פרשת מותו של סיומה מירוניאנסקי
פרשת מותו של סיומה מירוניאנסקי מתייחסת לאירוע שהתחולל ב-1941 במהלכו נלקח מזכיר סניף תל אביב של המפלגה הקומוניסטית הישראלית (מק"י), סיומה מירוניאנסקי, למטה משטרת המנדט לצורך חקירה, ומאז נעלמו עקבותיו. על פי החשד הוא הוכה למוות בתחנת המשטרה וגופתו הוסתרה. הדרישה ממשטרת המנדט לחקור את הפרשה נדחתה. ב-1948 (לאחר קום המדינה) החליט היועץ המשפטי לממשלה, יעקב שמשון שפירא, להקים ועדת חקירה בנושא, וזאת בעקבות עדויות חדשות שצצו. גם ועדה זו לא הצליחה לקבוע חד משמעית מה עלה בגורלו של מירוניאנסקי. פרשה זו נשארה בלתי מפוענחת, וגופתו של מירוניאנסקי מעולם לא התגלתה.
רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]
מייד עם סיום מלחמת העולם השנייה נוצר קונפליקט בין מדינות המערב (וארצות הברית בראשן) לבין ברית המועצות, וזאת על רקע של אידאולוגיה ומאבקי שליטה על אזורים בעולם. בריטניה, ששלטה בארץ ישראל לפי המנדט שהוענק לה, התייצבה לצד ארצות הברית בהתנגדות לרוסיה בפרט ולקומוניזם בכלל. במסגרת התנגדות זו רדפו שלטונות המנדט אחרי המפלגות הקומוניסטיות בארץ ישראל והפעילים שלהן. רדיפה זו התבטאה במגבלות תנועה, מאסרים והגדרת התנועות הקומוניסטיות כבלתי חוקיות.
פעילותו של מירוניאנסקי בארץ ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]
מירוניאנסקי נולד בסביבות 1911 ברומניה ועלה לארץ ישראל בשנות ה-30 יחד עם אשתו קלרה. לאחר עלייתם שכר הזוג דירה ברחוב ורבורג בתל אביב, וסיומה החל לפעול בארגוני שמאל וביניהם במפלגה הקומוניסטית ובארגון האנטי פשיסטי אנטיפה. מכיוון שהשלטונות הוציאו את הארגונים הקומוניסטים מחוץ לחוק, נאלץ סיומה לפעול במחתרת, ואף זכה לכינוי המחתרתי "אריה"[1]. לפרנסתו עבד סיומה בבניין.
היעלמותו של סיומה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-7 ביולי 1941 נשלח אחד מחברי המפלגה להביא כרוזים מבית הדפוס המחתרתי של התנועה שלייד תיאטרון הבימה בחזרה לביתו ברחוב נחמני 48 אך נעצר על ידי הבולשת הבריטית (CID) שגילתה את מקום מגוריו ועצרה שם מספר חברים מהנהגת המפלגה וסיומה ביניהם[2]. העצורים הובלו לחקירות במטה הבולשת. בחקירתו של סיומה היו מעורבים מספר חוקרים יהודים וביניהם הקצין יצחק שטיינברג, בן-אפרים, שמאי, זלדמן, ברמן, יעקב קנר, גילבין ועוד. לאחר מעצר והחקירה נעלמו עקבותיו של סיומה.
החקירות המוקדמות[עריכת קוד מקור | עריכה]
זמן קצר לאחר היעלמותו החלו הארגונים הקומוניסטים לדרוש מהשלטונות הבריטים לחקור את היעלמותו של סיומה אך אלו דחו את הבקשה וטענו שסיומה כלל לא נעצר על ידי הבריטים.
החקירה לאחר קום המדינה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1948 חודשה דרישת האלמנה קלרה ומק"י משר המשפטים פנחס רוזן לפתיחת החקירה[3][4][5]. פנייה זו נתמכה על ידי נבחרי מועצת העם הקומוניסטים[6] וכן על ידי העיתון הקומוניסטי קול העם שטרח להזכיר את דבר הפרשה ואת הצורך בחקירה ומיצוי הדין עם חוקרי המשטרה היהודים[7].
