יוז'ף פוגאני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יוז'ף פוגאני
Pogány József
Pogány József.jpg
לידה 8 בנובמבר 1886
בודפשט, האימפריה האוסטרו-הונגרית עריכת הנתון בוויקינתונים
הוצאה להורג 8 בפברואר 1938 (בגיל 51)
מוסקבה, ברית המועצות עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק דיפלומט, עיתונאי, פוליטיקאי עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה הונגריה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים אוניברסיטת אטווש לוראנד עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה הונגרית עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

יוז'ף פוגאניהונגרית: Pogány József, בשמו המקורי עד 1903 יוז'ף שוורץ[1]; בודפשט, 8 בנובמבר 1886מוסקבה, מקום הוצאה להורג קומונארקה, 8 בפברואר 1938) היה פוליטיקאי, עיתונאי, מבקר ספרות יהודי-הונגרי אחד מקומיסרי העם של הרפובליקה הסובייטית ההונגרית, חבר האינטרנציונל הקומוניסטי, חבר בוועד המנהל של המפלגה הקומוניסטית של ארצות הברית בשם ג'ון פפר.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

פוגאני נולד במשפחה יהודית ענייה בפשט ולימודיו היוו מאמץ כספי גדול עבור הוריו. לאחר סיום בחינות הבגרות למד שפות, כדי להיות מורה לצרפתית, לגרמנית ולהונגרית ובזמן זה התוודע למרקסיזם. בשנת 1905 הצטרף למפלגה הסוציאל-דמוקרטית ההונגרית, ובחר במקצוע העיתונאות במקום במקצוע ההוראה. משנת 1910 הוא היה חבר הסגל של העיתון וכתב העת נפסבה (Népszava) ו"סוציאליזם". כמבקר ספרות, הוא עמד בראש ההשקה של סדרה בשם "הספרייה העולמית" בנושא חינוך עובדים, וכתב מאמרי מבוא לכרכים שלה. עמדתו הייתה חיובית לגבי המשורר אנדרה אדי והמגמה הספרותית החדשה שהוביל.[2] הוא היה אחד הנציגים הראשונים של האסתטיקה הספרותית המרקסיסטית בהונגריה. יוז'ף פוגאני, עיתונאי צעיר, הצטרף לתא הבונים החופשיים הרדיקלי "מרטינוביץ" בשנת 1912 וכן היה פעיל בחוג גלילאו לאחר פרוץ מלחמת העולם הראשונה הוא היה חייל בחזית ואחר כך כתב צבאי וכתב יצירות נגד מלחמה (משפטו של פרידריך אדלר, פשעי מפלגת הפועלים). בשנת 1918 עזבו כל הסוציאל-דמוקרטים את תאי הבונים החופשיים לפי הוראת המפלגה וביניהם גם יוז'ף פוגאני, יוז'ף דינר- דינש, ז'יגמונד קונפי, זולטאן רונאי, יוז'ף ואגו.[3]

מהפיכת החרציות והרפובליקה הסובייטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

פוגאני נואם בשנת 1919

בסתיו 1918 הצטרף פוגאני לאופוזיציה השמאלית של המפלגה הסוציאל-דמוקרטית ה-MSZDP. הוא הפך לאחד ממנהיגי מהפכת החרציות, וראש המועצה הצבאית בבודפשט (המועצה הצבאית בבודפשט הייתה גוף מהפכני שהוקם בשנת 1918 לאחר התמוטטות החזית האיטלקית, והיא הורכבה משבים הונגרים, חיילים פשוטים, קצינים זוטרים, וקצינים שחזרו מהחזית ברוסיה. בראשם עמד תחילה איש חיל האוויר אימרה צ'רניאק. פעילותו וכישוריו של פוגאני בגוף זה היו מאוד שנויים במחלוקת.[4][5]

בדצמבר 1918 הוא עדיין מחה נגד מערכת התעמולה הקומוניסטית במועצה הצבאית. באביב 1919 היה מוכן לשתף פעולה עם הקומוניסטים, ולמעשה הוא עצמו הפך לקומוניסט והיה אחד החותמים על ההחלטה שהכריזה על איחוד שתי מפלגות הפועלים ליצירת דיקטטורה של הפרולטריון. הוא מילא תפקיד ברפובליקה הסובייטית ההונגרית כקומיסר העם, לענייני צבא, לחוץ ואחר כך לחינוך. בצבא האדום ההונגרי היה מפקד הגיס השני. לאחר התפטרותו של הגנרל אאורל שטרומפלד, מפקד הצבא האדום הפך למעשה למנהיג הצבא. כנגד מושג גיוס החובה הכללי של טיבור סמואלי, ועדה של המועצה המהפכנית הוקמה ב-24 במרץ 1919 ועדה בת השלושה חברים (בלה קון, וילמוש בהם ויאקאב ולטנר). הוועדה תמכה בסופו של דבר בתפיסת גיוס הצבא של פוגאני, ועל בסיס זה פורסמה ההחלטה על הקמת הצבא האדום ב-25 במרץ. כתוצאה מחילוקי דעותיו עם הנהגת הצבא, פוגאני התפטר מתפקידו בצבא ב-4 באפריל (חטיבה של הצבא האדום דרשה את עזיבתו), ובשלב זה השתלטה וועדה צבאית בת חמישה חברים על הנהגת הצבא. כקומיסר העם הוא היה משתתף פעיל ותומך בצעדי ממשלת הרפובליקה הסובייטית כמו שינוי שמות מתקני צבא על מלכים לדמויות בתנועת העבודה. לשמו של פוגאני נקשר איסור הופעת המגזין ניוגט.[6] עבודתו הספרותית שלו לא לוותה בהצלחה ברורה, מחזהו נפוליאון ספג ביקורת שלילית מאוד בניוגט על ידי מיקשה פנייה כחודש לפני שכתב העת נאסר.[7]

