צ'בול

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
צ'בול
재벌
מדינה קוריאה הדרומית עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

צ'בול (בקוריאנית: 재벌; בתעתיק בינלאומי: chaebol) הוא שמן של חברות ענק דרום קוריאניות. פירוש המילה מילולית "משפחה עשירה" או "קליקה פיננסית" והוא קונגלומרט תעשייתי גדול המנוהל ונשלט על ידי אדם או משפחה בדרום קוריאה.[1][2] האזכור הידוע הראשון של המונח מתוארך לשנת 1984.[1] משפחות בעלי חברות הצ'בול הן בעלות השפעה ועשירות ביותר[2] ולחברות ענק אלו יש השפעה רבה על כלכלת קוריאה הדרומית, למשל, ההכנסות של קבוצת סמסונג מהוות 20% מהתוצר הלאומי הגולמי (תמ"ג) של המדינה.[2] חברות הצ'בול הידועות ביותר הן קבוצות התאגידים הכוללות את יונדאי, קיה, LG, דייהו ו-קבוצת SK.

הצ'בולים זוכים גם לביקורת על ניצול לרעה של כוח, מנהיגות מוגזמת בכלכלה, קשרי ממשל מסועפים, אתיקה עסקית שנויה במחלוקת ושחיתות.[3][4][5] מלבד הביקורות הספציפיות, הצ'בולים שולטים בכלכלה הלאומית בכללותה והם רחוקים למדי לא רק מהדימוי האידיאלי של כלכלת שוק תחרותית חופשית, אלא גם מהפרקטיקה העולמית והמערבית הנוכחית, במיוחד בהתייחס להזדמנויות העצמאיות של ארגונים קטנים ובינוניים.

בסדרות טלוויזיה של הדרמות הקוריאניות (בעיקר סיפורים בסגנון סינדרלה) מציגות לרוב צ'בולים דמיוניים בנושא, שמציירים תמונה די אפלה של הצ'בולים.

מאפייני חברות הצ'בול[עריכת קוד מקור | עריכה]

רנו סמסונג SM7. המותג הוא סמסונג בשם בלבד, רנו רכשה 70% מסמסונג מוטורס כשפשטה רגל בסוף שנות ה-90[6]
רבי הקומות דאת אל עימאדבלוב נבנו על ידי קבוצת דייהו
סמסונג C&T בנתה בין היתר גם את בורג' ח'ליפה, מגדלי פטרונס התאומים (בתמונה) ואת טאיפיי 101[7]

שני המאפיינים העיקריים של חברות הצ'בול הם שענקית התאגידים הזו פעילה במספר מגזרים, מורכבת מכמה חברות, ונוסדה על ידי משפחה. הניהול המשפחתי של הצ'בול יכול להתקיים בכמה דרכים. יש מקומות שבהם המייסד ובני משפחתו מנהלים את כל החברות, במקומות אחרים המשפחה מנהלת את מה שנקרא חברת האם, המפקחת על חברות הבנות ולכן יש לה שליטה עקיפה בכל החברות. אפשר לקיים גם מבנה שבו המשפחה שולטת בחברת האם, וחברות הבנות מחזיקות זו במניות של זו ויוצרות רשת. חברותההצ'בול מאופיינות גם בכך שיש לא מעט קרובי משפחה בהנהלה הבכירה ביותר של החברה. תפקידי ניהול עוברים בדרך כלל בירושה בתוך המשפחה, אז נניח שמושב המנכ"ל הולך לילד הבכור של המייסד. על מנת לשמור על כוח ושליטת המשפחה, בחברות הצ'בול יש לא מעט נישואי נוחות. קורה שחברות הצ'בול הגדולות ביותר משפחות הבעלים מחתנות את ילדיהן בינן לבין עצמן (כלומר בתוך הצ'בול או עם ילדי חברות צ'בול אחרים, ובכך מחזקות את מעמדן הכלכלי.[8]

חברות הצ'בול פועלות לעיתים קרובות במגזרים כלכליים שונים לחלוטין, כך למשל, לסמסונג, הידועה בייצור במכשירים אלקטרוניים, היה מפעל מכוניות במקביל, אך יש לה גם מותג אופנה (FUBU)[9] ורשת מלונות (The Shila).[10] בנוסף לאלקטרוניקה הבידורית ומכשירי התקשורת, קבוצת LG נוכחת גם בשוק הכימיקלים והפלסטיק.[11] בבעלות יונדאי יש גם רשת חנויות, אם כי כיום היא חלק מהקונצרן בשם בלבד, לאחר שקבוצת יונדאי התפרקה בלחץ ממשלתי בתחילת שנות ה-2000.[12] יש חברות צ'בול שמרכזות עד 20–50 חברות.[13]

