שיווי משקל (כלכלה)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

בכלכלה, שיווי משקל הוא מצב שבו הכוחות הכלכליים השונים הם מאוזנים, ובהיעדר אירועים חיצוניים, ערכי המשתנים הכלכליים קבועים. שיווי משקל שוק, לדוגמה, מתייחס למצב שבו מחיר המוצר או המוצרים נקבעים על ידי תחרות, כך שכמות המוצרים שהקונים מעוניינים בהם זהה לכמות המיוצרת על ידי המוכרים. מחיר זה נקרא מחיר שיווי המשקל, והוא לא ישתנה אלא אם יהיה שינוי בהיצע או בביקוש.

שיווי משקל בשוק אחד נקרא שיווי משקל חלקי. שיווי משקל כללי הוא שיווי המשקל בכלל השווקים במשק מסוים. במקרה הפשוט ביותר שבו דנה המיקרו כלכלה יש שיווי משקל סטטי בשוק; עם זאת, שיווי משקל כלכלי יכול להתקיים מחוץ לשוק ויכול להיות דינמי.

באופן כללי, אי אפשר לייחס ערך נורמטיבי לשיווי משקל כלכלי, כלומר אי אפשר לומר האם זה "טוב" או "רע" שהמשק יהיה בשיווי משקל. לדוגמה, שוקי המזון יכולים להיות במצב של שיווי משקל בזמן שיש אנשים שגוועים ברעב, משום שאינם יכולים לעמוד במחירי שיווי המשקל הגבוהים. במצבים מסוימים, כמו בתחרות משוכללת, אפשר להראות ששיווי משקל מבטיח יעילות פארטו בהקצאת המשאבים במשק; כלומר הוא מבטיח שבמובן מסוים, אין בזבוז של משאבים במשק. יחד עם זאת גם במצב זה הוא לא מבטיח הקצאה "הוגנת" של המשאבים.

שיווי משקל שוק[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאשר המחיר הוא מעל נקודת שיווי המשקל יש עודף של היצע, כלומר היצרנים מוכנים לייצר ולמכור יותר ממה שהצרכנים מעוניינים לקנות. כאשר המחיר הוא מתחת לנקודה זו, יש מחסור בהיצע. לעקומות היצע שונות ועקומות ביקוש שונות יש נקודות שונות של שיווי משקל כלכלי. כלומר, נקודת שיווי המשקל תלויה בהעדפות הצרכנים (עד כמה הם "אוהבים" את המוצר ובאילו מחירים הם מעוניינים לרכוש אותו) ובטכנולוגיה של היצרנים (כמה עולה להם לייצר יחידת מוצר).

כמו בשימושים אחרים של המונח "שיווי משקל" (לדוגמה, בכימיה), גם בכלכלה משמעותו של שיווי משקל הוא איזון בין כוחות. כאן הכוחות הם כוחות ההיצע והביקוש. לדוגמה, הגברת ההיצע תשנה את שיווי המשקל, ותביא למחירים נמוכים יותר. בסופו של דבר, יימצא בדרך כלל שיווי משקל חדש. אז לא יהיה שינוי במחיר ובכמויות הנסחרות - עד לשינוי חיצוני בביקוש ובהיצע (לדוגמה, שינוי בטכנולוגיה או בטעמים). זאת אומרת, לא יהיו כוחות פנימיים שיביאו לשינוי במחיר או בכמות.

סוגים של שיווי משקל[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיווי משקל חלקי וכללי[עריכת קוד מקור | עריכה]

המונח שיווי משקל חלקי מתייחס לשיווי משקל בשוק אחד, שבו נסחר מוצר אחד, או במספר שווקים קשורים. היות שכל השווקים במשק מסוים מקיימים קשרי גומלין, מדברים גם על שיווי משקל כללי, שכולל את שיווי המשקל של כל השווקים במשק בו-זמנית.

מודלים מודרניים של שיווי משקל כללי הם בדרך מורכבים, ומציאת פתרונות מספריים בהם דורשת מחשבים. במערכת שוק, המחירים וייצור כל הסחורות, ובכלל זה מחיר הכסף (הריבית), קשורים זה לזה. שינוי במחיר של סחורה אחת, לדוגמה לחם, יוכל להשפיע על מחיר אחר, לדוגמה שכר האופים. אם טעמם של האופים שונה מטעמם של אחרים, הביקוש ללחם עשוי להשתנות כתוצאה מהשינוי בשכר האופים, ובכך להשפיע שוב על מחיר הלחם. חישוב מחיר שיווי המשקל של סחורה אחת דורש, באופן תאורטי, ניתוח של כל הסחורות הזמינות

שיווי משקל יציב[עריכת קוד מקור | עריכה]

לא כל שיווי משקל כלכלי הוא יציב. כדי ששיווי משקל יהיה יציב, שינוי קטן משיווי המשקל ייגרום לכוחות כלכליים להחזיר את תת-המערכת הכלכלית לכיוון שיווי המשקל המקורי. לדוגמה, תנועה אל מחוץ לשיווי המשקל של הביקוש/היצע תביא לעודף היצע, ותגרום לירידת מחירים שתחזיר את השוק למצב שבו הביקוש וההיצע שווים.

