פרשנות חזותית לפינוקיו

הסיפור "הרפתקאותיו של פינוקיו" של העיתונאי והסופר קרלו לורנציני המוכר בשם העט קרלו קולודי, התפרסם לראשונה כסיפור בהמשכים בעיתון הילדים "ג'ורנלה פר אי במביני" בליווי איוריו של אוגו פלרס (איט').

פלרס, יליד מסינה, היה מאייר ועיתונאי, מבקר ספרות ומשורר.

הוא היה חייב להמציא את הדימויים החזותיים של גיבורי הסיפור, כי קרלו קולודי לא טרח לתארם בפרוטרוט.

פלרס עיצב את הספר לפי דמיונו ולא התחשב אף בפרטים שתיאר הסופר, כמו "בגד מנייר צבעוני" ו"כובע מבצקו הרך של לחם".

הוא צייר פינוקיו כבובת עץ דומה לנער חבוש כובע עשוי ממכפלת נייר. הוא הוסיף לעיתים צל שליווה את דמות הבובה, ולצל היה אופי משלו.

לפעמים הוא מעין קריקטורה של הדמות ולפעמים היא יצור המאיים עליה. כבר בשלב זה אפשר היה לראות שהמאייר אינו רק בבחינת ממחיש הסיפור, אלא גם פרשנו.

הפרק הראשון של סיפורי פינוקיו התפרסם ביולי 1881 והסיפור המשיך להופיע במשך שנתיים במועדים לא קבועים והוא התחבב מאוד על קהל הקוראים הצעירים וגם על הוריהם.

הספר "הרפתקאותיו של פינוקיו" ובית הדפוס פאג'י–בומפורד

פינוקיו- איור של אנריקו מזנטי

ב-1883, כאשר הצטברו כ־15 פרקים על עלילות בובת העץ, הוחלט להוציא את סדרת הסיפורים כספר המיועד לילדים .

באותה העת, בסוף המאה ה-19, עדיין לא הייתה קיימת "ספרות ילדים".

ספרים שנכתבו במיוחד לילדים היו מעטים מאוד. אליס בארץ הפלאות, חיבורו של לואיס קרול היה אחד הספרים הראשונים שנכתבו בשביל ילדה ב-1865.

הספר "הרפתקאותיו של פינוקיו", שיצא בבית ההוצאה של האחים היהודים פליצ'ה ואלסנדרו פאג'י (איט') ב-1883, היה ספר ראשון באיטליה שנכתב במיוחד לילדים.

בית הדפוס של פאג'י היה מוסד מפורסם בפירנצה. סופרים, פוליטיקאים ואנשי רוח משכילים היו באים בשעריו, כדי לשוחח ולהחליף דעות. לורנציני, היה מבקר שם בקביעות. פליצ'ה פאג'י הוא ששכנע את לורנציני לעבוד למען ההוצאה, ראשית כמתרגם של ספרות ילדים אנגלית למשל: "סיפורי אמא אווזה", ואחר כך ככותב עצמאי. בית ההוצאה של פאג'י המשיך לפרסם את כתביו של לורנציני גם אחרי שבית הדפוס נמכר לבעלה של אחת מבנות פאג'י, רוברטו במפורד, שניהל את בית הדפוס ואת החנות שנים רבות.

הספר של לורנציני התקבל על ידי קהל הקוראים בהתלהבות לא רק בגלל הטקסט שדיבר ללב הקוראים המבוגרים והצעירים כאחד, אלא גם בזכות האיורים המשעשעים של המאייר אנריקו מזנטי, כי המוציאים לאור לבית פאג'י הבינו כבר אז, שאין להשוות ספר ללא תמונות לספר מאויר. כמוהם כמו לואיס קרול, סברו, ש"מה טעם יש בספר שאין בו תמונות ושיחות?"

פינוקיו- איור של קרלו קיוסטרי

כחלוצי ספרות הילדים, הבינו שהפרשנות החזותית של הסיפור חשובה לילד הקורא לא פחות מן הסיפור עצמו. לימים יצאו בהוצאת בומפורד מהדורות נוספות של פינוקיו עם איוריהם הקלסיים של קרלו קיוסטרי (1890), ועם איוריו הצבעוניים של אטיליו מוסינו (איט') (1911).