לצ'בולים יש מאפיין נוסף והוא שהם מקיימים קשרים הדוקים עם הממשלה, הם חלק מהמדיניות הכלכלית של הממשלה, והממשלה נותנת לא פעם עדיפות לאינטרסים של התאגידים הענקיים, אם כי היו דוגמאות גם להפך.[8][13] חברות הצ'בול מכונות לעיתים קרובות באופן קולקטיבי בשם.Korea Inc, בהתייחס למערכת היחסים הקרובה ביניהן.[8][14]

השוואה ליפן[עריכת קוד מקור | עריכה]

לעיתים קרובות משווים אותם לחברות זאיבצו היפניות (כגון מיצובישי),[13][8] עם זאת, ישנם מספר הבדלים חשובים בין שני סוגי החברות.[8] חברות הצ'בול מסתמכות כמעט אך ורק על קשרי דם בתחום ההנהלה הבכירה, בעוד שמקובל בחברות הזאיבצו שמנהיגי החברות מגיעים מעובדים מכובדים ותיקים ומוערכים שעבדו בחברה במשך שנים רבות.[8] הם גם שונים מבחינת שיטות ומבנה הממשל התאגידי. למשל, כל זאיבצו הוא הבעלים של בנק שמכסה צרכים פיננסיים,[8] חברת צ'בול לעומת זאת, יכולות להסתמך רק על בנקים בבעלות המדינה והלוואות זרות.[13] חברות זאיבצו עובדות לעיתים קרובות עם קבלני משנה, בעוד חברות הצ'בול מקימות את החברות הנחוצות להן לייצור הרכיבים או לייצוא המוצר.[15]

לעיתים קרובות משווים את חברות הצ'בול, בשל הניהול המרכזי ותחומי העניין המגוונים שלהן אל התמנונאים.[8]

תחומי הפעילות של חברות הצ'בול הגדולות[עריכת קוד מקור | עריכה]

חמשת חברות הצ'בול הגדולות ביותר תחומי עניין שונים[16]
מגזר יונדאי סמסונג קבוצת LG דייהו קבוצת SK
תעשיית הרכב כן כן כן
טכנולוגיית תעופה כן כן כן
תעשיית בנייה כן כן כן כן כן
מוצרי אלקטרוניקה כן כן כן כן
שירותים פיננסיים כן כן כן
ציוד מכני כבד כן כן כן כן
זיקוק נפט כן כן כן
תעשייה פטרוכימית כן כן כן כן
מוליכים למחצה כן כן כן כן
בניית ספינות כן כן כן
ציוד טלקומוניקציה כן כן כן כן
שירות טלקומוניקציה כן כן

ההיסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההתחלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קוריאה שעסקה בעיקר בחקלאות הייתה תחת שלטון יפני בין 1910 לבין 1945 (הכיבוש היפני בקוריאה). היפנים בנו מפעלים רבים, אותם השאירו מאחור לאחר תבוסתם במלחמת העולם השנייה. לאחר מלחמת קוריאה, המפעלים והציוד שנותרו שלמים בקוריאה הדרומית יצרו הזדמנות מצוינת להתחיל בפיתוח של כלכלה תעשייתית. חברות הצ'בול התפתחו מחברות שנוצרו על ידי ניצול ציוד וטכנולוגיה יפנית שנותרו מאחור בצורה הזאת. לחלק מהחברות הללו היה ככל הנראה קשר אישי קרוב עם לי סינג-מן, הנשיא הראשון של הרפובליקה, שממשלתו נחשבה מושחתת במיוחד. המדינה התפתחה מעט בתקופת הנשיאות של לי, הממשלה לא שמה תשומת לב לחיזוק הכלכלה.[17]

