צאינה וראינה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

צְאֶנָה וּרְאֶינָההגייה אשכנזית: "צֶנוֹ וּרֶאנוֹ") או טייטש-חומש (יידיש: "חומש יידיש") הוא ספר תורני ביידיש לנשות ישראל, שכתב הדרשן יעקב בן יצחק אשכנזי ב-1616. מקור השם בפסוק "צְאֶנָה וּרְאֶינָה בְּנוֹת צִיּוֹן בַּמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה, בָּעֲטָרָה שֶׁעִטְּרָה לּוֹ אִמּוֹ בְּיוֹם חֲתֻנָּתוֹ, וּבְיוֹם שִׂמְחַת לִבּוֹ" (שיר השירים ג יא).

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופת חיבור הספר הלכה ונפוצה ספרות עממית ביידיש, שרבים מבין קוראיה היו נשים. הנשים התקשו בקריאה בעברית והחומר התורני שיכלו להניח ידן עליו ביידיש, היה מועט. רבי יעקב היה דרשן שעבר ביישובי היהודים ודיבר על פרשיות השבוע. ככזה התמחה בשילוב אגדה, מדרש ומקרא.

על הספר אמר שמעון דובנוב: "האישה העבריה שהייתה כמעט מנותקת לגמרי ממקור הדת ונידונה למשמעת סמויה, הלכה והתעוררה בהשפעת הספר לדת שבלב."

תוכן הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

צאינה וראינה, יוזפוף, תרל"א, 1871

ב"צאינה וראינה" מביא יעקב בן יצחק אשכנזי מדרשים, לעיתים קרובות מתוך פירוש רבנו בחיי בן אשר, ומשלב אותם במקרא בצורה אשר עוטה עליו גוון פיוטי וספרותי. כראוי לספר המיועד לנשים, מחברו הדגיש את תפקידן של הנשים המקראיות. דבר זה אפשרו לו המדרשים שבעקבותיהם הלך. אלו הוסיפו לנשות התנ"ך עלילות שאינן בפשט המקרא. הוא לא הכליל דברי קבלה ופילוסופיה.

כותב י"ח בילצקי: "כשסיימה האישה לקרוא בעקדת יצחק, ידעה את כל המאורע מלפני ולפנים. ידעה את עולמו הפנימי של האב והמובל לעקדה. ידעה גם את כל האגדות על שרה, האם, אשר החומש אינו משתפה כלל במאורע. ידע המגיד היכן לסחוט את הדמעה והיכן להיעצר ולהביא את העקדה על גדלותה ועמקותה."

תגובות לספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספר ההלכה טורי זהב מצוין "צאינה וראינה" כתחליף ראוי למילוי מצוות שניים מקרא ואחד תרגום עבור מי שאינם מבינים רש״י או תרגום.[1] לימים, התנגדו המשכילים לספר והגיעו עד למלך בטענה שהספר "מפיץ בדיות ומעודד אמונות תפלות". במפתיע הם מצאו בפוסקי ההלכה, כמו המהר"ל מפראג בני ברית, כי אלו לא אהבו את החלפת המקרא באגדה.

אולם כל זה לא פגם בהצלחתו הרבה של הספר, שהפך לתחליף ספרות יפה לנשים והיה מהנפוצים בספרים בעולם היהודי עד השואה, שהכריתה את מרבית היישוב היהודי באירופה. החפץ חיים העיד שבדורות הקודמים קראו בספר "צאינה וראינה" בכל שבת.[2] הוא הודפס בלמעלה מ-250 מהדורות.[3] שינויי נוסח שנעשו בו בידי מוציאים לאור מסוימים שיקפו השפעות של תנועת ההשכלה, החסידות ואפילו של ההתיישבות העובדת[4].

המשנה ברורה[5] כותב כי מי שאינו מבין את פירוש רש"י יכול לקרוא את צאינה וראינה כשניים מקרא ואחד תרגום, מה שמראה כי הוא היה מקובל בתקופתו של החפץ חיים ואף נכנס לספרי הלכה במובן חיובי.

הספר תורגם לעברית בסוף המאה ה-20.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ טורי זהב, אורח חיים, רפ"ה, ב.
  2. ^ במכתב (כ"ג שבט תרצ"ג).
  3. ^ Ze’enah U-Re’enah: A Critical Translation into English, תרגום: Morris Faierstein, de gruyter, 2017
  4. ^ נטע שרם, עדכון חילוני־ציוני לצאינה וראינה: עיון בדרשותיו של דוד כהן, מוזה
  5. ^ משנה ברורה על אורח חיים רפה – ויקיטקסט, he.wikisource.org (בעברית)