ספריו של לואיס קרול, " אליס בארץ הפלאות" (1865) ו"מבעד המראה" (1871) וכן ספרו של קרלו קולודי: "הרפתקאותיו של פינוקיו" (1883), הם בין ספרי הילדים הראשונים באירופה ומן הספרים שהשפיעו על עולם הספרות בכלל וספרות הילדים בפרט. שני הספרים למרות אופיים הלוקלי המושרש בתרבות דתית, חברתית ופוליטית האופיינית לארצות מוצאם של סופריהם, עוסקים בנושא קיומי משותף – נושא ההתבגרות. מסיבה זו כנראה הם הפכו לקלסיקה המתפרשת מחדש בכל תקופה. הפרשנות המחודשת באה לידי ביטוי בייחוד במדיום החזותי, באיורי הספרים הללו ובסרטים שנעשו על פי שתי היצירות, עולה נושא ההתבגרות והצטרפותו של הילד לחברת המבוגרים - בכל פעם באור חדש.

הספר "הרפתקאותיו של פינוקיו" עם איוריו של אנריקו מזנטי (1850–1910)

אנריקו מזנטי היה במקצועו מהנדס בניין, אך היה לו כישרון ציור מובהק ועיסוקו העיקרי היה בתחום ציור קריקטורות ואיור ספרים. הוא עבד בבית ההוצאה של האחים פאג'י ושם הכיר את לורנציני והתיידד אתו. כאשר הוחלט בבית ההוצאה פאג'י, להוציא את קובץ הסיפורים על בובת העץ פינוקיו כספר, נבחר מזנטי כמאייר. הוא יצר למעשה את אב הטיפוס של הדמות פינוקיו המוכרת לנו, תוך שיתוף פעולה עם לורנצינו ורוב מאירי הספר הלכו בעקבותיו.

פינוקיו- איור אנריקו מזנטי

פינוקיו של קולודי, הוא בובה שגולפה מבול עץ. פינוקיו של מזנטי נראה כמריונטה. מריונטה היא בובה המונעת באמצעות פיסות עץ וחבלים על ידי בובאי, אך הבובה המצוירת של מזנטי אינה קשורה לחוטים המונעים על ידי מפעיל חיצוני, אלא היא מתנועעת על פי רצונה החופשי.

פינוקיו בעיצובו של אנריקו מזנטי 1883

זהו רעיונו המקורי של המאייר ועיצוב זה ממחיש לקורא את טיבו האמיתי של גיבור הסיפור, ואת אופיו האמביוולנטי. מצד אחד פינוקיו איננו אלא בול עץ, חומר היולי האמור להיות מונע על ידי כוח חיצוני, אך מאידך כאשר הוא מקבל צורה דמוית ילד, יש לו רצון והוא פועל באופן עצמאי על פי דחפיו ורצונותיו. היכולת של בובון העץ לפעול לפי רצונו, מעניקה לו חופש בחירה ובזכות סקרנותו ואופיו ההרפתקני, פינוקיו מגיע למקומות מעניינים ביותר, פוגש טיפוסים צבעוניים מאוד ורוכש ניסיון חיים חשוב. לא כל בחירותיו של פינוקיו נבונות, לא כולן נעשות מתוך שיקול דעת. אפשר לומר שרובן נעשות מתוך רצון לסיפוק דחף או יצר וצורך להנאה קלה ומידית, אך במשך הזמן הוא לומד מטעויותיו.

לא רק הצורה שמזנטי העניק לדמותו של קולודי מלמדות על אופיו וטיבו, גם הלבוש בו הלביש את גיבורו הוא בעל משמעות. לבושו של פינוקיו מזכיר לקורא את הדמויות של התיאטרון העממי החביב והמוכר "קומדיה דל ארטה" שגם הן דומות באופיין לדמותו של פינוקיו ובאופן לא מפתיע גם לקורא עצמו. כי הרי גם הקורא המבוגר וגם הילד מכירים היטב את אופיינו האנושי, האמביוולנטי, את רצוננו לעשות את הטוב והיפה ואת נהייתנו אחרי המהנה והקל להשגה, דבר שלא תמיד מזכה אותנו בהנאה המצופה.