אחרי נפילת הרפובליקה הסובייטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר קריסת הרפובליקה הסובייטית ברח פוגאני לווינה. אחר כך היגר לברית המועצות בשנת 1920 והשתתף בלחימה בחצי האי קרים כקומיסר פוליטי. במהלך הכנת משפט רצח אישטוואן טיסה הוא הואשם בכך שהיה מעורב בהתנקשות בראש הממשלה הרוזן טיסה ביום מהפיכת החרציות, ולכן ביקשה מממשלת הונגריה מאוסטריה להסגירו. כיוון שהוכח שבזמן ההתנקשות, פוגאני נאם בפני קהל ממרפסת מלון אסטוריה בבודפשט, וביקש מהקהל לשמור על קור רוח, אוסטריה סירבה להסגירו. הליך ההסגרה אף בוטל אחר כך על ידי ממשלת אישטוואן בתלן.[8]

משנת 1921 היה חבר במפלגת הקומוניסטים בהונגריה, ובתקופה זו שימש בתפקיד גם בקומינטרן. בשנת 1922 הוא נסע באופן לא חוקי לארצות הברית, שם עבד בסניף ההונגרי של התנועה הקומוניסטית האמריקאית, למד אנגלית והיה חבר בוועד המנהל של מפלגת הפועלים באמריקה בשם ג'ון פפר. הוא הוחזר למוסקבה בשנת 1924, אך חזר לשם רק בשנת 1925 או מאוחר יותר, ובמהרה נסע לחו"ל, כדי לארגן את התנועות הקומוניסטיות של במדינות הסקנדינביה ובמדינות אסיה השונות (שוודיה, נורווגיה, דנמרק, הרפובליקה הסינית (1912–1949), יפן, קוריאה). בשנים 19281929 היה שוב פעיל בתנועה הקומוניסטית של ארצות הברית, ומשנת 1930 ואילך התגורר דרך קבע בברית המועצות, שם עסק בהיסטוריה כלכלית ועיתונאות.

בתקופת הטיהורים שיזם סטלין בשנת 1937 הוא נעצר ב־29 ביולי באשמות שווא (כגון פעילות אנטי-מהפכנית). הוא נידון למוות ב-8 בפברואר 1938 והוצא להורג באותו היום. שמו שוקם ב-30 במאי 1956.[9]

עבודותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

פוגאני כתב עבודות רבות בשפה ההונגרית ובשהותו בארצות הברית פעמיים למד אנגלית וכתב כמה עבודות חשובות גם באנגלית.

בהונגרית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Arany János politikai nézetei (Budapest, 1909.)
  • Harcok emberei (tanulmányok, Bp., 1911);
  • A Balkán háború és az osztrák-magyar imperializmus (Bp., 1913);
  • Lemberg. Tíz hónap a cárizmus uralma alatt (Budapest, 1915.)
  • A meghódított Orosz–Lengyelországon keresztül (Budapest, 1915.)
  • A földre szállt pokol (Az Isonzo eposza, 1916.)
  • A Munkapárt bűnei (Bp., 1917);
  • Dánia, a paraszteldorádó (Bp., 1918);
  • Halál ellen van orvosság (Budapest, 1918)
  • Emberek és korok (Bp., 1919);
  • Napóleon (dráma, Bp., 1919);
  • Forradalom és ellenforradalom (Bp., 1919);
  • Szocialista külpolitika (Bp., 1919);
  • A fehér terror Magyarországon (Bécs, 1920);
  • Kommunisták és szakszervezetek (Bécs, 1922);
  • Kultúra, álkultúra (életrajz és jegyzetek: Geréb László, Bp., 1962);
  • Pogány József válogatott írásai (Budapest, 1987.)
  • ההשקפות הפוליטיות של יאנוש אראן (בודפשט, 1909)
  • גברים של מאבקים (מחקרים, עמ '1911);
  • מלחמת הבלקן והאימפריאליזם האוסטרו-הונגרי (Bp. 1913)
  • לבוב. עשרה חודשים תחת שלטון הצאריזם (בודפשט, 1915)
  • דרך פולין הרוסית שנכבשה (בודפשט, 1915)
  • גיהנום עלי אדמות (פרק של איסונזו, 1916)
  • פשעי מפלגת העובדים (עמ '1917)
  • דנמרק, האלדורדו של האיכרים (Bp. 1918)
  • יש תרופת נגד המוות (בודפשט, 1918)
  • אנשים ותקופות (Bp. 1919)
  • נפוליאון (דרמה, ב ', 1919)
  • מהפכה ומהפכת נגד (עמ '1919)
  • מדיניות חוץ סוציאליסטית (עמ '1919)
  • הטרור הלבן בהונגריה (וינה, 1920)
  • קומוניסטים ואיגודים מקצועיים (וינה, 1922)
  • תרבות, תרבות מזויפת (ביוגרפיה והערות מאת László Geréb, Bp. 1962)
  • כתבים נבחרים של יוז'ף פוגאני (בודפשט, 1987)

באנגלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מריה שמידט: מאחורי הקלעים של שירותי הביון. אמונות, אידאולוגיות ומרגלים במאה העשרים. 2006 ISBN 963-867841-0.
  • הונגריה במאה ה-20. סקסארד, 1996-2000, הוצאת Babits.
  • לקסיקון ביוגרפי הונגרי II. יוז'ף פוגני.
  • Róbert Vértes - Károly Vagyóczky: אלבום דיוקנאות - הרפובליקה הסובייטית ההונגרית. בודפשט, קושוט.
  • הלקסיקון החדש של רוואי 1996–2008
  • לקסיקון יהודי הונגרי. פיטר אויווארי. בודפשט
  • Berényi Zsuzsanna Ágnes: Budapest és a szabadkőművesség. Bp., Szerző, 2005.
  • Berényi Zsuzsanna Ágnes: Szabadkőműves páholyok Budapesten. Bp., Heraldika Kiadó, 2006.
  • Bölöny József: Magyarország kormányai. Az 1987-1992 közötti időszakot feldolg. és sajtó alá rend. Hubai László. 4. bőv., jav. kiad. Bp., Akadémiai Kiadó, 1992.
  • Nagy Csaba: A magyar emigráns irodalom lexikona. Bp., Argumentum Kiadó-Petőfi Irodalmi Múzeum és Kortárs Irodalmi Központ, 2000.
  • Magyar Nagylexikon. Főszerk. Élesztős László (1-5. k.), Berényi Gábor (6. k.), Bárány Lászlóné (8-). Bp., Akadémiai Kiadó, 1993-.
  • Palatinus József: A szabadkőművesség bűnei. 4. kiad. Bp., 1938-1939. Budai-Bernwaliner József ny.
  • Iratok a magyar külügyi szolgálat történetéhez. Összeáll. és szerk. Pritz Pál. Bp., Akadémiai Kiadó, 1994.
  • Révai Új Lexikona. Főszerk. Kollega Tarsoly István. Szekszárd, Babits, 1996-.
  • T. Kiss Tamás: [Kulturális] miniszterek 1848 és 1993 közötti időszakban. = A magyarországi kulturális minisztériumokról (1867-1993). Bp., Konferenciaközpont és Szabadegyetem Alapítvány, 1993.
  • Új magyar életrajzi lexikon. Főszerk. Markó László. Bp., Magyar Könyvklub.
  • Új magyar irodalmi lexikon. Főszerk. Péter László. Bp., Akadémiai Kiadó, 1994.
  • Thomas Sakmyster: A Communist Odyssey: The Life of József Pogány/John Pepper New York, Central Europian Press, 2012.
  • Varga József: P. J. Kultúra-álkultúra (Kortárs, 1962. 8. sz.).

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא יוז'ף פוגאני בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ A Belügyminisztérium 1903. évi 118050. sz. rendelete. Névváltoztatási kimutatások 1903. év 53. oldal 46. sor.
  2. ^ A magyar irodalom története
  3. ^ Pogány József Szabadkőműves Wiki
  4. ^ Gottfried Barna: A Székely hadosztály, 1918-1919
  5. ^ Szarka László: Kisebbségi léthelyzetek
  6. ^ Babus Antal: Fülep Lajos az 1918-1919-es forradalmakban (ארכיון)
  7. ^ Fenyő Miksa: Pogány József: Napóleon. Nyugat, 1911. június (11. sz.) I. III.
  8. ^ Pölöskei Ferenc: A rejtélyes Tisza-gyilkosság, Helikon 1988
  9. ^ A politikai elnyomás, Moszkvában és a Moszkvai területen agyonlőtt és eltemetett áldozatainak mártirológiája 1938-53 – Pogány József