רוברטו בניני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
רוברטו בניני
Roberto Benigni
לידה 27 באוקטובר 1952 (בן 71)
קסטיליון פלורנטינו, איטליה עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Roberto Remigio Benigni עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה איטליה עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות מ-1996 עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג ניקולטה בראסקי (26 בדצמבר 1991–?) עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • פרס באפט"א לשחקן הטוב ביותר (1999)
  • פרס דוד די דונטלו לשחקן הטוב ביותר (1989)
  • פרס הישג בקולנוע העולמי של האקדמיה האירופית לקולנוע (2000)
  • דוקטור לשם כבוד מהאוניברסיטה הקתולית של לוון (2007)
  • פרס האקדמיה האירופית לקולנוע לשחקן הטוב ביותר (1998)
  • פרס האקדמיה האירופית לקולנוע לסרט הטוב ביותר (1998)
  • פרס אוסקר לשחקן הטוב ביותר (1999)
  • פרס דוד די דונטלו לשחקן הטוב ביותר (1998)
  • פרס אריה הזהב (2021)
  • פרס סרט הכסף לשחקן הטוב ביותר (1987)
  • אביר הצלב הגדול של מסדר ההצטיינות של הרפובליקה האיטלקית (26 במאי 2005)
  • פרס סרט הכסף לשחקן הטוב ביותר (1992)
  • פרס סרט הכסף לשחקן הטוב ביותר (1998)
  • מסדר ההצטיינות האיטלקי לתרבות ואמנות
  • פרס גילדת שחקני המסך לשחקן הטוב ביותר עריכת הנתון בוויקינתונים
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
רוברטו בניני בעת קבלת פרס בטרני

רוברטו בניניאיטלקית: Roberto Benigni; נולד ב-27 באוקטובר 1952) הוא שחקן, תסריטאי ובמאי קולנוע איטלקי זוכה פרס אוסקר לשחקן הטוב ביותר, ופרס אריה הזהב על מפעל חיים בפסטיבל הסרטים של ונציה 2021[1].

קריירה מוקדמת[עריכת קוד מקור | עריכה]

בניני נולד בחבל טוסקנה שבאיטליה. הוא החל את הקריירה שלו בשנות השבעים כשחקן בסדרות טלוויזיה. כשחקן בסדרה הקומית "טלוואקה" הורד בניני מן המסך ביחד עם הסדרה לאחר ששר את ההמנון במילים המתייחסות לפעולות גופניות, ויצר מהומה תקשורתית. בשנת 1980, במהלך דיון בטלוויזיה, התייחס בניני אל האפיפיור יוחנן פאולוס השני באופן לא מנומס, ויצר מהומה נוספת.

בניני יצר סטנדרט חדש להתנהגותם של פוליטיקאים איטלקים, כאשר במהלך עצרת תמיכה במפלגה הקומוניסטית האיטלקית (בה הביע את תמיכתו) חיבק את מנהיג המפלגה אנריקו ברלינגר. הייתה זו סטייה מן הפרוטוקול הקפוא של התנהגות הפוליטיקאים האיטלקים, ונקודת שבר שממנה והלאה טרחו הפוליטיקאים האיטלקים להפגין גינונים "עממיים" יותר.

שיתוף הפעולה עם הבמאי ג'ים ג'ארמוש[עריכת קוד מקור | עריכה]

בניני "התגלה" לקהל הצופים שמחוץ לאיטליה, בסרטו של הבמאי העצמאי האמריקני ג'ים ג'ארמוש, "נרדפי החוק" (Down by Law). בסרט זה שיחק בניני אסיר, המושלך לתא בבית כלא בעוון רצח של אדם באמצעות כדור ביליארד. בבית הסוהר הוא מוצא את עצמו עם שני בריונים קשוחים, בגילומם של טום וייטס (זמר רוק), המשחק אדם שנדון למאסר על שנתפס נוהג במכונית כאשר בתא המטען מצויה גופה, וג'ון לורי (מוזיקאי הג'אז), המשחק סרסור שהופלל על סרסרות לזנות של ילדה בת שתים עשרה. השניים, שכאשר היו לבדם בתא, היו מנוכרים זה לזה, התאחדו אל מול התנהגותו המשונה של בניני שידיעותיו בשפה האנגלית מתמצות במשפט - "I scream, you scream, we all scream, for ice cream". בהנהגתו של בניני הם מצליחים להגות תוכנית בריחה מן הכלא, בורחים אל בית בודד בביצות, שם פוגש בניני את ניקולטה (דמות זו מגולמת על ידי ניקולטה בראסקי, אשתו של בניני ושותפה למרבית סרטיו). בניני מתאהב בה, והשנים חיים באושר ובעושר. הסרט צולם בשחור לבן, והוא יצירת מופת בסגנונו הידוע של ג'ארמוש, מחשובי הבמאים שקמו לקולנוע העצמאי האמריקני בשנות השמונים. משחקם של ווייטס ולורי מעולה (בהתחשב בעובדה שהמדובר במוזיקאים מקצועיים), אך התנהגותו הקפריזית של בניני היא אחד מהאלמנטים שגרמו להצלחתו הגדולה של הסרט.

