ציפיות רציונליות
יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: תרגמת וניסוח. הערך מתורגם ככתבו מהאנגלית.
| ||
יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: תרגמת וניסוח. הערך מתורגם ככתבו מהאנגלית. | |
ציפיות רציונליות היא הנחת יסוד במודלים רבים בכלכלה. על פי הנחה זו, הציפיות שיש לסוכנים במודל לגבי נתונים שהם אינם יודעים הן נכונות בממוצע, כלומר, הן אינן מוטות בצורה שיטתית. שיטה זו לתיאור ציפיות במודל הוצעה על ידי ג'ון מות' (1961) והתפרסמה כשהשתמש בה רוברט לוקאס במודלים המקרו-כלכליים המשפיעים שלו.
בסביבה שבה המידע שיש לסוכנים (עובדים, צרכנים, חברות וכדומה) הוא חלקי, הציפיות (או אמונות) שלהם לגבי מאפיינים שהם אינם יודעים משפיעות על ההתנהגות שלהם. למשל, פעולות של פירמות מושפעות מהציפיות שלהן לגבי האינפלציה, ומשקיעים יקנו או ימכרו מניה של חברה בהתאם לציפיות שלהם לגבי הצלחת חברה זו. לכן, תיאור ציפיות הוא חלק הכרחי במודל. הנחות שונות לגבי ציפיות הסוכנים יביאו לשיווי משקל שונה של המודל ולניבוי שונה שלו. הנחת הציפיות הרציונליות משמעותה להניח כי הסוכנים במודל משתמשים בכל האינפורמציה שברשותם כדי ליצור ציפיות לגבי משתנים כלכליים, וכי בממוצע הם צודקים. בשעה שהנחה זו רווחת מאוד בכלכלה כיום, יש המבקרים את השימוש בה וסבורים כי היא מהווה הנחה לא סבירה.
תאוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]תאוריית הציפיות הרציונליות מגדירה סוג של ציפיות זה כזהה ל-"ניחוש הטוב ביותר של העתיד", התרחיש האופטימלי, שיהיה זמין בכל מידע. בכל מקרה, בלי השערות רבות, תאוריית הציפיות "נחושה" לא לנבא את ההתנהגות האנושית ובעצם ריקה. לכן, מניחים שתוצאות שהופכות לצפויות לא שונות סיסטמטית מתוצאות שיווי המשקל של השוק. כתוצאה מכך, ציפיות רציונליות לא שונות סיסטמטית או צפויות יותר מתוצאות שיווי משקל. כלומר, ניתן להניח שאנשים שלא עושים טעויות סיסטמטיות כשהם מנבאים את העתיד, וחורגים מניבוי מושלם הם אקראיים. במודל כלכלי, הוא מעוצב בצורה אופיינית על ידי הנחה ששלב הציפיות של המשתנים שווה לערך שנובא על ידי המודל, בתוספת טעות רנדומלית שמייצגת את הטעויות ואת הבלתי ידוע.
לדוגמה, נניח שהערך P הוא מחיר שיווי משקל בשוק פשוט, המונע מהיצע וביקוש. התאוריה של ציפיות רציונליות אומרת שהמחיר הממשי אך ורק יסטה מהציפייה אם יש "מידע מזעזע" שנגרם על ידי מידע לא צפוי בזמן שהציפיות נוצרו. במילים אחרות, מה שהיה ההימור למחיר הממשי שווה לציפייה הרציונלית שלו:
- P = P* + e
- *E(P) = P
כש-*P הוא ציפייה רציונלית ו-e הוא אזור טעות רנדומלי, שמצופה שיהיה אפס, והוא החלק העצמאי של *P.
תאוריות הציפיות הרציונליות פותחו כדי להגיב על הסדקים הנראים לעין שהתבססו על "ציפיות מסתגלות". תחת ציפיות מסתגלות, ערכם של ציפיות עתידיות של ערכים כלכליים מבוססים על ערכי עבר. לדוגמה, אנשים עלולים לנבא אינפלציה עתידית על ידי צפייה באינפלציה שקרתה בשנה האחרונה ובשנים קודמות. תחת ציפיות מסתגלות, אם הכלכלה סובלת בקביעות מעלייה באינפלציה (ייתכן אף בגלל מדיניות הממשלה), אנשים יניחו, בלי אומדן אמיתי, שאינפלציה תהיה תמיד. זוהי הסתכלות לא ריאליסטית - בוודאי אנשים רציונליים עלולים במוקדם או במאוחר להבין את המגמה ולקחת אותה בחשבון כדי ליצור את הציפיות שלהם. כמו כן, מודלים של ציפיות מסתגלות אף פעם לא מגיעים לשיווי משקל, במקום רק לזוז בצורה אסימפטוטית.
ההיפותזה של ציפיות רציונליות פותרת ביקורת זאת על ידי הנחה כי אינדיבידואלים ייקחו את כל המידע בחשבון כשהם יוצרים ציפיות. אף על פי שציפיות עלולות לצאת לא נכון, הן לא תסטנה סיסטמטית מכל הערכים המצופים.
