וולף בפיזיקה נחשב למזהה הזוכים העתידיים בפרס נובל לפיזיקה – מתוך 26 הפרסים שהוענקו בין 1978 ל-2010, ארבעה עשר זוכים זכו בפרס נובל. חמישה מתוכם זכו בנובל בשנה שלאחר בזכייה בפרס וולף.[3]

זוכי פרס וולף בולטים לפי שנה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
שנה זוכה
1978 טשין-שיונג וו
1980 קנת וילסון
1981 פרימן דייסון, חרארד 'ט הופט
1982 לאון לדרמן
1986 מיטשל פייגנבאום
1987 ברונו רוסי, ריקרדו ג'אקוני
1988 מייקל ברי, רוג'ר פנרוז, סטיבן הוקינג
1990 דייוויד ג'יימס ת'אולס, פייר ז'יל דה-ז'ן
1991 דן שכטמן, ולנטין טלגדי
1992 ג'וזף הוטון טיילור
1993 בנואה מנדלברוט
1995 ויטאלי גינזבורג, יויצ'ירו נאמבו
1996 ג'ון וילר
1998 יקיר אהרונוב
2000 ריימונד דייוויס ג'וניור, מסטושי קושיבה
2002 אנטוני לגט
2004 פרנסואה אנגלר, פיטר היגס
2006 אלבר פר
2010 אנטון ציילינגר,ג'ון קלאוזר, אלן אספה
2011 הארלד רוז, מקסימיליאן היידר, קנוט אורבן
2012 יעקב בקנשטיין
2013 פיטר צולר, חואן איגנסיו סיראק
2015 רוברט קורשנר וד' ביור קן
2016 יוסף אמרי
2017 דידיה קלו ומישל מאיור
2018 ז'יל ברסר וצ'ארלס בנט
2020 אלן מקדונלד, פבלו חריו הררו, רפי ביסטריצר
2021 ג'רג'יו פריזי
2022 פרנץ קראוס, אן ל'ווילייה ופול קורקם

זוכים לפי מדינות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

חלק מהזוכים נספרים כמה פעמים במקרה של אזרחות כפולה. נכון ל-2023:

מדינה מספר זוכי הפרסים
ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית 31
הממלכה המאוחדתהממלכה המאוחדת הממלכה המאוחדת 9
צרפתצרפת צרפת 7
ישראלישראל ישראל 5
אוסטריהאוסטריה אוסטריה 5
איטליהאיטליה איטליה 4
גרמניהגרמניה גרמניה 3
קנדהקנדה קנדה 3
שווייץשווייץ שווייץ 3
יפןיפן יפן 2
הונגריההונגריה הונגריה 2
ספרדספרד ספרד 2
הולנדהולנד הולנד 2
בלגיהבלגיה בלגיה 2
טאיוואןטאיוואן טאיוואן 1
רוסיהרוסיה רוסיה 1
שוודיהשוודיה שוודיה 1

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא פרס וולף לפיזיקה בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ Gurdon, John (2012). Wolf prize in medicine 1978–2008. Vol. 1. Singapore: World Scientific. ISBN 978-981-4291-73-6.
  2. ^ "Wolf prize goes to particle theorists" Physicsworld.com January 20, 2004
  3. ^ 1 2 Harris, Margaret (בנובמבר 2010). "Gongs away". Physics World. Bristol. 23 (11): 46–47. {{cite journal}}: (עזרה)
  4. ^ Basolo, F: From Coello to Inorganic Chemistry: A Lifetime of Reactions, page 65, Springer, 2002