צבי שיפרין
 | |
| לידה | 26 בספטמבר 1922 (בן 101) |
|---|---|
| ענף מדעי | סוציולוגיה |
| מקום מגורים | ארצות הברית, ישראל |
| מקום לימודים |
אוניברסיטת קליפורניה בברקלי  |
| פרסים והוקרה |
פרס ישראל (2015) |
| תרומות עיקריות | |
| אבי לימודי מזרח אסיה | |
  | |
צבי (הרולד) שיפרין (נולד ב-26 בספטמבר 1922) הוא פרופסור אמריטוס ללימודי מזרח אסיה ולסוציולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים ואבי לימודי מזרח אסיה בישראל, חתן פרס ישראל למדעי המזרח הרחוק.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
צבי שיפרין נולד ב-1922 ברוצ'סטר שבמדינת ניו יורק, בארצות הברית. בשנת 1943, בעודו סטודנט בקולג', התגייס לצבא האמריקני ונשלח לחזית האוקיינוס השקט. בעקבות צורכי המלחמה, נשלח ללמוד סינית ותרבות סין באוניברסיטת ברקלי בקליפורניה (1943–1944), ועם סיום לימודיו הוצב במנילה, שבה הייתה אז קהילת מהגרים סינית גדולה. בשנת 1948 עלה לישראל במסגרת מח"ל. בשנים 1955–1957, לאחר שקיבל מלגה, חזר לברקלי, שם עבד עם פרופסור רוברט סקאלאפינו, מגדולי חוקרי אסיה וסין. לאחר שהשלים תואר שני בחר לשוב לארץ כדי לסיים בה את לימודי הדוקטורט (בהנחייתו של ש"נ אייזנשטדט). בשנת 1961 קיבל תואר דוקטור מהמחלקה לסוציולוגיה באוניברסיטה העברית, ונסע למחקר פוסט דוקטורט באוניברסיטת הרווארד, ולאחריו השתלב בסגל ההוראה של האוניברסיטה העברית. כבר מ-1958 החל שיפרין להציע באוניברסיטה העברית קורסים בהיסטוריה של סין. עוד בשנות השישים, כשלימוד ההיסטוריה והשפות של סין ויפן נחשב עיסוק אזוטרי לחלוטין, עמד שיפרין על חשיבותו של אזור מזרח אסיה בכלל וסין בפרט לזירה הבינלאומית הפוליטית והכלכלית. בשנת 1968 הקים את החוג ללימודי מזרח אסיה באוניברסיטה העברית] (שנקרא אז החוג ללימודי סין ויפן; את יפן ייצג פרופ' אברהם אלטמן). הוא לימד בחוג זה עד לפרישתו מהאוניברסיטה העברית בשנת 1990, וגם אחר כך המשיך לחקור ולהיות מעורב בחיי החוג, האקדמיה והחברה.
שיפרין הניח את תשתית המחקר וההוראה בתחום הסינולוגיה בארץ, והוא ותלמידיו הכשירו את מרבית הסינולוגים הישראלים הפעילים כיום בארץ ובעולם. כמו כן הכשיר רבים מאנשי משרד החוץ, לרבות שגרירות ושגרירים, וכן אנשים משירותי הביטחון ומעולם העסקים בישראל. שיפרין מילא שורה של תפקידים ציבוריים באוניברסיטה ומחוץ לה. בין היתר עמד בראש בית הספר לתלמידי חו"ל באוניברסיטה העברית (1968–1970), כיהן כראש המכון למחקר ע"ש הארי ס' טרומן למען קידום השלום (1979–1987); והיה ראש קרן החינוך ארצות הברית-ישראל (קרן פולברייט, 1980–1987). כן התפרסם בפעילותו - במישור המקומי והבינלאומי - בנושא העלייה מברית המועצות ושחרור אסירי ציון. שיפרין היה עמית מחקר באוניברסיטת הרווארד (1962–1963) ובאוניברסיטת ברקלי (1988–1989), והוזמן להיות פרופסור אורח של האקדמיה הסינית למדעי החברה בבייג'ינג עוד בשנת 1982, עשור לפני כינונם של יחסים דיפלומטיים בין סין וישראל. בשנת 2010 בחרה בו הספרייה הלאומית הסינית לאחד מ"מאה הסינולוגים הגדולים ביותר בכל הזמנים."