פינוקיו בעיצובו של אנריקו מזנטי 1883

הדמות המצוירת שהמציא מזנטי היא הדימוי העולה במוחנו כאשר השם פינוקיו מוזכר והיא ממחישה לקורא את אופיו המורכב של הבובון. אפו הארוך מבטא אולי יותר מכל אבר אחר שבגופו את סקרנותו, את רצונו "לדחוף את אפו" לכל מקום המעורר עניין ואת התוצאות האומללות לעיתים, של סקרנות זאת. אדם סקרן פוגש בדרכו יצורים רעים, קשים ומסוכנים. הוא נקלע למצבים מסוכנים וסובל לא מעט. הציורים של מזנטי אינם חוסכים מן הקורא מראות קשים ומפחידים, אך כך גם סיפורו של קולודי, שאיננו מסתיר מן הקוראים את האמת המרה שחיים אמתיים אינם חגיגה אחת מתמשכת. הסיפור מלמדנו שאי אפשר לכסות ולטשטש את מעשי השטות שאנו עושים, כי הם מזדקרים לכל עין כמו אפו של פינוקיו. הצייר כמו הסופר פורש בפנינו את הקושי הקיים בתהליך ההתבגרות. הוא מראה לנו שרק על ידי ניסיון וטעיה אדם לומד ומתבגר.

דמות פינוקיו בעיצובו של מזנטי קסמה לקהל הקוראים לא פחות מן הדמות שעיצב קולודי והתקבעה כדימוי בדמיון הקוראים. מה שהקל על תהליך זה היא העובדה שבפינוקיו של מזנטי היו מרכיבים של דמות מוכרת, משעשעת, שאובה מן התרבות העממית של תיאטרון הבובות ומהצגות בסגנון "קומדיה דל ארטה" דמות החביבה על כולם. עם דמות כזאת היה קל להזדהות ממבט ראשון ובמשך הזמן היה קל להבין לא רק את הצד המשעשע של הרפתקנותה, אלא גם את המשמעות הטרגית שלה, את מצוקותיה וסופה המר על עץ התליה. התמונה של מזנטי בה מתואר פינוקיו הקטן והעלוב תלוי על עץ ונע ברוח, העציבה כל כך את קוראי הספר שהם פנו בהמוניהם לבית ההוצאה ודרשו המשך להרפתקאות פינוקיו.

סיפורו של קרלו קולודי משך את לב הקהל, אבל איוריו של מזנטי העניקו לסיפור מוחשיות וחיות כה משכנעת, עד שכל המאיירים והאנימטורים (מלבד וולט דיסניי) שפעלו אחריו, אימצו לעצמם את רוב ה"טיפוסים" שהמציא מזנטי ורק פיתחו אותם לכיוונים חדשים.

הספר "הרפתקאותיו של פינוקיו" עם איוריו של קרלו קיוסטרי 1901

קרלו קיוסטרי (איט'), יליד פירנצה היה אוטודידקט. הוא עבד כמאייר על בית ההוצאה בומפורד ובניו, ונודע בעיקר בזכות איוריו לספרו של קרלו קולודי "הרפתקאותיו של פינוקיו" שיצא מחדש ב-1901.

קיוסטרי צייר את ציוריו בצבעי מים, אך הפכם לגילופי עץ והם נדפסו ללא צבע, בשחור לבן.

קיוסטרי אימץ אמנם את דמותה של בובת העץ של מאירו הקודם של פינוקיו, אנריקו מזנטי, אך הוסיף הרבה דמויות ריאליסטיות, כמו דמויות השוטרים, דמותו של הסבא וגם כמה דמויות מפחידות של רוחות רפאים המדגישות את הצדדים האפלים של החיים. קיוסטרי המציא גם את דמותה של הפיה כחולת השער, שהצטרפה לחלקו השני של סיפור פינוקיו. הופעת הדמויות הריאליסטיות והפנטסטיות זו לצד זו יצרו אוירה מיוחדת ומוזרה, בה נעים קוראי הסיפור בעולם בו המציאות והפנטזיה מעורבים זה בזה. לפעמים ערוב התחומים מביא את הגיבור למצב מעציב ביותר, אך לפעמים הפיה הדומה לדמות של קדושה בציורי הכנסייה, מצילה את גיבור הסיפור ומשמחת את קוראיו. הודות לאהבת אב ולעזרתה הטובה של "פיה כחולת שיער", שהיא ספק אם ספק אחות, ואולי פרסוניפיקציה של החסד הנוצרי או יצור נשי פלאי אחר, שברי מזל זוכים לפגוש בחייהם, עולה פינוקיו על דרך הישר ומצליח להתבגר. הוא משיל מעליו את צורת הבובה והופך לילד אמיתי לא רק בצורתו החיצונית, אלא בהתנהגותו.