לאחר סרט זה צילם בניני עם ג'ארמוש סרט קצר בשם "קפה וסיגריות" (1986), שהורחב לאחר מכן לכלל סרט באורך מלא, הכולל עשרה קטעים נוספים פרט לקטע עם בניני, ויצא אל האקרנים בשנת 2003. כן שיחק בניני בשנת 1991 בסרטו של ג'ארמוש "מונית לילה", שהוא סרט המורכב ממספר אפיזודות הסובבות סביב נהיגה במונית, בערים שונות בעולם. בסרט זה שיחק בניני נהג מונית המביך עד מוות כומר שעלה במקרה למונית, כאשר הוא מתוודה בפניו על מגוון מרשים של סטיות מיניות משונות.

הקריירה באיטליה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר "נרדפי החוק" המשיך בניני לשחק בסדרה של קומדיות דוברות איטלקית והפקות בינלאומיות שזכו להצלחה מעבר לגבולות איטליה. בין היתר שיחק בסרט "שטן קטן שלי", לצד וולטר מתאו, "המפלצת" וב"ג'וני סטקינו", אותם ביים בעצמו. המדובר בקומדיות עממיות, הנשענות על משחקו המוגזם של בניני, על חילופי זהויות, ועל הופעתה של ניקולטה בראסקי לצדו. בשנת 2002 יצר בניני גרסה חדשה לספר הילדים הקלאסי מאת קרלו קולודי "הרפתקאותיו של פינוקיו", אשר הייתה לסרט הקופתי ביותר באיטליה בשנה זו עליו זכה בפרס פטל הזהב לשחקן הגרוע ביותר ובהמשך גילם את ג'פטו בסרט משנת 2019 בשם "פינוקיו". בניני מוערך אף כחרזן מאלתר (צורת אומנות מקובלת במולדתו טוסקנה) וכן ידוע כמי שלמד בעל פה את "הקומדיה האלוהית" של דנטה אליגיירי ומסוגל לומר אותה מראשיתה ועד סופה.

בשנת 2012 הופיע בסרטו של וודי אלן, "לרומא באהבה" בתפקיד לאופולדו, פקיד זוטר שהפך לידוען הנמצא במרכז ההתעניינות של אמצעי התקשורת.

החיים יפים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – החיים יפים

בניני ידוע בעיקר בשל סרטו "החיים יפים" (1997), סרט טרגי-קומי אודות השואה. עלילת הסרט עוסקת בגואידו - יהודי איטלקי, שמנסה לגרום להישרדותו של בנו במחנה השמדה. האב, גואידו, מנסה לשכנע את בנו שהאירועים מסביבם הם רק משחק, ושעליהם לשמור על הכללים על מנת לנצח במשחק. בסרט משחקת גם אשתו של בניני, ניקולטה בראסקי. אביו של בניני שהה שנתיים במחנה הריכוז ברגן-בלזן, והסרט מבוסס במידת מה על התנסויותיו במחנה. הסרט היה מועמד לשבעה פרסי אוסקר, וזכה בשלושה - פרס הסרט הזר של השנה, פרס השחקן הטוב ביותר של השנה (עבור בניני שכיכב בסרט ואף ביים אותו), ופרס המוזיקה המקורית לסרט דרמה.

פעילות פוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בניני ידוע כמתנגד חריף לראש ממשלת איטליה סילביו ברלוסקוני. הוא ביקר אותו בחריפות מספר פעמים, ואף הוביל נגדו הפגנה גדולה נגד החלטה לקצץ תמיכה ממשלתית באמנויות. שיא פעילותו נגד ברלוסקוני היה כשהופיע במהדורת החדשות הנצפית ביותר באיטליה לכבוד סרט חדש שלו, וקפץ מאחורי המגיש עם פתיחת המהדורה ומתח את הצופים בהכרזה "ברלוסקוני התפטר". לאחר מכן הותיר את מגיש החדשות פעור פה כשעשה מעין סטריפטיז, פרם את חולצתו במהלך הריאיון, והניח אותה על כתפי המגיש כשהוא מתגלגל מצחוק.

פילמוגרפיה נבחרת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא רוברטו בניני בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Wiseman, Andreas (April 15, 2021). Roberto Benigni To Receive Venice Film Festival Golden Lion Lifetime Achievement Award. Deadline Hollywood. Retrieved April 15, 2021