פרנצ'סקו אייץ

פרנצ'סקו אייץ
Francesco Hayez

לידה	10 בפברואר 1791 ונציה, הרפובליקה של ונציה
פטירה	12 בפברואר 1882 (בגיל 91) מילאנו, ממלכת איטליה
מקום קבורה	בית הקברות הגדול במילאנו
מדינה	ממלכת איטליה, האימפריה האוסטרית
יצירות ידועות	הנשיקה, Pietro Rossi, Odalisque reading, La vendetta di una rivale, The Kiss, Portrait of Massimo d’Azeglio, Portrait of Alessandro Manzoni, Portrait of the countess Antonietta Negroni Prati Morosini, Ruth, Portrait of Alessandro Manzoni, Valenza Gradenigo faints in front of her father, the Inquisitor, The Kiss, Crucifix and the Magdalene kneeling and crying, חורבן בית המקדש, Bad der Nymphen, The Victorious Athlete, The Two Foscari, Christ and the woman taken in adultery, Portrait of Matilde Juva Branca, The Last Meeting between Jacopo Foscari and his Family Before Being Sent into Exile, Bathsheba Bathing, Valenza Gradenigo before the Inquisition
תחום יצירה	ציור
זרם באמנות	Troubadour style, אוריינטליזם, רומנטיציזם
הושפע על ידי	Francesco Maggiotto, Teodoro Matteini, Lattanzio Querena
השכלה	האקדמיה לאמנויות יפות בוונציה האקדמיה של סנט לוקא Accademia del Regno italico
תקופת פעילות	1806–1882 (כ־76 שנים)

פרנצ'סקו אַייֶץ (באיטלקית: Francesco Hayez, כתיב פונטי: ˈaːjets,‏ 10 בפברואר 1791 – 21 בדצמבר 1882) היה צייר איטלקי, האמן הראשון במעלה של הרומנטיציזם במילאנו של אמצע המאה ה-19. קנה את שמו בציוריו ההיסטוריים המפוארים, האלגוריות הפוליטיות שלו, ודיוקנאותיו יוצאי הדופן באיכותם.

ביוגרפיה

אייץ נולד למשפחה דלת-אמצעים יחסית מוונציה. אביו היה ממוצא צרפתי, ואילו אמו, קיארה טורצ'לה, הייתה ילידת מוראנו. הילד פרנצ'סקו, הצעיר בחמישה בנים, גדל אצל אחות אמו, שנישאה לג'ובאני בינאסקו, בעל אוניות אמיד ואספן אמנות. מילדות גילה פרנצ'סקו נטייה לציור, ועל כן מסר אותו דודו להתמחות כשוליה אצל רסטורטור תמונות. בהמשך היה לתלמידו של הצייר פרנצ'סקו מאג'וטו , שאצלו למד במשך שלוש שנים. הוא התקבל לקורס הציור של האקדמיה החדשה לאמנויות בשנת 1806, שם למד אצל תאודורו מטאיני . בשנת 1809 זכה בתחרות של האקדמיה לאמנות של ונציה, שהעניקה לו מלגת לימודים לשנה אחת באקדמיה די סן לוקה ברומא. הוא נשאר ברומא עד 1814, אז עבר לנאפולי, שם הזמין אצלו המלך ז'ואקים מירא ציור גדול שיתאר את אוליסס בחצר אלקינוס. באמצע שנות ה-30' של המאה ה-19 היה מבקר קבוע במפגשי הטרקלין בבית הרוזנת קלרה מאפאי (שאת דיוקנה צייר למען בעלה, הלבריתן אנדראה מאפאי). ב-1850, כשהתמנה למנהל האקדמיה של ברֶרָה בעיר, עדיין שהה במילאנו.

אנדרטת פרנצ'סקו אייץ במילאנו

פרנצ'סקו אייץ האריך ימים והיה צייר פורה. בין ציוריו רבים הנושאים ההיסטוריים, שהיו לרוחם הפטריוטית של נותני חסותו. אחרים משקפים את נטייתו לסגנון נאו-קלאסי בנושאים נשגבים, אם מכתבי הקודש ואם מן הספרות הקלאסית. כמו כן, צייר סצנות מתוך הצגות תיאטרון בתקופתו. לעומת זאת, במכלול ציוריו בולטות בהיעדרן מחיצות-נוי לקישוט מזבח כנסייה. עם זאת, אחרי שכיבושי נפוליאון חיללו כנסיות ומנזרים רבים בצפון איטליה, לא חסרו בחבל ארץ זה יצירות אמנות דתיות, שהועברו למוזיאונים או רוכזו במוסדות הדת הפעילים ששרדו לפליטה. היסטוריון האמנות קוראדו ריצ'י (איט') מתאר את אייץ כצייר שהחל את דרכו כ"קלאסיציסט" אך התפתח לסגנון של "מהומה רגשית".

גלריה

• 
  אוליסס בחצר אלקינוס
• 
  בת שבע, (1827)
• 
  הנשיקה (1859)
• 
  רבקה ליד הבאר, ציור משנת 1831
• 
  חורבן בית המקדש
• 
  רינאלדו וארמידה (1813), בגלריית האקדמיה, ונציה

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא פרנצ'סקו אייץ בוויקישיתוף

• פרנצ'סקו אייץ, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
• כתבי פרנצ'סקו אייץ בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
• פרנצ'סקו אייץ, באתר Discogs (באנגלית)