בשנת 1960, כתוצאה מההתקוממות העממית של המאוכזבים, לי נמלט מהמדינה, אך בקושי שנה לאחר מכן, הגנרל פאק צ'ונג-הי תפס את השלטון בהפיכה צבאית, כשמטרתו המוצהרת הייתה למגר את השחיתות, לא רק מהממשלה, אלא גם מהכלכלה. עד מהרה הבינה החונטה שאם הם רוצים לבצע את המודרניזציה של המדינה, הם יזדקקו לעזרת החברות ולכן כפתרון פשרה הם שחררו, בתמורה לקנסות, כמה מנהלי חברות שהואשמו. לחברות הצ'בול ולממשלה הייתה מערכת יחסים קרובה: הממשלה קבעה את כיוון הכלכלה, את לוחות הזמנים, והצ'בולים ביצעו. הדגש הושם על יצוא, והממשלה עזרה לחברות הצ'בול באופן פעיל (למשל, עם הקלות מס, ריבית נמוכה של הלוואות). הממשלה קבעה אילו חברות צריכות להופיע באילו שווקים, עם אילו מוצרים. רק חברות מסוימות קיבלו תמיכה מהממשלה לייצור לייצוא. הבנקים הולאמו, והבנקים הללו מימנו את הרחבת חברות הצ'בול. רוב ההלוואות (יותר מ-60%) נלקחו על ידי חברות צ'בול אלו. בתמורה, החברות נאלצו לעמוד במכסת יצוא מוגדרת. למרות שחברות הצ'בול לא יכלו לשלוט בבנק משלהם, הן כן יכלו להיות הבעלים של מוסדות פיננסיים אחרים,[18] והן יכלו לקחת גם הלוואות זרות.

אם אחת מחברות הצ'בול הייתה מעוניינת להקים חברה בת חדשה, היא מומנה על ידי החברות הקיימות. בתמורה, החברה החדשה קנתה חלק מהמניות של החברות הקיימות. חברות אלה בצמיחה מהירה שיתפו גם את כוח העבודה שלהן. חברות הבנות הבודדות לא גייסו עובדים בנפרד, אלא חברת האם העסיקה אותם כקבוצה, הכשירה אותם ולאחר מכן חילקה את העובדים בין חברות הבנות. עם הקמת חברה חדשה, הועברו מנהלים מהקיימים לתפקידים הבכירים בחברות החדשות. דרך נוספת להתרחבות חברות הצ'בול התרחשה על פי "בקשת" המדינה, חברות ממשלתיות פושטות רגל או במצוקה הופרטו, בדרך כלל חברות הצ'בול רכשו אותן וגרמו ל"שגשוג" שלהן.

בתחילה, סוג זה של מדיניות הביאה לפיתוח כלכלי אדיר למדינה. התמ"ג גדל בממוצע של 10% בשנה בין 1962 לבין 1994. חברות הצ'בול גדלו והתרחבו בקצב חסר תקדים והממשלה למעשה ביטחה אותן מפני פשיטת רגל. עד 1989, 30 חברות הצ'בול הגדולות ביותר כבר היווה 29.6% מהתמ"ג. עד 1997, מחצית מההון, החובות, הרווח הנקי וההכנסות של המגזר התאגידי בקוריאה באו משלושים חברות הצ'בול הגדולות. הודות למדיניות הכלכלית הזו, דרום קוריאה הפכה לתלויה מאוד ביצוא (ההכנסות מיצוא שהיוו 8% מהתמ"ג ב-1965, עלו כבר ל-56% ב-2008. גם גורמים חיצוניים תרמו לצלחה, כמו זרם משקיעים זרים, נורמליזציה של היחסים עם יפן, והתפרקות ברית המועצות, שיצרו הזדמנויות מצוינות לחברות בנייה.

הרפורמה של חברות הצ'בול[עריכת קוד מקור | עריכה]

התמוטטות המגזר הפיננסי במשבר של 1997 וקריסת חברות צ'בול רבות לוותה בירידה מהירה בתיאבון של משקיעים זרים. עד דצמבר 1997, המטבע הקוריאני איבד 50% לעומת הדולר בחודש אחד. דרום קוריאה נאלצה לפנות לקרן המטבע הבינלאומית לקבלת סיוע חירום, שקיבלה, בצורה של חבילה של 58 מיליארד דולר עם הגבלות שונות, כולל רפורמות חובה במגזר התאגידי. קים דה-ג'ונג הנשיא החל להתמקד בארגון מחדש של הצ'לבולים. המטרה הייתה לבנות "כלכלת שוק דמוקרטית" במקום כלכלה ריכוזית של חברות הצ'בול.[19]

שנות ה-2000 והמשבר הכלכלי העולמי של 2008[עריכת קוד מקור | עריכה]