באוקטובר 1948 הודיע שר המשטרה שהבדיקה שעשה החוקר שלמה סופר לא מראה שיש בסיס להאשמה על רצח מירוניאנסקי[8][9][10] אולם בגלל הלחץ החברתי והפוליטי הנחה להקים ועדת חקירה.
לאחר דיון בממשלה (ב-27 באוקטובר 1948[11]) מינה היועץ המשפטי לממשלה יעקב שמשון שפירא ועדה לבדיקת הפרשה (יו"ר מרדכי עליאש, חברים נחום ניר-רפאלקס, מרדכי שטנר). הוועדה החלה את פעולתה בתחילת דצמבר 1948[12][13][14][15][16].
בין השאר הופיעו בפני ועדה זו:
- חברי הארגונים הקומוניסטים שהעידו על יחס מפלה, רדיפה ואלימות קיצונית מצד המשטרה הבריטית.
- מיכאל כהן, שעבד ב-1941 כמזכיר בבולשת הבריטית ביפו, סיפר בעדותו כי שמע צעקות איומות מהחדר שבו נחקר סיומה. כשנכנס לחדר ראה את הקצין שטיינברג ואחרים מכים את סיומה באגרופני ברזל, באלות גומי ובמקלות ואת סיומה מתבוסס בדמו. כעבור זמן קצר הוזעק רופא ערבי, שקבע את מותו של סיומה. לפי עדותו ראה כהן שוטרים עוטפים את גופתו של סיומה בשמיכה ומעבירים אותה לטנדר משטרתי. לדברי כהן שטיינברג איים עליו שלא יעז לספר מה שראה[17].
- שלמה רוזנשטיין, שהיה קצין חקירות במשטרה הבריטית, סיפר כי נתבקש, ביולי 1941, לחקור את מותו של סיומה. הוא קיים שיחה עם וילקינס, מפקד המשטרה, שסיפר לו, כי הזהיר את הקצינים היהודים שלא יגזימו בהכאתו של סיומה. וילקינס גם אמר לרוזנשטיין, כי גופתו של סיומה הושלכה לים.
- הקצינים היהודים שהיו מעורבים בחקירה מסרו את עדותם בפני החוקר וכולם הכחישו שהיו מעורבים בפרשה.
עם סיום החקירה פרסם החוקר את מסקנותיו לפיהן אין הוכחה חד משמעית למעורבות המשטרה בהיעלמותו של סיומה. החוקר טען שכל מסמכי המשטרה הקשורים לפרשה נעלמו וכן שעדותו של העד המרכזי, מיכאל כהן, אינה אמינה בגלל משפט הרצח בה היה מעורב באותה תקופה. עם זאת, קבע החוקר ששלושה שוטרים (יצחק שטיינברג, חיים ברמן וקנר) ידעו שסיומה נחקר במשטרה אך שיקרו בעדותם ויש לשקול את המשך שירותם. מסקנות החוקר נדונו בישיבת הממשלה[18] ועל אף המסקנות ה"אנמיות" הוחלט להשעות 3 קצינים לתקופה מסוימת (בין המושעים היה יעקב קנר).
ב-1966 העלה מאיר וילנר הצעה לפתיחת החקירה בנושא אך ההצעה הורדה מהפרק מאחר שחלה התיישנות על הרצח[19].
קול העם[עריכת קוד מקור | עריכה]
בתקופת החקירה האשים העיתון הקומוניסטי קול העם את השוטרים, שהיו מעורבים בחקירתו של סיומה ב-1941, ברצח ("בוגדים ורוצחים שיש להעמידם לדין")[20][21][22]. מכיוון שרובם היו עדיין בשירות המשטרה ב-1948 הורה פרקליט המדינה לעורכי העיתון להתנצל על האשמה זו[23]. על אף שאיש מעורכי העיתון לא התנצל לא עמד אף אחד מהם לדין.
הנצחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1952 קראה המפלגה הקומוניסטית למועדון המפלגה (ברח' מרכז בעלי מלאכה 26 בתל אביב) על שמו של מירוניאנסקי[24].
