פרנץ וידה
 | |
| לידה |
4 במאי 1911 צ'ונגראד, הונגריה  |
|---|---|
| פטירה |
7 בנובמבר 1990 (בגיל 79) בודפשט, הונגריה |
| מדינה |
הונגריה |
| השכלה |
אוניברסיטת סגד (1934) |
| תפקיד |
מזכיר מפלגה (יוני 1945–פברואר 1946) |
| מפלגה |
המפלגה הקומוניסטית של הונגריה, המפלגה הקומוניסטית ההונגרית, מפלגת העובדים ההונגרית |
  | |
פרנץ וידה (בהונגרית: Vida Ferenc; צ'ונגראד, 4 במאי 1911 – בודפשט, 7 בנובמבר 1990) היה עורך דין יהודי-הונגרי ושופט קומוניסטי. הוא היה אחד השופטים הידועים לשמצה במשפטי הגמול לאחר המרד ההונגרי וגזר את עונשי המוות הרבים ביותר. הוא נודע בעיקר כשופט המוביל במשפט של אימרה נאג', ראש ממשלת הונגריה.
קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
פרנץ וידה נולד במשפחה יהודית. אביו היה עורך דין עשיר, שהיה נשיא הקהילה היהודית בצ'ונגרד, ואמו הייתה נשיאת אגודת נשות הצדקה היהודיות שם. בשנים 1932–1933 השתתף בתנועה הציונית, ב-1934 סיים את לימודיו באקדמיה למשפטים באוניברסיטת סגד ובשנת 1934 פעל להקמת המפלגה הקומוניסטית של פלשתינה בתל אביב. משנת 1935 חזר לממלכת הונגריה ועבד כעורך דין מתמחה. בינתיים השתתף גם בתנועה הקומוניסטית הבלתי חוקית. הוא נודע תחת השם המחתרתי "תוניס" כיוון שהייתה לו חזות ערבית אופיינית. בשנת 1942, במה שנקרא משפט זולטאן שנהרץ, הוא נידון למאסר עולם בגין התארגנות קומוניסטית בלתי חוקית ובשל פעילותו בתנועת העצמאות ההונגרית.
לאחר כניסת הצבא הגרמני לממלכת הונגריה (מבצע מרגרטה), הוא גורש לגרמניה הנאצית. הוא שרד ולאחר מלחמת העולם השנייה חזר להונגריה והחל לעבוד כעורך דין. ביולי 1945, הוא הפך למזכיר ועדת המפלגה ברובע 5 בודפשט של המפלגה הקומוניסטית ההונגרית (MKP), בין פברואר 1946 לבין פברואר 1949, היה יועץ משרד הפנים, ולאחר מכן משנה ראש המחלקה של ועדת הבקרה המרכזית של מפלגת העובדים ההונגרית. מיוני 1949 היה ראש המחלקה במרכז הפיקוח הממלכתי. הוא עבד במשרד המשפטים מדצמבר 1951. מ-8 בנובמבר 1953 עד 31 באוקטובר 1972 בבית המשפט העליון.
תפקידו לאחר המרד ההונגרי[עריכת קוד מקור | עריכה]
במהלך דיכוי המרד, פרנץ וידה, כאחד השופטים הידועים ביותר לשמצה, הטיל עונש מוות על סך של 20 אנשים בגלל פעילותם במרד ב-1956. המשפט המפורסם ביותר שלו כשופט היה משפט אימרה נאג' (ראש ממשלת הונגריה לשעבר). טיבור דרי ומקורביו, פטר ארדש, שאנדור האראסטי ומקורביו, לאסלו קרדוש ומקורביו, פאל לצ'אי, פרנץ מראי ומקורביו, זולטן ז'אמבוקי ומקורביו, ואחרים.
כשופט ראשי במשפט אימרה נאג'[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-15 ביוני 1958 מועצת בית המשפט העממי של בית המשפט העליון, בראשותו, גזרה עונש מוות על אימרה נאג' והחרמה מוחלטת של רכושו. פרנץ דונאט, חבר לשעבר בוועדה המנהלית הזמנית של מפלגת הפועלים הסוציאליסטית ההונגרית, (MSZMP) נידון ל-12 שנות מאסר, העיתונאי מיקלוש גימש למוות, הנשיא לשעבר זולטאן טילדי, שר המדינה בממשלת אימרה נאג', ל-6 שנות מאסר, פאל מאלטר שר ההגנה הלאומית, למוות, שאנדור קופאצ'י, סגן מפקד המשמר הלאומי, למאסר עולם, גזר את פרנץ יאנושי ל -8 שנים ואת מיקלוש ושארהאי, ראש מועצת העיתונות של הממשלה, ל-5 שנים.