לי מיונג-באק לשעבר נשיא קוריאה הדרומית

כלכלת השוק בסגנון אמריקאי נכשלה בדרום קוריאה, כאשר הקונגלומרטים הענקיים החלו להסתגל לתנאים החדשים והבינו שהם לא נאלצים עוד להתפשר. חברות הצ'בול העצמאיות, אורגנו מחדש והפכו שוב לאלה שייצרו את המטבע הדרוש להחזרת חבילת ההלוואות הזרות.[19] בעוד אירופה ואמריקה נאבקו במשבר כלכלי, עשרת חברות הצ'בול גדלו בהתמדה והגיע ל-577 מיליארד דולר שווי בינואר 2012.[20] למרות המשבר - ועל אף שהיצוא צומצם תחילה - כלכלת דרום קוריאה צמחה ב-2.2% ב-2008 וב-0.9% ב-2009, והגידול ביצוא ב-2010 מוערך ב-26.4%. חברות הצ'בול הכי גדולות הצליחו להגדיל את נתח השוק שלהן גם בתקופת המשבר על חשבון חברות אמריקאיות ויפניות. ב-2010, למשל, סמסונג הייתה במקום ה-39 ברשימת דירוג החברות של כתב העת פורצ'ן (Fortune 500), ובמקום ה-22 ב-2011.[21]

בשנת 2018, חברות הצ'בול היווה רק 0.2% מהחברות הקוריאניות, אך הניבו כ-41% (106.1 מיליארד דולר) מהרווח התפעולי במשק.[22] בשנת 2020, היורש של קבוצת סמסונג הודיע שבניגוד לנוהג הקודם, ניהול החברות לא יעבור אוטומטית לילדיו.[23]

השפעתם על הכלכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין היתר, יונדאי תעשיות כבדות (Hyundai Heavy Industries) בונה ספינות משא
אחד הקניונים של לוטה (Lotte) בדרום קוריאה. החברה היא אחד הצ'בולים הבודדים שנוסדה ביפן והמטה שלהה שם[24]

כלכלת דרום קוריאה תלויה במידה רבה בחברות הצ'בול עד היום הן מהוות גם את כוחה וגם את חולשתה. לחברות הצ'בול יש השפעה עצומה על הכלכלה הקוריאנית, בעוד שב-1989 שלושים חברות הצ'בול הגדולות היוו 29.6% מהתמ"ג,[25] ב-2010 כבר 70%,[26] וסמסונג לבדה היוותה 20%. בשנת 2019, 64 חברות צ'בול היוו 84% מהתמ"ג הנומינלי, בעוד שהם היוו רק 10% ממספר המשרות בקוריאה.[27]

רשימת חברות צ'בול[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחת מחברות התעופה הגדולות בעולם,[28] קוריאן אייר נמצאת בבעלות קבוצת Hanjin

המספר המדויק של חברות הצ'בול אינו ידוע. הרשימה להלן מייצגת על סמך המקורות הזמינים[29][30] והיא רשומה בסדר אלפביתי של חברות הצ'בול[דרוש מקור: אסיה].

  • CJ
  • Daelim
  • Daesang
  • Daewoo
  • Dongbu
  • Dongkuk
  • Doosan
  • GS
  • Halla
  • Hanhwa
  • Hanjin
  • Hansol
  • Hite
  • Hyosung
  • Hyundai
  • Kia (חלקית בבעלות יונדאי)
  • Kolon
  • Kumho
  • KT
  • LG
  • Lotte
  • POSCO
  • Samsung
  • Shinsegae
  • SK
  • Ssangyong
  • STX