האיורים של קיוסטרי הופך את סיפורו המדומיין של קולודי לעולם ממשי, לא רק של פינוקיו, אלא של האנושות כולה. האיור הופך את הפנטסטי למוחשי ואת המוחשי כביכול, להעמדת פנים חמקמקה, שאין להאמין בה ובאמתותה. בציור, יותר מאשר בסיפור, גבולות האמיתי והשקרי מטשטשים, וקל להבין את פינוקיו ואת שאר ילדי העולם, שהם טועים ותועים בדרכי החיים וזקוקים לנס או לפיה בעלת שער כחול כדי לשרוד בו. הספר "הרפתקאותיו של פינוקיו" על איוריו, הוא אחד הספרים המתורגמים ביותר בעולם והזוכים עד היום לפרשנות מחודשת, ולא בכדי טען הוגה הדעות האיטלקי בנדטו קרוצ'ה, ש"העץ ממנו גולף פינוקיו, הוא אותו העץ ממנו גולפה האנושות כולה."

הספר "הרפתקאותיו של פינוקיו" עם איוריו הצבעוניים של אטיליו מוסינו, 1911

אטיליו מוסינו (איט') היה קריקטוריסט, מאייר וצייר. אליו פנה אנריקה בומפורד בבקשה שיאייר מחדש את יצירתו הקלאסית של קולודי והפעם במהדורה צבעונית. מוסינו, בהכירו את ההערכה והאהבה שרוכש הציבור לאיוריו של קיוסטרי, כתב מעין כתב "התנצלות" על שהעז להחליפם בציורים משלו, וכך כתב ל"מבקריו הצעירים" בפתח המהדורה שיצאה לאור ב-1911: "הקומנדטור במפורד החושב תמיד עליכם, ילדים, ואיננו חוסך עמל והוצאות על מנת שתוכלו ללמוד וליהנות מקריאת ספרים טובים ואמנותיים באהבה הולכת וגוברת ובעניין מתמיד, רצה להגיש לכם פינוקיו במהדורה עשירה יותר באיורים מן הקודמות לה, וכולה בצבעים. ואז, אם בדרכי נועם ואם בדרכים שנוהגים לנקוט לגבי נערים קשי –עורף, עלה בידו להביא את ליצן העץ לביתי. בתחילה, מספר הצייר, הביט פינוקיו ברישומים בפרצוף סר וזעף, אך כאשר ראה את רישומי אביו ג'פטו, התרגש - "ומאז היינו לידידים טובים. פינוקיו קבע את מושבו בסטודיו שלי. הוא אינו מניח לי, הולך בעקבותיי ברחוב...לעיתים הוא שלו ומרוכז בעבודתי...לעיתים הוא עצבני ונוטה לכעוס, דוחף את אפו – ואיזה אף! – בתוך גיליונות הנייר ובמתוות, רוצה לראות הכול כדי שיוכל לבקר..."

המהדורה שיצאה ב-1911 עם איוריו הצבעוניים של מוסינו זכתה להצלחה רבה. איוריו הצבעונים היו לא רק יותר בולטים בזכות צבעוניותם, אלא גם הרבה יותר דינמיים מאלה של קודמיו. הבעות הגוף של הדמויות נעשו מוגזמות יותר, הבעות הפנים מודגשות ואף גרוטסקיות, הנערים נעשו שובבים יותר והשוטרים, ה"רוחות" והמפלצות, מפחידים ממש.

הקוראים הצעירים נהנו מן האיור החדש. הם אהבו את שובבותו המודגשת של הבובון, את מרדנותו וגם את כל המצבים המביכים והמסוכנים שתוארו בכל אכזריותם. מוסינו הוסיף משהו מרוח התקופה המודרנית הצבעונית, האגרסיבית והמסוכנת לסיפורו הקלסי של קולודי.

למרות מקוריותם וערכם האמנותי של מאיוריו הראשונים של "פינוקיו" קנו לעצמם איוריו של מוסינו את הבכורה ונדפסו המהדורות חדשות במשך שנים רבות.

הספר "הרפתקאותיו של פינוקיו" עם איוריו של רוברטו אינוצנטי (1988)

רוברטו אינוצנטי נולד ב-1940 בטוסקנה. את השכלתו כצייר ומאייר רכש בעצמו. כאוטודידקט פיתח לעצמו סגנון ייחודי המצטיין בציור פרטי פרטים של נוף, דומם ושל הדמויות. אינוצנטי זכה בפרסים רבים והחשוב שבהם פרס הנס קריסטיאן אנדרסן.

