תרגומי המקרא ליידיש
תרגומי המקרא ליידיש החלו להופיע במאה ה-16. היידיש, שפתם של המוני העם ביהדות אשכנז שנכתבה בה ספרות שנועדה לנשים ולבורים, אפשרה לקוראיה מגע ישיר עם הטקסט המקודש. עם הפופולריות שזכו לה, תרגומים אלו לא נחלו יוקרה או מקום מרכזי בספרות, שנכתבה בלשון הקודש וכוונה למעמד הרבני.
תרגומים[עריכת קוד מקור | עריכה]
למרות השימוש הנרחב של דוברי שפת היידיש במקרא, לא נעשו תרגומים רבים של התנ"ך ליידיש, מכיוון שדובר היידיש הממוצע במרבית התקופות יכל להבין גם את שפת המקרא. התרגומים שנעשו נעשו בעיקרם עבור הנשים היהודיות, שלא היו בעלת אותה רמת אוריינות[1].
היו סגנונות תרגום שונים כמו המסורת הספרותית האשכנזית, הידועה יותר בשם טייטש-חומש, שתרגמה את התנ"ך מילולית.[2] אמנם שיטה זו זכתה לביקורת נרחבת, בעיקר בשל דבקותה הקפדנית במשמעות המילולית של הטקסט, אך היא הוכיחה את עצמה שימושית במיוחד עבור תאולוגים והבראיסטים שנזקקו למקורות במאמץ שלהם להבין את המובן המילולי של המקרא.[3]
הספר הראשון שנדפס ביידיש היה 'מרכבת המשנה', מילון תנ"כי שתרגם מילים מעברית מקראית ליידיש, שנדפס בקרקוב בשנים 1534-1536[4].
המהדורה המודפסת הראשונה של התנ"ך המתורגם ליידיש הופיע ב-1544 בקונסטנץ. התרגום התבסס על סגנון המכונה 'עברי-טייטש', בו נעשה תרגום מילולי קיצוני, ללא התחשבות בתחביר היידי. המהדורה הוצאה על ידי ההבראיסט פאולוס פאגיוס בסיוע המלומד היהודי אליהו בחור, שהוציא לאור מהדורה כפולה: חלקה נועד ליהודים וחלקה למלומדים נוצריים, והחיבור קיבל שתי הקדמות שונות בהתאם לציבור קוראיו המיועד. החוקרים נחלקו האם המטרה העיקרית בהדפסה הייתה עבור היהודים או עבור ההבריאסטים הנוצרים[4].
מעט לאחר הדפסת מהדורתו של פאגיוס יצאה לאור מהדורה נוספת באאוגסבורג, על ידי פאולוס אמיליוס. המהדורה דומה למדי למהדורתו של פאגיוס.[4][5]
ב-1543 ו-1544 הופיעו באאוגסבורג עיבודים יידישאים של שני ספרים מהתנ"ך: 'שמואל בוך' (ספר שמואל) ו'מלכים בוך' (ספר מלכים). העיבודים התבססו על המקרא לצד הספרות המדרשית, ונכתבו בצורת חריזה של בתים בני ארבע שורות. ספרים דומים נוצרו במהלך המחצית השנייה של המאה השש עשרה, אך הפופולריות שלהם דעכה במהלך המאה השבע עשרה. ספר נוסף שזכה להתרגם בתקופה זו, היה ספר תהילים שתורגם על ידי אליהו לויטה בוונציה ב-1545, ותרגום שירי שהוציא משה סטנדל בקרקוב ב-1586.[4]
התרגום הראשון של התנ"ך ליידיש שנדפס בידי יהודי יצא לאור בקרמונה ב-1560 על ידי לייב ברעש, שערך מעט את התרגום והוסיף לו חומר מדרשי, וכן גם קיצור של פירוש רש"י, שהעניק לספר מראה יותר יהודי. המהדורה זכתה להצלחה, ונדפסה בשנית בבזל ב-1583.[4]
ב-1610 הדפיס יצחק בן שמעון הכהן מהדורה חדשה של תרגומו של ברעש, עם הוספה של תרגומים ליידיש של קטעי מדרש נבחרים.
צאינה וראינה המפורסם של יעקב בן יצחק אשכנזי מ-1616, אינו תרגום של ממש אלא עיבוד עממי של סיפורי המקרא.
שני התרגומים נוספים של התנ"ך ליידיש נעשו באופן כמעט סימולטני באמסטרדם ב-1678 ו-1679. תרגום אחד נעשה על ידי אהרן הרט, שהדפיס את תרגומו של יקותיאל בליץ (אנ'), התרגום זכה להסכמה מוועד ארבע הארצות, רבני הספרדים ורבני האשכנזים באמסטרדם.[6][7] והשני נעשה על ידי יוסף אטיאס, מדפיס ספרדי, שהדפיס את תרגומו של יוסף וויסהוסן.[8] נטען כי אטיאס עשה שימוש בעבודתו של הרט.
