פרסיסיוניזם
פרסיסיוניזם, באנגלית: Precisionism. נקרא גם "קוביזם ריאליסטי", היה זרם/תנועה באמנות המודרנית שצמחה בארצות הברית לאחר מלחמת העולם הראשונה. הזרם צמח בהשפעת הקוביזם, הפוריזם והפוטוריזם שאליהם שייכו אמנים אמריקאים באירופה בתחילת המאה. הפרסיסיוניסטים צמצמו את נושאי יצירתם לשפה חזותית המבוססת על צורות גאומטריות. תוך כדי התהליך הם הדגישו אפקטים מכניים כמו צבעים מבריקים ותאורה ייחודית של הפרטים.
בשיא הפופולריות שלה, במהלך שנות ה-20 ותחילת שנות ה-30 של המאה ה-20, הפרסיסיוניזם תיעד את הנוף האמריקאי החדש של גורדי שחקים, גשרים ומפעלים, תוך שימוש ב"קוביזם-ריאליסטי".[1] שם הזרם נטבע באמצע שנות ה-20, אולי על ידי מנהל המוזיאון לאמנות מודרנית אלפרד ה. בר.[2] אף שלפי איימי דמפסי המונח פרסיסיוניזם נטבע על ידי צ'ארלס שילר.[3] ציירים שעבדו בסגנון זה נודעו גם בשם "הבלתי נשכחים", שהיה המונח הנפוץ יותר באותה תקופה.[4] הנוקשות של שתי התוויות האמנותיות-היסטוריות מעידה על הקשיים שהיו למבקרי והיסטוריוני האמנות לאפיין את האמנים וזרם האמנות הנ"ל.
תנועה אמריקאית[עריכת קוד מקור | עריכה]
הזרם שהושפע מתנועות אמנות מודרניות אירופאיות כמו קוביזם, פוריזם ופוטוריזם, התמקד בנושאים של תיעוש ומודרניזציה בנוף האמריקאי, תוך שימוש בצורות גאומטריות מדויקות ומוגדרות בחדות. אמנים שעבדו בגישה זו אימצו את זהותם האמריקאית בנושאי הציור, אך חלקם נרתעו מלהכיר בהשפעות אמנותיות האירופאיות.[5]
יש מידה של יראת כבוד לעידן התעשייתי בתנועה, אבל הפרשנות החברתית לא הייתה יסודית לסגנון. בדומה לפופ-ארט, הפרסיסיוניזם התפרש מדי פעם כביקורת על החברה שהיא מציגה, אם כי אמניה לא הרגישו לעיתים קרובות בנוח עם הפרשנות הזו של עבודתם. "פיטסבורג" (1926) של אלסי דריגס ממחיש את הפער הזה בתפיסה.[6] ציור של ענני עשן שחור ואפור ממפעלי פלדה, צנרת עבה וחוטים הבולטים בנוף. הצופים התפתו לראות בציור האפל הזה הצהרה של דאגה סביבתית. להפך, דריגס תמיד טענה שהיא התכוונה ליופי אירוני בתמונה וכינתה אותו כ"אל גרקו שלי". לאחר שראה את הציור, כינה אותה צ'ארלס דניאל "אחת מהקלאסיקאים החדשים".[7] לא פעם, הזרם חגג באופן מרומז דינמיות מעשה ידי אדם וטכנולוגיות חדשות. חריגים אפשריים הם כמה מציורי העיר האפלים והקלסטרופוביים של לואי לוזוויק והסאטירות האנטי-קפיטליסטיות הקומיות של פרסטון דיקינסון.
דרגות שונות של הפשטה נמצאות בעבודות הפרסיסיוניסטים. הציור "הדמות 5 בזהב" (1928) מאת צ'ארלס דמות', הומאז' לשירו של ויליאם קרלוס ויליאמס על כבאית, היא יצירה מופשטת ומסוגננת, בעוד שציוריו של צ'ארלס שילר נוטים לפעמים לצורה של פוטוריאליזם. (בנוסף לציוריו המפורטים בקפידה. שילר, כמו חברו פול סטרנד, יצר גם צילומים ממוקדים בחדות של מפעלים ומבני ציבור.[8]) חלק מהעבודות נטו ל"גישה מבוקרת מאוד לטכניקה וצורה" וכן יישום של "סגנון קשיח של סצנות אמריקאיות מוכרות מזמן".[9]
.jpg)
הפרסיסיוניסטים התמקדו לעיתים קרובות בדימויים עירוניים: מגדלי משרדים, בתי דירות, גשרים, מנהרות, רציפי רכבת תחתית, רחובות, קו הרקיע והרשת של העיר המודרנית. אולם אמנים אחרים, כמו ג'ורג'יה אוקיף, צ'ארלס דמות', ניילס ספנסר, רלסטון קרופורד, סנפורד רוס וצ'ארלס שילר, יישמו את אותה טכניקה וגישה אל מקומות פסטורליות יותר וציירו עיבודים גאומטריים של אסמים, קוטג'ים, כבישים כפריים ובתי חווה. סטיוארט דייוויס וג'רלד מרפי ציירו קומפוזיציות של טבע דומם בסגנון הזה.
