צ'ארלס רוזן

צ'ארלס רוזן
Charles Rosen
	אין תמונה חופשית
לידה	5 במאי 1927; מנהטן, ארצות הברית
פטירה	9 בדצמבר 2012 (בגיל 85); מנהטן, ארצות הברית
מוקד פעילות	ארצות הברית
תקופת הפעילות	? – 9 בדצמבר 2012
מקום לימודים	אוניברסיטת פרינסטון
סוגה	תורת המוזיקה
שפה מועדפת	אנגלית
כלי נגינה	פסנתר
פרסים והוקרה	מלגת גוגנהיים (1973); המדליה הלאומית למדעי הרוח (2011); פרס הספר הלאומי ;

צ'ארלס רוזן (באנגלית: Charles Rosen; ‏5 במאי 1927 - 9 בדצמבר 2012) היה פסנתרן, מוזיקולוג ותאורטיקאי מוזיקה יהודי אמריקאי.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוזן למד נגינה בפסנתר אצל מוריץ רוזנטל, אך בראיון שהופיע בגיליון יוני 2007 של מגזין המוזיקה של ה-BBC אמר רוזן, שהשפעתו של יוזף הופמן, שאותו שמע, לדבריו, מדי שנה החל בגיל שלוש, הייתה גדולה יותר. רוזן העלה בזכרונו נגינה לפני לאופולד גודובסקי בגיל שבע; גודובסקי שאל את רוזן מה הוא רוצה לעשות כשיהיה גדול ורוזן ענה, לבדיחות דעתו של גודובסקי, "אני רוצה להיות פסנתרן כמו יוזף הופמן." רוזן הזכיר גם את ארטורו טוסקניני כמי שהשפיע עליו רבות, בעיקר הודות לתשומת הלב שהקדיש לרצף של קולות פנימיים.

כפסנתרן וירטואוז הופיע רוזן באין-ספור רסיטלים וקונצרטים ברחבי העולם. בראיון הוא אמר, שאין לו עניין לבצע מוזיקה של סקריאבין, פורה ואחרים מן המלחינים הטונאליים המאוחרים, אך הוא הקליט, עם זאת, מספר רב של יצירות המאה ה-20 לפי הזמנת מחבריהן, ביניהן יצירות של סטרווינסקי, קרטר ובולז. בין הקלטותיו גם ספרות מוקדמת יותר כמו האטיודים של דביסי, הסונאטות המאוחרות ו"ווריאציות דיאבלי" של בטהובן ו"אמנות הפוגה" של באך; בראיון ציין רוזן, שהוא מסרב לנגן את היצירה האחרונה במלואה בקונצרט משום שהוא סבור, שהיצירה נועדה לאימונים בבית ומן הנמנע לנגן אותה כמו שבאך התכוון אלא ביחידות, להנאה אישית.

רוזן היה גם מוזיקולוג ומחברם של ספרי מוזיקה רבים וחשובים. ספרו החשוב ביותר, אולי, הוא "הסגנון הקלאסי", המנתח את טבעו והתפתחותו של הסגנון הקלאסי העליון, כפי שפיתחו אותו יוזף היידן, וולפגנג אמדאוס מוצרט ולודוויג ואן בטהובן. "צורת הסונאטה" הוא בכמה מובנים המשך של "הסגנון הקלאסי"; זו היא אנליזה אינטנסיבית של הצורה המוזיקלית הראשונה במעלה, שהייתה בשימוש בתקופה הקלאסית. "הדור הרומנטי" עוסק ביצירות הדור המוקדם של מלחינים רומנטיים, כולל פרדריק שופן, פרנץ ליסט, רוברט שומאן ופליקס מנדלסון.

רוזן, איש אשכולות, כתב ופרסם גם בתחומים אחרים של מדעי הרוח: "רומנטיות וריאליזם: המיתולוגיה של אמנות המאה התשע-עשרה ומשוררים, מבקרים ושאר משוגעים רומנטיים".

מפעם לפעם כיהן רוזן כפרופסור באוניברסיטה. הוא החזיק בתואר דוקטור לספרות צרפתית מאוניברסיטת פרינסטון ולימד באוניברסיטת הרווארד, באוניברסיטת אוקספורד ובאוניברסיטת שיקגו.

רוזן כתב באופן קבוע ב-The New York Review of Books.

ביבליוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Arnold Schoenberg (1996. Chicago: University of Chicago Press): מסת"ב 0-691-02706-4
Beethoven's Piano Sonatas: A Short Companion (2001, New Haven: Yale University Press): מסת"ב 0-300-09070-6
The Classical Style (2nd ed., 1997, New York: Norton): מסת"ב 0-393-31712-9
Critical Entertainments: Music Old and New (2001. Cambridge: Harvard University Press): מסת"ב 0-674-00684-4
The Frontiers of Meaning: Three Informal Lectures on Music (1994. New York: Hill and Wang): מסת"ב 1-871082-65-X
The Musical Languages of Elliott Carter (1984. Washington, D.C.: Music Division, Research Services, Library of Congress)
Piano Notes: The World of the Pianist (2002: Free Press): מסת"ב 0-7432-4312-9
Romanticism and Realism: The Mythology of Nineteenth-Century Art (with Henri Zerner; 1985. New York: Norton): מסת"ב 0-393-30196-6
Romantic Poets, Critics, and Other Madmen (2000. Cambridge: Harvard University Press): מסת"ב 0-674-77951-7
The Romantic Generation (1998, Cambridge: Harvard University Press): מסת"ב 0-674-77934-7
Sonata Forms (2nd ed., 1988, New York: Norton): מסת"ב 0-393-30219-9

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

צ'ארלס רוזן, באתר MusicBrainz (באנגלית)
צ'ארלס רוזן, באתר Discogs (באנגלית)
צ'ארלס רוזן, באתר Songkick (באנגלית)