משתמשים בהיפותיזה של הציפיות הרציונליות כדי לתמוך במסקנות הנחשבות קיצוניות לגבי עריכת מדיניות כלכלית. לדוגמה, מדיניות הצעות לא אפקטיביות (תאוריה שהמציאו תומאס סארג'נט וניל וולאס בשנת 1976). אם השלטון מנסה להפחית את האבטלה באמצעות מדיניות כספית מתפתחת, פקידים יצפו מראש את האפקטים של שינוי המדיניות ויעלו את ציפיות האינפלציה בהתאם. לאחר מכן הם ינסו לבטל את האפקט המתפתח שיגדיל את אספקת הכסף. כל מה שהשלטון יכול לעשות זה להעלות את שער האינפלציה, מה שהעובדים לא יכולים לעשות, וזוהי תוצאה קלאסית-חדשה מפורשת. במהלך שנות השבעים, ציפיות רציונליות הופיעו כדי להיווצר מתאוריות מקרו-כלכליות קודמות ומיושנות, אשר הגיעו לשיאן עם "ביקורת לוקאס". בכל אופן, תאוריית ציפיות רציונליות אומצה במשך המקרו-כלכלה המודרנית כעיצוב הנחה הודות לעבודה של קייניסנים חדשים כגון סטנלי פישר.
תאוריית הציפיות הרציונליות היא הבסיס להנחת השוק היעיל ולתאוריית השוק היעיל. אם מחיר של נייר ערך לא משקף את כל המידע על כך, אזי יוצא "הזדמנות רווח בלתי מנוצלת": מישהו יכול לקנות (או למכור) את נייר הערך כדי ליצור רווח, וכך להניע את המחיר להגיע ל-"שיווי משקל". בגרסאות החזקות של תאוריות אלה, היכן שכל הזדמנות לרווח נוצלה, כל המחירים בשווקים הכלכליים נכונים ומשקפים שוק פנדמנטלי (בסיסי), כמו זרם עתידי של רווחים ודיבידנדים. כל משקיע כלכלי הוא טוב כמו כולם, כאשר מחיר נייר ערך משקף את כל המידע אודות הערך המהותי שלו.
ביקורת
[עריכת קוד מקור | עריכה]ההיפותזה לעיתים סופגת ביקורת, יש הטוענים שזהו מודל לא מציאותי של הציפיות שנוצרות. סיבה ראשונה, ציפיות רציונליות אמיתיות לוקחות בדרך כלל בחשבון את העובדה שמידע על העתיד הוא יקר. ה-"תחזית האופטימית" יכולה להיות הטובה ביותר לא בגלל היותה מדויקת, אלא בגלל היותה יקרה מדי להגשמה אפילו אם היא הכי קרובה לדיוק. על פי זה, העתיד לא יכול להינבא, ולכן כל ציפייה יכולה להיות רציונלית.
כמו כן, המודלים של מות' ושל לוקאס (והגרסה החזקה ביותר של השערת השווקים היעילים) מניחים שבכל זמן נתון, יש לשוק כלכלי או לכלכלה רק "שיווי משקל" אחד (שנקבע כבר מראש), כך שאנשים יוצרים את הציפיות שלהם סביב שיווי המשקל הזה. המתמטיקה של מות' (הרשומה מעלה) מניחה ש *P ייחודי. לוקאס הניח ששיווי משקל מתאים עצמו לרמת תעסוקה מלאה בצורה ייחודית (תפוקה פוטנציאלית), כלומר מתאים עצמו לדירוג האינפלציה של האבטלה הלא מואצת (NAIRU) או לדירוג האבטלה הטבעי. אם יש יותר משיווי משקל אחד אפשרי בזמן כלשהו אזי עוד משמעויות מעניינות של תאוריות של ציפיות רציונליות לא מיוחלות. למעשה, ציפיות עשויות לקבוע את טבעו של שיווי המשקל שיושג, ויניעו אחורה את הקו של הסיבות עליהן הונחו תאוריות של ציפיות רציונליות.
בעיה נוספת קשורה ליישום היפותזת הציפיות הרציונליות ולהופכה להתנהגות המונית. ידוע לכל כי הנחות לגבי התנהגות אישית לא הופכות להתנהגות המונית. כך ניתן להגיד על הנחות רציונליות: גם אם כל האינדיבידואלים יש ציפיות רציונליות, אפילו התומכים מתארים התנהגות זאת שהיא רק נראית המונית, אבל אין לה דבר לציפיות רציונליות. מכאן, היפותזת הציפיות הרציונליות, שמתאימה למספר אינדיבידואלים, היא לא רלוונטית לאלה אשר נמנעים מציפיות רציונליות בשלב הקטן וחסרים, בחוש זה, את בסיסה של המיקרו-כלכלה.
במקרים רבים, אנשים עובדים ואנשי עסקים לא יכולים לפעול על פי הציפיות שלהם בעתיד. לדוגמה, יכול להיות להם מחסור ביכולת מיקוח להעלות משכורות קטנות או ערך נומינלי. לחלופין משכורות או ערכים לעיתים נקבעו בעבר על ידי חוזים שקשה מאוד לפתוח אותם. זה אומר שגם אם יש להם ציפיות רציונליות, משכורות וערכים נקבעים כל עוד לבן אדם יש ציפיות מסתגלות, ואט אט הן מסתגלות לתנאים הכלכליים. שינויים אלה מניעים את ההתנהגות הכלכלית, כך שאלה עם ציפיות רציונליות שיכולים לשנות את המחירים שלהם ללא עלות בצורה רציונלית מצפה שהפעולות הכלכליות יעקבו אחר ציפיות מסתגלות וכך במידה רבה יאמצו את הציפיות המסתגלות עצמם.