קריאה מומלצת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Chwa (2004). Competition And Corporate Governance In Korea: Reforming And Restructuring The Chaebol. Edward Elgar Publishing. ISBN 1843769123.
  • Kim, Eun Mee (1997). Big Business, Strong State: Collusion and Conflict in South Korean Development, 1960-1990. SUNY Press. ISBN 0791432092.
  • Kim, Samuel S. (2000). Korea's Globalization. Cambridge University Press. ISBN 0521775590.
  • Kong, Tat Yan (2000). The Politics of Economic Reform in South Korea: A Fragile Miracle. Routledge. ISBN 0415145031.
  • Kwon, Seung-Ho (2001). The Chaebol and Labour in Korea: The Development of Management Strategy in Hyundai (באנגלית). Routledge. ISBN 0415221692.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 "Chaebol". Merriam-Webster Dictionary.
  2. ^ 1 2 3 "Return of the overlord". האקונומיסט. 2010-03-31.
  3. ^ "The chaebol conundrum". האקונומיסט. 2010-03-31.
  4. ^ "Analysis: South Korea's unloved chaebol". רויטרס. 2012-04-05. אורכב מ-המקור ב-2012-07-20.
  5. ^ Powers, Charlotte Marguerite (2010). "The Changing Role of Chaebol: Multi-Conglomerates in South Korea's National Economy" (PDF). {{cite journal}}: Cite journal requires |journal= (עזרה)
  6. ^ "Samsung Wants Its Name Off Samsung Cars". The Truth About Cars. 2012-06-22. נבדק ב-2012-07-11.
  7. ^ "Burj Khalifa". Samsung C&T. אורכב מ-המקור ב-2013-04-19. נבדק ב-2012-07-12.
  8. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 "Management Style and Practice of Korean Chaebols" (PDF). California Management Review. University of California. XXIX (4): 95-110. 1987. אורכב מ-המקור (PDF) ב-2010-10-10. נבדק ב-2012-07-11.
  9. ^ "FUBU". Samsung America. אורכב מ-המקור ב-2012-06-11. נבדק ב-2012-07-11.
  10. ^ "Introduction". The Shilla. אורכב מ-המקור ב-2010-02-13. נבדק ב-2012-07-11.
  11. ^ "LG Chem". נבדק ב-2012-07-11.
  12. ^ "Hyundai Group History". Fundinguniverse. נבדק ב-2012-07-11.
  13. ^ 1 2 3 4 Faludi, Péter. "Pak Csong-Hi gazdasági programja – a modernizáció gazdaságpolitikája Dél-Koreában" (PDF). Kül-Világ. II (2005/4).
  14. ^ "Korea Inc. Plans Pay Cuts To Protect Jobs". Forbes. 2009-02-24. אורכב מ-המקור ב-2009-02-25.
  15. ^ "The Origins and Development of Chaebol". Library of Congress, USA. 1990. נבדק ב-2012-07-11. (Library of Congress South Korea főoldal)
  16. ^ "The Chaebols in South Korea: Spearheading Economic Growth" (PDF). Thomas White International, Ltd. 2010. אורכב מ-המקור (PDF) ב-2015-07-14. נבדק ב-2012-07-12.
  17. ^ Kohli, Atul (2004). State-Directed Development: Political Power and Industrialization in the Global Periphery. Cambridge, UK: Cambridge University Press. p. 62. ISBN 0521836700.
  18. ^ Colpan, Asli M. "6.2.1". The Oxford Handbook of Business Groups. Oxford University Press.
  19. ^ 1 2 Kalinowski, Thomas (2009). "The politics of market reforms: Korea's path from Chaebol Republic to market democracy and back". Contemporary Politics. Taylor & Francis. 15 (3): 287–304. ISSN 1469-3631. נבדק ב-2012-07-25.
  20. ^ "Chaebol's economic dominance increases". Korea Herald. 2012-02-06.
  21. ^ "Global 500". CNN. 2011. נבדק ב-2012-08-12.
  22. ^ "Chaebols account for 0.2% of S. Korean companies but 41% of operating profits" (באנגלית). Hankyoreh.
  23. ^ "Samsung heir vows no succession of management to children, abolishes 'no labor union' policy". The Korea Times. 2020-05-06. נבדק ב-2020-05-07.
  24. ^ "History". Lotte. אורכב מ-המקור ב-2012-05-24. נבדק ב-2012-07-11.
  25. ^ "Chaebol powered industrial transformation". Korea Times. 2010-04-30.
  26. ^ Wang, Hsiao-Wen (2010-06-10). "Korea's Unstoppable Conglomerates". CommonWealth Magazine. אורכב מ-המקור ב-2013-09-22.
  27. ^ "S. Korean chaebols comprise 84% of GDP but only 10% of jobs" (באנגלית). The Hankyoreh.
  28. ^ "World's biggest airlines rankings: Jul-2011". CAPA Centre for Aviation. 2011-07-05. נבדק ב-2012-07-12.
  29. ^ "15 Chaebol Drop Out of Top List in Decade". 2009-04-01.
  30. ^ "SOUTH KOREA: Exposed chaebol stress will tell". The New York Times. 2009-02-07.
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=צ%27בול&oldid=38300316"