פרנץ גנדר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פרנץ גנדר
Göndör Ferenc
לידה 7 בדצמבר 1885
Diosig, רומניה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 1 ביוני 1954 (בגיל 68)
ניו יורק, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Krausz Ferenc עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה הונגריה, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה הונגרית עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

פרנץ גנדר (במקור קראוס,[1] בהונגרית: Göndör Ferenc; דיאוסג, 7 בדצמבר 1885ניו יורק, 1 ביוני 1954) היה עיתונאי הונגרי-יהודי ואמריקאי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גנדר ששינה את שמו בשנת 1911 מקראוס החל את הקריירה שלו באוראדיה, שם היה חבר במערכת העיתון סבדשאג (Szabadság), חופש בהונגרית. בהמשך ערך את ה"שומודי נפלו" בעיר קפושוואר. אשתו אילונה פוגאני,[2] הייתה אחותו של יוז'ף פוגאני, קומיסר העם ההונגרי-יהודי בתקופת הרפובליקה הסובייטית ההונגרית. גנדר עבר לבודפשט בשנת 1912 ועבד תחילה ביומון נפסבה היומון של המפלגה הסוציאל-דמוקרטית ההונגרית ואחר כך ב"דלי הירלפ", בהונגרית "חדשות הצהריים". ב־1 באוקטובר 1918 הוא השיק את השבועון "אדם". בתקופת הרפובליקה הסובייטית הפך לנשיא איגוד העיתונאים ולנשיא מנהלת העיתונות, אך מאוחר יותר פנה עורף לרעיון של הדיקטטורה של הפרולטרון.

"קרב עיתונאות קצר פרץ בין העיתון "נפסבה" לבין "העיתון האדום", שהגיע לשיאו בניצחון הקו הקומוניסטי; הנהגת המפלגה המאוחדת (המפלגה הסוציאל-דמוקרטית ומפלגת הקומוניסטים בהונגריה) הכריעה לטובת גישתו של ג'רג' לוקאץ', ולכמה שבועות נאסרה הופעת השבועון של פרנץ גנדר, האיש שפתח במתקפה. ויכוח זה היה חשוב גם להמשך פיתוח תפיסת הספרות הסוציאליסטית המהפכנית מכיוון שהוא חשף את התפיסות השגויות והפרקטיקות המזיקות של הספרות של הסוציאל-דמוקרטית ביחס לדיקטטורה של הפרולטריון, ותהליך זה של בירור רעיוני איפשר את גישת הספרות סוציאליסטית. עם זאת, הוויכוח הקשה לגבי בירור העיקרון והמחלוקת בין פעילים לבין בלה קון הקשו על הבירור. בעקבות גינויו של בלה קון, פרנץ גנדור והקרובים לו רעיונית החריפו את מתקפותיהם לגבי העמדות של הצד השני."

ציטוט מ"תולדות הספרות ההונגרית - ויכוחים אידאולוגיים בספרות ההונגרית".

לאחר נפילת הרפובליקה הסובייטית היגר לווינה, שם הוציא שוב את השבועון "אדם" בשנת 1926. מאוחר יותר היגר לארצות הברית. הוא התיישב בניו יורק, שם היה עד מותו המו"ל והעורך של השבועון שלו.

כתביו העיקריים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בשלושה (אנתולוגיה, עם שיריה של אנה סדרקניי ולאיוש הרשאתי, הקדמה לכרך מאת אנדרה אדי, קפושוואר, 1906)
  • בעקבות המלחמה (בודפשט, 1915, מהדורת דיק מנו)
    • תוכן
      • לקורא 3
    • מדינת רוסיה הפולנית:
      • בעקבות המלחמה 5
      • מטיילים ברוסיה הפולנית
      • נובורדומסק ופיטרקוב 17
      • בלודז' 23
      • כפר הינדנבורג הגדול 31
      • בתעלות הירי 35
    • גליציה:
      • ערב - בדלטין 44
      • דלטין - בשמש 49
      • בין חורבות נדבורנה 58
      • קול ירי תותחים 62
      • בקולומאה המשוחררת 65
      • שאנוק, העיר המתה 71
      • בשדה הקרב בנדבורנה 76
      • בכבישי גליציה 83
      • הבנות המחוללות
      • לילה אחד תחת פרמישל 99
      • בשדה הקרב טרנוב
      • הסיפור של שאלה רוזנבלוט 112
      • שור, החייט של טרנוב 126
      • לבוב 135
      • בבית העלמין לבוב 147
    • על אדמת הונגריה:
      • בין הגיבורים המפקפרים 155
      • יורים ברוסי מזבורו 163
      • בפרשמישל שנשכחה 171
    • בחזית האיטלקית:
      • בירי המצור על איזונזו 181
      • בין הרי איטליה 202
  • עולם כבישי הסבל (רישומי מלחמה, בודפשט, 1916, ספרות אתניאום ודפוס R.-T. )
  • סוציאליסטים סרבים במלחמה (בודפשט, 1917, מהדורת נפסבה)
  • וידויים (וינה, 1923)

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יוז'ף נאדאש : מלאי כבד (בודפשט, 1963)
  • יאנוש דייטוואי : בין שני עולמות (בודפשט, 1963)

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא פרנץ גנדר בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]