למרות הריאליזם של המתואר, אין ציוריו של אינוצנטי ריאליסטיים וזאת מפני זווית הסתכלותו של האמן על הסצנה המתוארת. הפרספקטיבה ממנה מתאר האמן את נופי העיר פירנצה, את המתרחש ביער או על שפת הים, היא פרספקטיבה דומה לזאת בה אלוהים רואה את ברואיו.

איורים של רוברטו אינוצנטי לפינוקיו

הצייר רואה את כיכרות העיר מגובה רב, מעל לגגותיה, וברחובות העיר נראות הדמיות קטנות כנמלים. למרות היותן קטנות, אנו מבחינים היטב בטיפוסים השונים ומזהים ביניהם את גיבורי הסיפור: את פינקיו ואביו ג'פטו, את השוטרים המוליכים אותו לבית האסורים, את הנשים המבשלות, את האם המנענעת את עריסת התינוק ואפילו את החתול האורב ליונים שעל גג הבית. ראליות תיאור העיר עומדת בסתירה לפרספקטיבה המרוחקת ובלתי טבעית, בה מוצגת כל סצנה. כך גם בתמונות התקריב אנו מגלים פרטים הגורמים לנו לחשוב, שלא הכול הוא באמת כפי שהוא נראה במבט ראשון. למשל באחת התמונות נראית דמותו של פינוקיו כילד הניצב על יד מורו, אך מאחוריו על גבי הקיר אפשר להבחין בצלו, והצל איננו של הילד המצויר, אלא הוא עדיין צילה של המריונטה ארוכת האף. אופיים הסוריאליסטי של איורי אינוצנטי מזמינים אותנו לחפש בטקסט משמעויות רבות פנים.

פרשנות קולנועית לספרו של קרלו קולודי "הרפתקאות פינוקיו"

במחצית המאה ה-20 התחילו להופיע סרטים שנעשו על פי ספרו של קרלו קולודי, "הרפתקאות פינוקיו". זה היה מהלך טבעי משום שגם הספר וגם הסרט מספרים סיפור בעל רצף, שניהם נגישים מאוד לציבור, שניהם פופולריים וניתנים לעיבודים רבים. סיפורו המקורי של קולודי מאפשר פרשנויות שונות ואנו נמנה כאן אחדות מהן.

סרטו של וולט דיסני "פינוקיו" (1940)

פינוקיו לפי דיסני

פינוקיו הקסים את קוראי הספר המבוגרים והילדים במשך מאה שנים ותורגם לשפות רבות, כמעט כמו ספרי המקרא, אך פרסומו הגדול ביותר בא אחרי שעובד לסרט באולפני דיסני בהוליווד.

בסרטו של דיסני פינוקיו הופך מילד סקרן ומרדני, לילד היודע להסתגל למציאות ואפילו רוכש לעצמו כמה תכונות מוסריות. בשנות ה-40 ואחר כך בשנות ה-50 של המאה הקודמת נעשית תכונת ההסתגלות למטרה חשובה בחינוך הילדים. במבוא לקטלוג "פינוקיו" של ריצ'רד וונדליך, טוען החוקר, שתרגומי הספר והאדפטציות שלו לסרטים הם בבחינת דין וחשבון ארכאולוגי של השינויים שחלו בערכי החברה המערבית ובחברה האמריקאית במיוחד. פינוקיו בסרטו של דיסני, מספר לא רק את סיפורו של נער מתבגר, אלא את סיפורה של החברה, במיוחד החברה האמריקאים.

בתקופת מלחמת העולם השנייה, אמריקה אינה מתפעלת מילדים סקרנים ומרדנים, היא מעדיפה ילדים ממושמעים המקבלים את הוראות ההורים, המורים והמנהיגים. אף אחד אינו רוצה לשמוע על חוסר עבודה ועל משפחה ענייה "שהעשיר בהם היה מקבץ נדבות". דווקא בתקופה בה מתחילה החברה המערבית להבין את קשיי ההתבגרות של הילד, קשה לה יותר להתמודד עם הקשיים הללו. הטקסט של קולודי נראה לאמריקאים בני מחצית המאה ה-20 "אכזרי" ו"מפחיד" מדי לילדים. הסיפור המקורי מתאים אולי להבנתם של מבוגרים, אך לילדים, כך מקובל אז לחשוב, מתאימים עיבודים יותר "מתוקים" המאפיינים את סרטו של וולט דיסני וכן ספרים המאוירים בציורים הלקוחים מן הסרט.