שיווי משקל סטטי ודינמי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בניגוד לשיווי משקל סטטי פשוט, שיווי משקל דינמי הינו שיווי משקל "שלוקח בחשבון" מספר תקופות. בדרך כלל, בשיווי משקל דינמי כל תקופה זהה לתקופה הקודמת לה, או לחלופין שיעור השינוי בגדלים מסוימים קבוע. מודלים דינאמיים בדרך כלל מבקשים לפתור בעיות מאקרו כלכליות מורכבות המשפיעות לאורך זמן. המודל הדינאמי הידוע ביותר הוא מודל "הפרט המייצג" של פרנק ראמזי (אשר נפטר בגיל 26) ואשר עוסק בצמיחה כלכלית. במודל של ראמזי פרט נדרש לקבל החלטה כמה לצרוך ולהשקיע בכל תקופה ותקופה ולאורך מספר רב של תקופות. לפרט יש שני שיקולים מנוגדים - מצד אחד הפרט מעדיף הווה - כלומר הוא מעדיף לצרוך "היום" ולא "מחר". לעומת זאת, הפרט נדרש גם להשקיע חלק מהכנסתו על מנת שתהיה לו הכנסה גם בעתיד. בשיווי משקל דינאמי במודל ראמזי - הפרט מגיע בסופו של דבר לתצרוכת קבועה, כאשר גודל השקעתו שווה לפחת על ההון אשר בו הוא מחזיק.

מודלים דינאמיים הם בדרך כלל מורכבים יותר מאשר מודלים סטטיים ולכן הם בעיקר נלמדים בתארים מתקדמים לכלכלה , או לחלופין בתואר ראשון באוניברסיטאות איכותיות.

שיווי משקל בתורת המשחקים[עריכת קוד מקור | עריכה]

התפתחות הדיון בשיווי המשקל[עריכת קוד מקור | עריכה]

כלכלה נאו קלאסית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הניסיון הראשון של הכלכלה הנאו-קלאסית למדל את המחירים של כל המשק נעשה על ידי לאון וולרס. ספרו אלמנטים של כלכלה טהורה מספק סדרת מודלים, שכל אחד מהם לוקח בחשבון פנים רבות יותר של הכלכלה (שתי סחורות, סחורות רבות, ייצור, צמיחה, כסף). מטרתו של וולרס הייתה לחקור את השאלה מתי יש בשווק נקודת שיווי משקל יחידה ויציבה. בכיוון מחקר זה המשיכו כלכלנים רבים במהלך המאה ה-20. יש הטוענים שהמודלים המורכבים יותר של וולרס הם שגויים ולא-עקביים.

כלכלה קלאסית[עריכת קוד מקור | עריכה]

כלכלנים קלאסיים, כמו אדם סמית, טענו שבשוק חופשי ייווצר שיווי משקל כלכלי דרך מנגנון המחירים כפי שתואר לעיל. סמית טבע את המונח 'היד הנעלמה' לתיאור האופן שבו השוק, באופן אוטומטי, מתאים את הכמויות הנסחרות לביקוש, והדגיש את היתרון של מנגנון כזה על מנגנוני תכנון מרכזיים, שמתקשים לרוב להביא את המחירים לרמה הנכונה, ויש בהם בעיה קבועה של מחסור במוצרים.

שיווי משקל לא-יעיל[עריכת קוד מקור | עריכה]

התפיסה הקלאסית הותקפה לפחות משתי נקודות מבט שונות. הזרם המרכזי בכלכלה המודרנית מצביע על מקרים שבהם שיווי משקל בשוק אינו מתרחש במצב של יעילות כלכלית, אלא במצב של אבטלה. לדוגמה, במצב של מונופול בשוק, החברה המונופוליסטית יכולה לקיים מחסור מלאכותי במטרה להעלות את המחירים ולהגדיל את רווחיה. גם בתחרות ייתכנו מצבים של חוסר יעילות. לדוגמה, בתחום הקצאת האשראי: בנקים יכולים להחזיק את שערי הריבית נמוכים ולייצר עודף ביקוש להלוואות, כדי שיוכלו לבחור למי הם מלווים (ובכך להפחית את הסיכון שההלוואות לא יוחזרו). המקרו-כלכלה הקיינסיאנית מצביעה על שיווי-משקל של תת-תעסוקה, שבו אבטלה מתקיימת לאורך זמן במקביל למחסור של ביקוש מצרפי.

ביקורת האסכולה האוסטרית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מצד שני, האסכולה האוסטרית ויוזף שומפטר טוענים ששיווי משקל לטווח קצר אינו מציאותי, משום שכל השחקנים מנסים לנצל את מערכת המחירים, ולכן יש תמיד דינמיות במערכת. העוצמה של השוק החופשי אינה ביצירת שיווי משקל סטטי, או כללי, אלא בארגון המשאבים כדי שיתאימו לרצונות האינדיבידואליים וגילוי הדרך הטובה ביותר לקדם את הכלכלה.

שיווי משקל ומקרו-כלכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תורת השיווי המשקל הכלכלי והמקרו-כלכלה דנות בנושא דומה: ההתנהגות הכללית של המשק. באופן עקרוני, גישת שיווי המשקל מתאפיינת בכך שהיא "מלמטה-למעלה" (bottom-up), בכך שהיא מסבירה את התנהגות הכלל מהתנהגות הפרטים. מאחר שהמקרו-כלכלה המודרנית מבוססת על יסודות מיקרו-כלכליים, ההבדל בין התחומים מעורפל מעט. עם זאת, מודלים מקרו-כלכליים רבים מדברים על "שוק סחורות" כללי, וחוקרים את הקשרים שלו עם שווקים אחרים, כמו שוק ההון. מודלים של שיווי-משקל כללי בדרך כלל כוללים שוקי סחורות רבים.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]