עד מותו, פרנץ וידה הכחיש שמנהיגי ה-MSZMP או יאנוש קאדאר עצמו הורו לו לגזור את עונשי המוות. בכל מקרה, כהוקרה על פעילותו בדיכוי המרד של 1956 העניקה לו הנהגת קאדאר את מדליית החירות ההונגרית.[1]
וידה היה קומוניסט נאמן עד עיוורון. הוא היה משוכנע באשמתם של ה"קונטרה-מהפכנים" של אימרה נאג' ובנחיצות העונש החמור ביותר. במשפטי הגמול שלאחר 1956, וידה היה ידוע במספר הגבוה של עונשי מוות שגזר על ההנהגה הפוליטית. ההנהגה הפוליטית ההונגרית – על פי איוואן סרוב[2] בהכירו אישית את קאדאר – החליטה להעמיד את וידה בראש הרכב השופטים ולהוביל את המשפט בעצם גלזור עונש מוות על אימרה נאג'.[3]
עד מותו, וידה התעקש שלא התרחשה שום אי חוקיות במהלך כהונתו. במציאות, הוא קיבל שורה של החלטות אי חוקיות במהלך המשפט. הוא דחה את כל בקשות ההגנה ללא סיבה. אם ביקשו הנאשמים לזמן עדים או להציג מסמכים, וידה לא נעתר לכך כלל או במידה מוגבלת ביותר. במהלך המשפט לא יכלה ההגנה להביא עד אחד, כל העדים העידו מטעם התביעה.[4]
לאחר חילופי המשטר[עריכת קוד מקור | עריכה]
הוא חווה את שינוי המשטר כפנסיונר. ב-1989 הוא נתן כמה הצהרות. הוא לא הראה חרטה. בזמן קבורתו מחדש של אימרה נאג' ב-1989, הוא עזב את ביתו - מחשש לכעס העם ומהומות אפשריות נגדו.[4]
העבודות העיקריות שלו[עריכת קוד מקור | עריכה]
- György Máté–Ferenc Vida: נאמנות וחוסר נאמנות. לוחמי תנועת העצמאות ב"דפ" ולפני בית הדין הצבאי ; Kossuth, Bp., 1979
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Nem bánta meg tettét az 1956-os vérbíró; múlt-kor.hu, 2008.október 23.
- "Az 1956-os vérbíró elfeledett interjúja". mult-kor.hu. 2013-08-13. נבדק ב-2014-11-16.
- Múlt-Kor – A vérbíró, Vida Ferenc utolsó vallomása; MTV, 2008. október 24.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- A Nagy Imre-per tanácsvezető bírája, az 1989-es interjú hanganyaga
- Vérbírák sztahanovistái – נפסבדשאג, 2008. június 15.
- Túlórázó hóhér – Magyar Hírlap, 2007. június 15.
- https://nava.hu/id/696738/# M1, Múlt-kor tv-műsor, Adásnap: 2008. október 24.,Időpont: 23:19:51, ID: 696738
מאמרים קשורים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- רשימת אלה שהוצאו להורג כנקמה לאחר 1956 (בהונגרית)
- גוסטב טוצק
- אימרה נאג'
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ "Akiket kitüntettek az 1956-os forradalom leveréséért". mult.kor.hu. 2008-12-15. נבדק ב-2009-11-19.
- ^ A KGB-vezető Ivan Szerov naplója szerint „Nagy Imre további sorsáról az új magyar vezetés döntött. Jóllehet eközben ők tanácskoztak Moszkvával. Nagy Imre kivégzése teljes mértékben terheli az új magyar vezetés lelkiismeretét. Én úgy hiszem Kádár ezáltal igyekezett eltüntetni annak nyomait, hogy együttműködött Nagy Imrével. Ők ugyanis együtt meg akarták dönteni Gerő hatalmát, aki Rákosi embere volt.” - Kun Miklós: Rejtélyes XX. század, Megindulnak a második szovjet intervenció előkészületei; dokumentumfilm sorozat, MTV, 2016. december 17. [1]
- ^ "Az 1956-os vérbíró elfeledett interjúja". Múlt-kor történelmi magazin. 2013-10-23. נבדק ב-2017-01-03.
- ^ 1 2 Múlt-Kor - A vérbíró, Vida Ferenc utolsó vallomása
{{{תיאור}}}, בארכיון האינטרנט; MTV, 2008. október 24.
