צבי הירש אורנשטיין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
רבי צבי הירש אורנשטיין
Zvi Hirsch Orenstein.jpg Signature of Zvi Hirsch Orenstein. May 1884.png
חתימתו של רבי צבי הירש אורנשטיין
לידה 1816
ה'תקע"ו
לבוב, גליציה
פטירה 21 במרץ 1888 (בגיל 72 בערך)
ט' בניסן ה'תרמ"ח
לבוב, גליציה
מקום פעילות לבוב, גליציה
השתייכות יהדות גליציה
תחומי עיסוק פסיקת הלכה
רבותיו רבי מרדכי זאב אורנשטיין (אביו)
חיבוריו שו"ת ברכת רצ"ה
מכתב, בכתב ידו, חתום, בגרמנית באותיות עבריות. אל גיסו נתן רילר פון קליר. לבוב, 1884

רבי צבי הירש אורנשטיין (רצ"ה; ה'תקע"ו, 1816 - ט' בניסן ה'תרמ"ח, 21 במרץ 1888) היה רב גליציאני. רבן של בריסק, רישא ולבוב, מחבר ספר השו"ת ברכת רצ"ה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בלבוב שבגליציה לרב מרדכי זאב אורנשטיין, בנו של הרב יעקב משולם אורנשטיין – מגדולי פוסקי ורבני יהדות גליציה בזמנו, ומחבר "ישועות יעקב". אביו כיהן כרבה של פשמישל. למד אצל אביו ואצל הרב שמריה שטיקלר ממוסט ורבנים נוספים. נישא לבת עשירים מסלוצק אך הזוג התגרש לאחר זמן מה, הוא נישא בשנית לשרה עכסה בת ר' יחיאל מיכל בן ציון קריסטינופולר (נפטרה טבת תרנ"א).

בשנותיו הראשונות סירב לקבל תפקידי רבנות, הוא ירש הון רב, רכש אחוזה והתפרנס מדמי השכירות. הוא סבר שרכישת ביטוח רכוש נובעת מחיסרון באמונה ולכן לא ביטח את רכושו. שריפה שכילתה את רכושו כמעט כליל אילצה אותו לחפש משרה רבנית. בשנת ה'תרכ"ג (1863) הדפיס את ספרי "ישועות יעקב" של סבו וצירף להם הערות והשגות משלו, הספר זכה לתפוצה רחבה והקנה לנכד הצעיר שם ברחבי העולם התורני. שנה לאחר מכן חיפשה קהילת בריסק הוותיקה, רב שיחליף את רבה המנוח הרב יעקב מאיר פאדווא, ופנתה בהצעה למינוי אל הרב יוסף שאול נתנזון. האחרון דחה את ההצעה והציע במקומו את הרב צבי הירש אורנשטיין. הוא כיהן ברבנות העיר במשך תשע שנים. בתרל"ג (1873) גורש מבריסק בידי השלטונות הרוסיים בשל היותו נתין זר. הוא נסע לריישא וכיהן ברבנות העיר במשך שנה וחצי[1].

עם פטירת רבי יוסף שאול נתנזון נפתחה מערכת בחירות סוערת לרבנות העיר לבוב, מרכז יהדות גליציה. הרב אורנשטיין שמלבד קרבת המשפחה שלו לרבני העיר הקודמים, גם שלט בשפה ובספרות הגרמנית והצרפתית, זכה לתמיכת האליטה של הקהילה ולתמיכת החוגים המתקדמים. זו כשלעצמה הייתה סיבה טובה עבור המחנה החסידי להתנגד למינויו ולבחור במועמד אחר, הרב יצחק אהרן איטינגא (אטינגר), שלמרות עושרו היה עממי ואהוב על המעמדות הנמוכים. לאחר מערכת בחירות יצרית ועמוסת כתבי פלסתר הדדיים, ניצח רצ"ה[2], במה שהגדיר וונדר "ניצחון האריסטוקרטיה על הדמוקרטיה".

לאחר שנבחר, השלימו מתנגדיו עם בחירתו, בעיקר בשל הכבוד הרב שהסב למעמד הרבנות. הוא היה שותף גם בפעילות הציבורית של מוסדות הקהילה וחבר מועצת העיר. התנגד להקמת בית מדרש לרבנים בסגנון מודרני בעיר. היה שותף לתכנון הקמת תנועת מחזיקי הדת של חרדי גליציה, אך בשל נקודות מסוימות שלא התקבלו על דעתו פרש ולא השתתף בכנס היסוד של התנועה.

הוא נפטר בט' בניסן ה'תרמ"ח, 21 במרץ 1888 לאחר מחלה ממושכת ממנה סבל בשנותיו האחרונות.

חתנו הרב אריה לייב ברוידא כיהן אחריו כראב"ד לבוב, והביא לדפוס את ספרו "ברכת רצ"ה" שנה לאחר פטירתו (למברג תרמ"ט) בתוספת הערות והגהות בשם "מלחמות אריה".

קטע של חידוש בעניין "המוצא שברי צלמים", בכתב ידו, חתום בעברית. נכתב אל הוריו
דף 4
                    דף 2                              דף 3
דף 1

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא צבי הירש אורנשטיין בוויקישיתוף
כתביו

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ יצחק ווייסמאן, אוסטריא: רזעשאוו (בגאליציען), הלבנון, 5 באוקטובר 1873
  2. ^ יצחק האלצער, עסטרייך-אונגארן: רזעשאוו, המגיד, 1 בספטמבר 1875