בשנת 2015 הוכרז שיפרין כחתן פרס ישראל למדעי המזרח הרחוק.
שיפרין היה נשוי לרות עד למותה ב-2022, ואב לשתי בנות.
מחקר[עריכת קוד מקור | עריכה]
שיפרין הוא מומחה בעל שם עולמי למהפכת שינהאי ששמה קץ לקיסרות הסינית ולסון יאט-סן (1866–1925 Sun Yat-sen 孙中山), אבי הרפובליקה הסינית ומייסדה של סין המודרנית. שיפרין מתמחה בהיסטוריה חברתית ואינטלקטואלית של סין המודרנית, במיוחד בתקופת המעבר שבין שלהי הקיסרות לרפובליקה וממנה לסין העממית (1840–1949).
א. סון יאט-סן ומקורותיה של המהפכה הסינית: במחקר זה משחזר שיפרין את חייו של סון (1866–1925) אבי המהפכה הסינית עד שנת 1905 בה הקים את מפלגת ה-טונג מן הוי וחיבר את מצעה הידוע כ"שלושת העקרונות של העם". שיפרין מציג את סון - בן איכרים שקיבל חינוך מערבי ולא חינוך סיני קלאסי - כמנהיג אינסטרומנטלי, שבכוח פעילותו המהפכנית המתמשכת והעובדה שמצעו טען שבאמצעות אימוץ ממשל רפובליקני מתקדם תצליח סין לא רק להדביק את פיגורה מול המערב אלא גם להשיגו - הצליח לזכות גם באהדת האינטלקטואלים הסינים. הספר משחזר את העולם המורכב של סין של שלהי המאה התשע עשרה וראשית המאה העשרים, על השושלת השוקעת, הכוחות הסיניים המקומיים וההשפעה הזרה בדרום סין, ומציג את פעילותו של סון (בסין, באירופה, ביפן, ובקרב"הסינים שמעבר לים") בהקשרה הפוליטי, החברתי והאינטלקטואלי. שיפרין היה החוקר המערבי הראשון שעשה שימוש בעיתונות שפרסמו הגולים הסינים ביפן, דבר שתרם רבות למחקרו. הספר זכה בפרס ע"ש גוהן קינג פיירבנק ללימודי מזרח אסיה מטעם החברה ההיסטורית האמריקאית לשנת 1969; יצא בסינית בסין ובטאיוואן והודפס מחדש - בארצות הברית ובסין - בשנת 2010.
ב. סון יאט-סן - מהפכן בעל כורחו: ספר ההמשך מהווה ביוגרפיה מלאה של סון יאט-סן, מנתח את תפקידו במהפכת 1911 ולאחריה כמקים מפלגת העם (הגואו-מין-דאנג Guomindang 国民党) ובוחן את מורשתו בסין העממית ובטאיוואן. גם כאן מנתח שיפרין את פעילותו של סון בהקשרה הרחב, ובוחן באמצעותה את עיקרי המאורעות בסין של ראשית המאה העשרים. הספר שמש במשך עשורים כביוגרפיה הסטנדרטית של סון, ונדפס מחדש בסין בשנת 2010.
ג. מהפכת 1911: בשני ספרים, שערך יחד עם המלומד היפני הנודע (Eto Shinkichi (2007–1923 כינסו השניים את מיטב החוקרים ממזרח וממערב והאירו פנים חדשות של תקופת המעבר שבין סין הקיסרית לרפובליקה, כולל התייחסות לאספקטים אידאולוגיים, חוקתיים, אתניים, כלכליים, פוליטיים וביוגרפיים, כמו גם להשפעת המהפכה ומנהיגה באזורים אחרים בעולם.