הדמויות המצוירות בסרטו של דיסני שונות מאלו שהכרנו בספר המאויר. פינוקיו עצמו נעשה ילדון טירולי עליז, ורוב הדמויות המפחידות נעשות יותר מצחיקות מאשר מאיימות.

פינוקיו של דיסני איננו מתמודד עם האגוצנטריות האופיינית לגילו, ועם אכזריותו. אצל דיסני פינוקיו איננו הורג את הצרצר. הוא איננו מתמרד כנגד האוטוריטה של המבוגרים ואינו מבטא את מזגו הרגזני והנמהר. בסרטו של דיסני ובספרים שנכתבו בעקבותיו פינוקיו נשאר פסיבי, לא רפלקטיבי, מריונטה צרכנית ולא ביקורתית – כלל לא דומה לפינוקיו של קולודי, וקהל הקוראים עד היום, מעדיף את הדמות הזאת על דמותו המורכבת של קולודי ומאיריו הראשונים.

"מפתח זהב - הרפתקאות בורטינו", עיבוד הספר של קולודי על ידי אלכסיי ניקולייביץ' טולסטוי

על פי העיבוד הרוסי של פינוקיו הוסרט הסרט "מפתח הזהב" בבימויו של דמיטרי בביצ'נקו 1959.

אחד העיבודים המעניינים לסיפורו של קולודי הוא העיבוד של אלכסיי ניקולייביץ' טולסטוי, סופר רוסי מפורסם. זהו סרט מצויר והעיבוד זה מעניק פרשנות קומוניסטית לסיפורו של פינוקיו. וכך כותב עליו לוי צירולניקוב:

"יש להודות, כי בהתאם לתזה המפורסמת של לנין, כי הספרות לא יכולה להיות אל-מפלגתית, גם סיפור הילדים הזה כולל מסרים אידאולוגיים סובייטיים, כגון: ״עשירים – רעים, עניים – טובים״, ״עשירים והשלטון הבורגני מנצלים את העניים״, ״לעמלים אין ברירה אלא להתאחד״ וכד׳. בעיניי המסרים האלה לא מזיקים לסיפור. כמו כן, בניגוד לנהוג בספרות הסובייטית, יש בסיפור על בורטינו וחבריו כמה נקודות מסתוריות, שנשארות ברקע ללא פתרון, ומוסיפות לסיפור קסם מיוחד"

"הרפתקאות פינוקיו", סרטו של לואיג'י קומנסיני מ-1972

לואיג'י קומנסיני עם פינוקיו על הסט

סרטו של קומנסיני הוא סרט עם שחקנים חיים, בסגנון האיטלקי של שנות - 50 ו – 70. הוא מדגיש את תנאי העוני בהם גדלים ומתבגרים ילדים. את קשי לבם של המבוגרים ואף של הילדים ואת המאמץ שילד צריך לעשות כדי להתבגר כאדם ראוי

"פינוקיו", סרטו של רוברטו בניני מ-2002

סרטו של רוברטו בניני ובבימויו, בניני משחק גם את התפקיד הראשי. הסרט זכה לביקורות רעות ביותר, אך הוא יכול לשמש כדוגמה לפרשנות נוצרית ליצירתו של קולודי. יש בו ביקורת נוקבת על המטריאליזם של התקופה, על הנהנתנות המאפיינת אותה, על הנהייה אחרי חיים קלים ומחוצנים. בניני מנסה ללמדנו להבחין בין טוב ורע, ואיך להתגבר על יצר האדם - הרע מנעוריו. הוא משבח את החמלה ואת אהבת הזולת. הסרט מדבר אל קהל נוצרי ובניגוד לארצות אחרות, זכה להצלחה אדירה באיטליה הקתולית.

פרשנות חזותית מחודשת לספרו של קולודי

לאחרונה מתפרסמות ברשת כתבות על סרטו המתוכנן של הבמאי ותסריטאי זוכה פרסי אוסקר גיירמו דל טורו - על נושא פינוקיו. דל טורו טוען שיצירתו של קולודי השפיעה על יצירתו הקולנועית יותר מכל יצירה ספרותית, ולסרטי האנימציה שנעשו על פי סיפורו של קולודי, הייתה השפעה מיוחדת על כל יצירתו.

ספרו של קולודי זוכה לפרשנויות מחודשות מדי עשור. יצירתו נשארת רעננה ורלוונטית כבר למעלה ממאה שנים, ופירושיה החזותיים תורמים לכך יותר ככל שחולף הזמן.

קישורים חיצוניים

• ג'ורנלה פר אי במביני (באיטלקית)