צנפה
באורניתולוגיה, צְנֵפָה היא אגד של מזון לא מעוכל, שכמה מינים פולטים ממקורם. תכולת צנפת עופות זו תלויה בתזונת העוף, ועשויה להכיל שלד חיצוני של חרקים (כיטין), חומרים צמחיים בלתי מעוכלים, עצמות, פרווה, נוצות, מקור, טפרים ושיניים.
פליטת הצנפה מאפשרת לעוף לסלק חומר בלתי מעוכל מאיבר עיכול בקיבת העופות ומבלוטות הקיבה. בדורסים הקאת הצנפה משרתת את בריאותו של העוף בדרך נוספת, באמצעות ניקוי שאריות מצינורות העיכול, כולל הוושט. הצנפה נוצרת בין 6 ל-10 שעות מכניסת המזון (לקיבת השרירים או לזפק).
אורניתולוגים עשויים לאסוף צנפות של מין כלשהו למשך זמן על מנת לחקור את הרגלי האכילה העונתיים. אחד היתרונות באיסוף צנפות הוא בכך שהדבר מאפשר לקבוע את הרגלי התזונה מבלי להרוג ולנתח את העוף. צנפות נמצאות באזורים שונים, תלוי במין. באופן כללי, אתרי לינה וקינון הם אזורים טובים לחפש: לניצים ולדורסי הלילה – מתחת לעצים מחטניים; לתנשמות לבנות – בבסיס צוקים ובאסמים; ולמינים אחרים של ינשופים – במחילות שלהם בביצות ושדות עשבוניים. צנפות עשויות להעיד גם על תפוצתם של המינים הנטרפים, על מחזוריות בפעולתם ובגודל אוכלוסייתם, ועל פיזור הגילאים והזוויגים באוכלוסייה.
צנפות הנץ והינשוף הן אפורות או חומות, ומשתנות בצורותיהן בין כדורי למלבני מוארך או גושי. בעופות גדולים, הן בין 2.5 ס"מ ל-5 ס"מ אורך, ובציפורי שיר, בערך 1.5 ס"מ. מינים רבים אחרים מייצרים צנפה, כולל טבלניים, אנפות, קורמורניים, שחפים, שלדגים, עורבים, עורבנים, חנקנים, סנוניות, ורוב החופמאים.
אורניתולוגים החוקרים צנפות גילו פריטים יוצאי דופן בתוכם, כולל טבעות רגל לסימון, שמינים קטנים טובעו בהם לפני שנטרפו על ידי דורסים או עופות אחרים. כך, בארצות הברית, צנפת הינשוף הצווח הכילה טבעות של חוחית אמריקאית וירגזי מצוי. ב-1966 נמצאה באורגון בצנפת עיט זהוב טבעת סימון של סוג ברווז אמריקאי, שטובע ארבעה חודשים מוקדם יותר ו-1,600 ק"מ רחוק משם, בדרום קליפורניה.