ד. מדינה וצבא באסיה המודרנית - קובץ מאמרים זה שערך שפרין ב-1976 בוחן את תפקיד הצבא במדינות הלאום שקמו באסיה במהלך המאה העשרים, ממזרח אסיה ועד למזרח התיכון, כשהוא מציג מקרי בוחן מאינדונזיה, יפן, סין, בורמה, מצריים וסוריה, וכן דיון השוואתי תאורטי. הספר משלב חיבורים של היסטוריונים וסוציולוגים מובילים מישראל ומהעולם. מאמרו של שיפרין עוסק באלי המלחמה בתקופת הרפובליקה הסינית (1911–1949).
נוסף על אלה פרסם שיפרין מאמרים רבים העוסקים בהיסטוריה הפוליטית והאינטלקטואלית של סין בראשית המאה העשרים, וכן מאמרים הדנים בסוגיות שונות בתולדות סין המודרנית, כגון יחסי חוץ, התפתחות הלאומיות הסינית, המדיניות הצבאית והכלכלית של סין, התפיסה הסינית את המערב, חיי האינטלקטואלים בסין העכשווית ועוד. שיפרין היה תורם חשוב למילון הביוגרפי הקלאסי (Biographical Dictionary of Republican China, ed. H. L. Boorman, Columbia University Press, 1967). וכן היה עורך תחום סין באנציקלופדיה העברית, וכתב 50 ערכים לאנציקלופדיה זו.
מספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]
• Sun Yat-sen: Reluctant Revolutionary. Boston: Little, Brown, and Company, 1980.
• Military and State in Modern Asia. Jerusalem: Academic Press, 1976.
• With Eto Shinkichi. The 1911 Revolution in China: Interpretative Essays. Tokyo: Tokyo University Press, 1984.
• With Eto Shinkichi. China’s Republican Revolution. Tokyo: Tokyo University Press, 1995.
In Chinese:
• Schiffrin, Harold Z. [史扶邻]. 孙中山与中国革命的起源. Sun Zhongshan yu Zhongguo ge ming de qi yuan Sun Yat-sen and the Origins of the Chinese Revolution, Beijing: Zhongguo shehui kexue chubanshe, 1981.
• Schiffrin, Harold Z. [史扶邻]. 孙中山: 勉为其难的革命家 [Sun Zhongshan: mian wei qi nan de ge ming jia,]. Beijing: Zhongguo huaqiao chubanshe, 1996.
• Schiffrin, Harold Z. [史扶邻]. 孙中山与中国革命Sun Zhongshan yu Zhongguo geming Sun Yat-sen and the Chinese Revolution. Taiyuan: Shanxi renmin chubanshe, 2010, 2 vols.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- פרופ' צבי שיפרין, באתר פרס ישראל
- אודות החוג ללימודי אסיה באוניברסיטה העברית
- פרופ' שיפרין, באתר מרכז פריברג ללימודי מזרח אסיה, האוניברסיטה העברית
- פרופ' שיפרין, באתר החוג ללימודי אסיה, האוניברסיטה העברית
- פרופ' שיפרין, באתר הספרייה הלאומית בסין
- זר ברכות- על הבחירה לאחד ממאה הסינולוגים הגדולים בכל הזמנים, באתר האוניברסיטה העברית
- מקבלי הפרס ע"ש ג'והן קינג פיירבנק להיסטוריה של מזרח אסיה, האגודה האמריקאית להיסטוריה
צבי שיפרין (1922-), דף שער בספרייה הלאומית
- אישים שהגיעו לגיל מאה
- בוגרי אוניברסיטת קליפורניה בברקלי
- בעלי תואר דוקטור מהאוניברסיטה העברית בירושלים
- סגל האוניברסיטה העברית בירושלים: סוציולוגיה ואנתרופולוגיה
- סגל האוניברסיטה העברית בירושלים: לימודי אסיה
- עולים לאחר קום המדינה: 1948–1950
- זוכי פרס ישראל
- זוכי פרס ישראל למדעי המזרח הרחוק
- ישראלים ילידי ארצות הברית
- ישראלים שהגיעו לגיל מאה
- ישראלים שנולדו ב-1922