יוצרים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אמנים אמריקאים שעבודתם תויגה כמשקפת את הפרסיוניסטים כוללים את: ג'ורג' אולט, רלסטון קרופורד, פרנסיס קריס, סטיוארט דייוויס, צ'ארלס דמות', ג'ורג'יה אוקיף, פרסטון דיקינסון, אלסי דריגס, לואיס לוזוביץ', ג'רלד מרפי, צ'ארלס שילר, ניילס ספנסר, מורטון ליווינגסטון שמברג, ג'וזף סטלה,[9] צ'ארלס רוזן, דייל ניקולס, מילארד שיטס,[10] וירג'יניה ברספורד, הנרי בילינגס, פיטר בלום, סטפן הירש, אדמונד לבנדובסקי, ג'ון סטורס, מיקלוש סובה, סנדור ברנת', הרמן טראנק, ארנולד ווילץ, קלרנס הולברוק קרטר, אדגר קורברידג' והצלמים פול סטרנד ולואיס היין.
לתנועה לא הייתה נוכחות גדולה מחוץ לארצות הברית, למרות שהיא השפיעה על האמנות האוסטרלית שבה ג'פרי סמארט אימץ את עקרונותיה. למרות שמעולם לא נוצר מניפסט, חלק מהאמנים היו חברים והציגו לעיתים קרובות באותן גלריות. בעלה של ג'ורג'יה אוקיף, הצלם וסוחר האמנות אלפרד שטיגליץ, היה מנטור מוערך מאוד עבור הקבוצה ותמך במיוחד בפול סטרנד.
הייתה השפעה מסוימת של פריסיסיונזם על הסגנונות המאוחרים יותר כפופ ארט ופוטוריאליזם, אך הוא נחשב במידה רבה ל"סגנון תקופתי" מיושן כבר בשנות ה-50, אם כי השפעתו ניכרת בדימויים פרסומיים ועיצוב במה ותפאורה לאורך המאה העשרים.
מבקרת והיסטוריונית האמנות ברברה רוז, כתבה בשנות הששים, כי הקוביסטים האמריקאים ייבאו את הטכניקה והגישה מאירופה, וביטאו בה את הנוף האמריקאי. לא היה חידוש רעיוני בעבודתם בהשוואה למוקדי היצירה במערב אירופה. לדעתה מתאים לקרא לזרמים האמריקאים "קוביזם פריפריאלי" ששם דגש על הטכניקה ולא על הרעיונות שהניעו את המרכז האמנותי האירופאי.[11]
שני היוצרים המפורסמים ביותר שלו הם צ'ארלס דמות' וצ'ארלס שילר.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Milton Brown, American Painting from the Armory Show to the Depression (Princeton: Princeton University Press, 1955), pp. 114–115.
- ^ Gail Stavitsky, Precisionism in America, 1915–1941: Reordering Reality (New York: Abrams, 1994), p. 21.
- ^ Styles, schools and movements, published by Thames & Hudson 2002 Amy Dempsey
- ^ Stavitsky, Gail. Precisionism in America, 1915–1941: Reordering Reality. New York: Abrams, 1994.P.19
- ^ Authors: Jessica Murphy, Precisionism | Essay | The Metropolitan Museum of Art | Heilbrunn Timeline of Art History, The Met’s Heilbrunn Timeline of Art History (באנגלית)
- ^ For a fuller discussion of Pittsburgh, see Constance Kimmerle, Elsie Driggs: The Quick and the Classical (Philadelphia: University of Pennsylvania Press, 2008), pp. 31-33 and John Loughery, "Blending the Classical and the Modern: The Art of Elsie Driggs", Woman's Art Journal (Winter 1987), p 24.
- ^ Kimmerle, Constance. Elsie Driggs: The Quick and the Classical. Philadelphia: University of Pennsylvania Press, 2008.P 32
- ^ Charles Sheeler photo, retrieved online November 9, 2008
- ^ Smith, Roberta (1994-12-11). "ART VIEW; Precisionism And a Few Of Its Friends". The New York Times (באנגלית אמריקאית). ISSN 0362-4331. נבדק ב-2024-03-18.
- ^ The Hilbert Museum Reveals Treasures of CA Scene Painting, PBS SoCal, 2016-02-24 (באנגלית)
- ^ Barbara Roze, American Art since 1900, London p.86