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- תעלומת סיומה מירוניאנסקי, באתר של תמר גוז'נסקי, 27 באוגוסט 2008 (הקישור אינו פעיל)
- היכן גופתו של סיומה?, באתר של תמר גוז'נסקי, 29 ביולי 2009 (הקישור אינו פעיל)
- מי רצח את סיומה מירוניאנסקי ?, באתר המפלגה הקומוניסטית הישראלית, 20 ביולי 2008
- אמנון לורד, מי רצח את החבר סיומה ?, באתר News1 מחלקה ראשונה, 31 בדצמבר 2021
- תמר גוז'נסקי, בית בונפלד-מגנט (דירת מירוניאנסקי), באתר האנציקלופדיה העירונית "תל.אביב.פדיה"
- הודעת מרכז המפלגה הקומוניסטית בעניין רצח הח' סיומה מירוניאנסקי, קול העם, 21 בספטמבר 1948, המשך
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ ארגון "אנטיפה" הוגדר כארגון דמוקרטי חוקי לכן נאלץ סיומה להסתיר מארגון זה את פעילותו המפלגתית הבלתי חוקית
- ^ לפי גרסה אחרת נעצר סיומה בדרכו לאותה דירה ברחוב נחמני
- ^ הקומוניסטים דורשים לחדש את החקירה בענין מותו של סיומה מריאנסקי בכלא-יפו, מעריב, 14 בספטמבר 1948
- ^ תעלומת מותו של ס. מירוניאנסקי, הארץ, 15 בספטמבר 1948
- ^ הקומוניסטים תובעים חקירה במות מירוניאנסקי בכלא, המשקיף, 15 בספטמבר 1948
- ^ שמואל מיקוניס, שאילתה לשר המשפטים בעניין חקירת רוצחי סיומה מירונאנסקי, קול העם, 22 בספטמבר 1948
- ^ מ.ק.ה, תהא חקירה גלוייה, ייאסרו הרוצחים מייד!, קול העם, 30 בספטמבר 1948
- ^ החקירה ברצח מירוניאנסקי לא העלתה דבר ממשי, הצופה, 27 באוקטובר 1948
- ^ מ.ק.ה, על הפרק - הרוצחים לא ינוקו, קול העם, 27 באוקטובר 1948
- ^ נסתיימה החקירה במסיבות רצח מירוניאנסקי, חרות, 27 באוקטובר 1948
- ^ הודעה בדבר מינוי ועדת חקירה, בעיתון הרשמי של ממשלת ישראל הזמנית, 29 באוקטובר 1948
- ^ הודעת דובר הממשלה על החקירה בענין רצח סיומה מירוניאנסקי, קול העם, 1 באוקטובר 1948
- ^ תוקם ועדה לחקירת נסיבות מותו של מירוניאנסקי, מעריב, 1 בנובמבר 1948
- ^ ועדת חקירה לעניין סיומה מירוניאנקו, דבר, 2 בנובמבר 1948
- ^ וועדה לחקירת רצח מירוניאנסק, על המשמר, 21 בנובמבר 1948
- ^ החלה החקירה בתעלומת רצח מירוניאנסקי, חרות, 7 בדצמבר 1948
- ^ החוקר פקפק באמינותה של עדות זו מאחר שבתקופת החקירה הועמד כהן לדין בגלל חשד שרצח את אשתו
- ^ פרטי-כל ישיבת הממשלה, באתר ארכיון המדינה, 6 בספטמבר 1949
- ^ נדחתה הצעה לחקור רצח מירוניאנסקי לפני 25 שנים, על המשמר, 6 ביולי 1966
- ^ הח' סיומה מירוניאנקו נרצח ע"י קציני משטרה יהודים, קול העם, 9 בספטמבר 1948
- ^ מ.ק.ה, יבואו הפאראנים היהודים על עונשם, קול העם, 10 בספטמבר 1948
- ^ סיומה מירוניאנסקי נרצח בבולשת ביפו!, קול העם, 14 בספטמבר 1948
- ^ דרישה ל"קול העם" לחזור בו מהאשמותיו, הארץ, 22 בספטמבר 1948
- ^ בית למפלגה הקומוניסטית על שם סיומה מירוניאנסקי, קול העם, 19 בדצמבר 1952