לעומת התרגומים ליידיש, תרגומו של משה מנדלסון לתנ"ך לגרמנית, נועדה גם להרחיק את התרגומים ליידיש, שבעיניו של מנדלסון היו לא מדויקים בגלל אי-יכולתו של הניב הזה להכיל את הרעיונות המורכבים של המקרא.
התרגום הבולט של התנ"ך ליידיש נעשה על ידי שלמה בלומגרטן (יהואש), שהחל מ-1910, עת הוציא לאור תרגום יידישאי לישעיה, רות, איוב, דברי הימים ואיכה, עסק בתרגום התנ"ך ליידיש. התרגום, שנועד להיות מילולי ומדעי כאחד, היה למשימת חייו של יהואש, שעלה ב-1914 לארץ ישראל על מנת לחזק את השפעת הרוח ארץ התנ"ך על כתיבתו, ואף למד ערבית וסורית. מלחמת העולם הראשונה השפיעה על עבודתו, ואך ב-1922 החל בהדפסת פרקים מתוך תרגומו לירמיהו ביומון היידשאי דער תעג. בין השנים 1926 ו-1936 יצא לאור התרגום המלא בשמונה כרכים, שנים מהם בחיי המחבר והשאר לאחר מותו ב-1927[1].
תרגומים נוספים של המקרא ליידיש נעשה על ידי מרדכי שמואל ברגמן, יהודי מומר, שתרגם את התנ"ך והברית החדשה ליידיש ב-1898[9].
תרגומים נוספים ליידיש, מרביתם של התורה בלבד, נעשו במסגרת המכונה עברי טייטש, בהקבלת המילים מעברית ליידיש לצורך לימוד בבתי ספר.
עיבודים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בספרות היידיש נוצר ז'אנר של עיבודים לסיפורי וספרי המקרא לשירה ביידיש. הגרסאות הראשונות שבידינו בכתבי יד מופיעים בשליש האחרון של המאה ה-14, ובדפוס בשנות ה-40 של המאה ה-16, ועותקים שלהם מופיעים עד לשנות השלושים של המאה ה-18. שתי השירות שזכו לפופולריות הגדולה ביותר ולהופעות חוזרות הם על עקדת יצחק ומגילת אסתר, השירה שנדפסה בפעמים הרבות ביותר היא לספר דניאל, והשיא של הז'אנר נחשב ב'שמואל בוך' (ספר שמואל) ו'מלכים בוך' (ספר מלכים) שהופיעו יחדיו בדפוס במאה ה-16.[10]
המשך מאוחר של מסורת זו נמצא ביצירותיו של איציק מאנגר ביצירותיו חומש לידער (1933) ומגילה לידער (1934).
מחקר[עריכת קוד מקור | עריכה]
נחמה ליבוביץ חיברה ב-1930 עבודת דוקטורט באוניברסיטת מרבורג על "שיטת התרגום של תרגומי המקרא לשפת היידיש בני המאה ה-15 וב-מאה ה-16", זאת בהסתמך על כתבי יד בספריות של ברלין ושל פארמה.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- yiddish pentateuch, באתר המוזיאון הבריטי
- יוסף בן יהודה מאגילניצקי, סקול חומש, באתר היברובוקס
- משה מ. פיירשטיין, החומש ביידיש במאה השש עשרה, דרך ספר - שי לזאב גריס, עמ' 243-257
- Yiddish Pentateuch, Southern Germany, 1530-1540, באתר המרכז לאמנות יהודית
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 Harry M. Orlinsky, Yehoash's Yiddish Translation of the Bible, Journal of Biblical Literature 60, מס' 2, ינואר 1941, עמ' 173-177, JSTOR 3262364
- ^ Elyada, Aya (2012). A Goy Who Speaks Yiddish: Christians and the Jewish Language in Early Modern Germany. Stanford: Stanford University Press. p. 71. ISBN 9780804781930.
- ^ Elyada, p. 71.
- ^ 1 2 3 4 5 משה מ. פיירשטיין, החומש ביידיש במאה השש עשרה, דרך ספר - שי לזאב גריס, עמ' 243-257
- ^ "בגלל שטיפת מוח מאמינים שהתנ"ך נכתב בשפת אמנו". הארץ. נבדק ב-2023-07-15.
- ^ Gillman, Abigail (2018). A History of German Jewish Bible Translation. Chicago: University of Chicago Press. p. 24. ISBN 9780226477725.
- ^ אברהם מאיר הברמן, פרקים בתולדות המדפיסים העבריים, עמ' 300–310, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים)
- ^ Marion Aptroot, In galkhes they do not say so, but the taytsh is as it stands here', Notes on the Amsterdam Yiddish Bible translations by Blitz and Witzenhausen, Studia Rosenthaliana 27, מס 1/2, 1993, עמ' 136-158, JSTOR 41481943
- ^ Converts, Bible Scholars, and Yiddishists, Yiddish Book Center (באנגלית)
- ^ חוה טורנאסקי, שתי שירות אפיות ביידיש על ספר יהושע, תרביץ תמוז-אלול תשמ"ב, כרך מא, המכון למדעי היהדות ע"ש מנדל, JSTOR 23595676